נועם ירושלמי על פסחים ג:ז:ח

עוד שם בירושלמי חברי' בעו וישליכנה לאשפה ויקדישנה (פי' שיפקיר תחלה ואח"כ יתרום החלה וא"כ לא יעבור בב"י) (ודלא כהק"ע שכתב דאם משליך לאשפה הוא מאוס כו' והוא טעות אלא דעיקר הקושיא היינו שיפקיר תחלה. ועל זה משני ויש אדם מקדיש דבר שאינו שלו (פי' כיון שיפקיר תחלה. אם כן לא יכול לתרום. דאין החלה חל על דבר של הפקר). ועי' במה שהארכתי בזה בביאורי נועם ירושלמי (פ"ו דתרומות) וע"ז פריך ויקדישנה וישליכנה לאשפה (פי' שתחלה יפריש החלה. ואח"כ מפקיר קודם שנתחמצה ולא יעבור על ב"י וב"י). וע"ז משני ויש אדם מפקיר דבר שאינו שלו. דהא הוי של כהן. ובספרי ע"י (ס"ה) בארתי דאע"ג דלא הוי שלו אעפ"כ עובר על ב"י דמ"מ עובר כיון דטובת הנאה שלו דאפי' גורם לממון כממון דמי לעבור בב"י משא"כ לענין שיכול להפקיר לא אמרינן דכיון דטובת הנאה שלו שיוכל להפקיר עיי"ש שהארכתי בזה].