נועם ירושלמי על פסחים ג:ז:ד

שם (ה"ב) אם הקפיד עליו חוצץ הוא לטבילה ואם לאו אינו חוצץ לטבילה היא טבילה היא הזיי' אינו חיבור לטומא' מן הדא אם רוצה הוא בקיומו הוא כעריבה ואם לאו כגופה של עריבה והנה המפרשי' נדחקו בזה ולי נרא' שהוא (ט"ס וחילוף התיבות וכצ"ל) ואם לאו אינו חיבור לטומאה מן הדא אם רוצה הוא בקיומו הוא כעריבה כגופ' של עריבה (פי' דמפרש למתני' להא דתנן אם הקפיד עליו חוצץ דהיינו לטבילה וכן להזיי' דאם הקפיד עליו חוצץ ואם לאו הרי הוא כעריבה ואינו חוצץ וע"כ בעי לה ואם לאו אינו חיבור לטומאה (פי' דמיבעי' לי' אם לאו שאינו מקפיד אם הוה כגופה של עריבה אפי' להוריד טומאה לעריבה (וכמו דאמרינן בפסחים (דף מ"ו) אמר ר"פ וכן להוריד טומאה לעריבה כו') וע"ז אומר מן הדא אם רוצה בקיומה הרי הוא כעריבה כגופה של עריבה (כצ"ל) פי' דמדייק דהא כך הי' לי' לתנא דמתניתין לומר דאם הקפיד עליו חוצץ ואם לאו אינו חוצץ ואמאי קאמר אם רוצה בקיומו הרי הוא כעריבה אלא ודאי דסיפא דמתניתין דתנן דהרי הוא כעריבה כגופה של עריבה דהיינו להוריד טומאה לעריבה וא"כ מתניתין מיירי בין לחציצה בין לטומאה וע"כ קמל"ן רישא דמתניתין דאם מקפיד עליו חוצץ פי' אפילו לענין חציצה חוצץ נמי אם מקפיד ואם רוצה בקיומו הרי הוא כעריבה זהו רבותא דאם רוצה בקיומו הוא כגופה של עריבה אפי' להוריד טומאה לעריבה. וא"כ לפי זה מוכח דיותר הוי חציצה לענין טבילה להזי' מלהיות חיבור אף להוריד טומאה לעריבה דהא אמר תחלה היא טבילה היא הזיי' ולענין טומאה קא מיבעי' לי' עד דדייק ממתניתין:

וע"ז אומר רשב"ל אמר כך שנה רבי צואה שתחת כו' חיבור לטומאה ואינו חיבור להזיי' (פי' שיותר הוי חיבור לטומאה מלהזאה) ר"ש כו' חיבור לטומאה ואינו חיבור להזיי' א"ר לא בהזיי' כתיב כו' וח"כ הוי חיבור לטומאה יותר מלהזאה:

שם (ה"ג) מתניתא ביו"ט של פסח הא בעצרת ובחג מותר ר' יוסי ב"ר בון ר"ח בשם ר' אחא אפי' בעצרת ובחג אסור על שם כל מלאכה לא יעשה בהם [פי' דקאמר דבעצרת ובחג אסור בהפרשה בעיסה טמאה מחמת שהחלה אינה ראוי' לאכילה והא דמותר להפריש חלה בשלשה ביו"ט היינו בחלה טהורה שהיא ראויה לכהן. וא"כ לפי"ז לא יפריש כלל ותהי' כל העיסה מונחת עד לאחר יו"ט והא דקאמר ר"א לא תקרא לה שם עד שתאפה לשיטת הירושלמי הוא שיקרא לה שם בעודה בתנור ותשרף ולא יטלטל אותה ואע"ג דשורף קדשים ביו"ט אפ"ה מוטב לשרוף קדשים ביו"ט מלעבור על בל יראה (ולא כשיטת הש"ס דילן דהטעם משום הואיל דכל חדא חזא לי'. וא"כ לר' יוסי ב"ר בון אסור להפריש ביו"ט ורק בפסח התיר ר"א משום שלא לעבור על ב"י וע"כ דוקא בפסח אבל לשיטת הש"ס דילן אם רוצה להפריש ביו"ט אפשר דשרי דכל חד וחד ראוי הוא משום הואיל ועי' בש"א (סי' ס"ג) ודו"ק:

עוד שם על דר' אליעזר מערים ואומר זו אני רוצה לאכול וזו אני רוצה לאכול ואופה את כולה וכשהוא רודה מערים ואומר זו אני רוצה ליישן וזו אני רוצה ליישן ומשייר אחת אמר לו ר' יהושע לא נמצאת כשורף קדשים ביו"ט אמר לו ר"א מאיליהן הן נשרפין א"ל ר' יהושע (צ"ל ר"א) לא נמצאת עובר בב"י וב"י א"ל מוטב לעבור כו' על ל"ת שבאה לפניו כו'

והנה בזה חלוק שיטת הירושלמי עם הבבלי דלהבבלי קורא שם אחר האפי' ובשעה שהוא אופה מותר מטעם הואיל עד אחר הרדי' מהתנור ולהירושלמי אותה של חלה מניחה בתנור והיא נשרפת וע"ז מקשה אח"כ יקרא לה שם וירדנה אסורה לטלטל וירדנה ויקרא לה שם (כצ"ל) פי' שיקרא לה שם אחר הרדי' וע"ז אומר שמא ישכח ויאכל (כיון דאינו מפריש בשעת הלישה או בשעת האפיה יוכל לאכול אח"כ בלא קריאת שם) ומקשה אח"כ וירדנה ויקרא לה שם (נ"ל שהוא ט"ס וצ"ל) ויקרא לה שם וירדנה דהיינו בשעת אפיה דאל"ה חיישינן שמא יאכל בלא חלה אלא שיקרא לה שם קודם הרדי' ומה שתירץ דאסור לטלטל ע"ז מקשה ויקרא לה שם וירדנה ויוליך עמה אחרת לקרן זוית א"כ יטלטל הטהורה עם הטמאה. דתנינן תמן מטלטלין תרומה טהורה עם הטמאה וע"ז משני ולא דמי' תמן טמאה לצורך טהורה ברם הכא חולין לצורך טמאה. וע"כ לא יוכל לטלטל אפי' ע"י ככר אחרת. [ודלא כהק"ע שפי' שירדנה תחלה ויקרא לה שם אלא שצריך לגרוס ויקרא לה שם וירדנה. ובזה מתורץ מה שהקשה בש"ק דמותר לטלטל מוקצה הצריך למקומו ומניחו באיזה מקום שירצה א"כ אף אחר שירדה מן התנור וחלה בידו מותר לטלטלה דזה אינו דהקושיא דיקרא להם שם מתחלה דאל"ה חיישינן שמא יאכל אלא שיטלטלה ע"י ככר אחרן: