נועם ירושלמי על ערלה ג:ב:ו

עוד בירושלמי שם אית דתני לה בשם ר"מ ואית דלא תני לה בשם ר"מ מאן דתני לה בשם ר"מ אית לי' עשרה דברים מקדשים מאן דלא תני לה בשם ר"מ מנן אית לי' עשרה דברים מקדשים ר"מ כר"ע דאמר אף ככרות של בעה"ב:

והנה המפרש מהרא"פ פירש אית דתני לה בשם ר"מ דבמוקדשים אוסר בכל שהוא מאן דתני לה כו' עשרה דברים מקדשים א' בגד שצבעו בקליפי ערלה ב' האורג מלא הסיט וכן בכור כו' חדא מילתא היא ובמוקדשים כל שהוא ד' חבילי תלתן וששה דברים דלקמן בפירקין הרי עשרה וע"ז אומר מאן דלא תני לה בשם ר"מ מנן אית לי' עשרה דברים מקדשים. כיון דר"מ אינו סובר דבמוקדשים מקדשים כל שהם וע"ז אומר שסובר ר"מ כר"ע דאמר אף ככרות של בעה"ב: והנה לכאורה אינו מובן דמה שייך הא דמוקדשים מקדשי' כל שהם דהטעם הוא לר' יוחנן מחמת דהוה דבר שיש לו מתירין להני עשרה דברים דהטעם משום דחשוב כמו את שדרכו למנות וכמו דאמרינן לקמן בירושלמי חד אמר דברי ר"מ עשרה דברים מקדשים וחרנא אמר כל הדברי' מקדשים (פי' כמו דאמרינן ביבמות (דף פ"א) ר' יוחנן סבר את שדרכו למנות שנינו. ור"ש בן לקיש סבר כל שדרכו למנות שנינו:

אך המפרש מהרא"פ שגה בזה דהא התוס' כתבו ביבמו' (שם) בד"ה ר' יוחנן אמר את שדרכו למנות שנינו ובירושלמי משמע דלא הוי אלא עשרה דברים את שדרכו ונראה דהיינו אותן ששה דברים דקאמרי רבנן וחבילי תלתן הרי ד' ובגד שצבעו בקליפי ערלה ונתערבה באחרים וצובע מלא הסיט בקליפי ערלה וארגו בבגד ותרי מילי חשיבי הרי ט' ואורג מלא הסיט מצמר הבכור בבגד עשרה ואית דחשיב ככרות של בעה"ב בעשירית וא"כ אין הא דמוקדשים אוסר בכל שהוא במנין עשרה דברים:

אך אעפ"כ צריך להבין. דא"כ מ"ט דלא תני לה בשם ר"מ להא דהאורג מלא הסיט מצמר הבכור ואי משום דס"ל דמלא הסיט לא הוי את שדרכו למנות ולא הוי רק כל שדרכו למנות. אם כן תקשה דהא לפי מה שכתבו התוס' דבגד שצבעו בקליפי ערלה. והצובע מלא הסיט בקליפי ערלה וארגו בבגד הוי ב' דברים וא"כ כיון דס"ל למאן דלא תני לה בשם ר"מ דמלא הסיט אינו חשוב את שדרכו למנות רק כל שדרכו למנות א"כ חסר לה עוד מהני עשרה דברים הצובע מלא הסיט בקליפי ערלה וארגו בבגד דא"כ לא חשיב לה את שדרכו למנות [וא"כ מוכרחין אנו לומר דלענין צביעה הוי מלא הסיט את שדרכו למנות אבל לענין אריגה לא הוי חשוב כמו את שדרכו למנות. ואי משום דכחדא חשיב לי' א"כ לא הוי עשרה דברים אעפ"כ מ"ט לא תני לה בשם ר"מ:

ע"כ נראה לי לבאר דלכאורה קשה טל הא דאמר לעיל ר' יוסי והא מתניתא פליגא האורג מלא הסיט מצמר הבכור בבגד ידלק הבגד ובכור לאו כמוקדשים שיש להם מתירין הוא. וכמו שביארתי דגיזת הבכור אסור מחיים משום ולא תגוז דאפי' הגיזה עצמה אסורה. וא"כ הוי דבר שיש לו מתירין דמאי מקשה דילמא באמת מיירי בבכור בעל מום לאחר שנשחט ואינו אסור רק משום גזירה שמא ישהה וא"כ לא הוי דשיל"מ:

ע"כ נראה לי דהירושלמי סובר דא"כ לא הוה אמרינן דמלא הסיט מצמר הבכור בבגד ידלק הבגד כיון שהוא מדרבנן צריך שיהא בטל. וס"ל דאפי' באת שדרכו למנות נמי בדרבנן בטל. דלא מצינו אפי' באת שדרכו למנות אפי' בדרבנן לא בטל. וצובע מלא הסיט בקליפי ערלה וכן חבילי תלתן של כלאי הכרם היינו משום דסובר דלא בטלה קדושת הארץ והא דחולק בליטרא קציעות הוא משום דהוי כל שדרכו למנות ועוד דתרומה הוי דרבנן אפי' לא בטלה קדושת הארץ וכמו שביארתי רפ"ו דשביעית ועיין תוס' יבמות (דף פ"א) ד"ה מאי כו' וצ"ע ודוק. רק ר' יהודא ס"ל דכל דבר שדרכו למנות אפי' בדרבנן לא בטיל וכמו דאמרינן בביצה (ד' ג') אמר ר"פ האי תנא תנא דליטרא קציעות הוא דאמר כל דבר שבמנין אפי' בדרבנן לא בטיל וכש"כ בדאורייתא אבל במלא הסיט דאתי אליבא דר"מ כמו דאמרינן בירושלמי (שם) מאן תנא סיט ר"מ ברם כרבנן הוא סיט הוא פחות מסיט:

וא"כ כיון דאתי כר"מ ולא מצינו דיהא ס"ל דאפי' בדרבנן לא בטיל אך כל זה הוא אי אמרינן כמו דאיתא בש"ס דילן (שם) דתנן ליטרא קציעות שדרסה בעיגול ואינו יודע באיזה עיגול דרסה עפ"י חבית ואינו יודע באיזה חבית דרסה כו' רבי מאיר אומר רבי אליעזר אומר רואין את העליונות כאלו הן פרודות כו' ר' יהושע אומר אם יש שם מאה פומין יעלו ואם לאו הפומין אסורין והשולים מותרין ר' יהודא אומר ר' אליעזר אומר אם יש שם מאה פומין יעלו כו' וא"כ לפי שיטת הירושלמי (פ"ד דתרומות) ליטרא קציעות שדרסה עפ"י חבית ואינו יודע היכן דרסה ר"א אומר אם יש שם מאה ליטרין מעלה כו' ר' יהושע אומר אם יש שם מאה פומין מעלה ואם לאו הפומין אסורין והשולים מותרי' ד"ר יהודא ר"מ אומר ר"א אומר אם יש שם מאה פומין יעלה ואם לאו הפומין אסורים והשולים מותרים ר' יהושע אומר אפי' יש שם שלש מאות פומין לא תעלה כו' וא"כ לשיטת הירושלמי אדרבא ר"מ ס"ל דכל דבר שדרכו למנות אפי' בדרבנן לא בטיל:

אך זה ניחא דהא אמרינן שם הדא מסייע לר' יוחנן דאמר תניין איך הדא מסייע לדברי ר"מ דאמר כל הדברים מקדשים הדא אמרה דלעת אפי' א' ממאה אוסר בה וכמו שביארתי שם דר' יוחנן אומר דתניין אינון דתנא דמתניתין ודאי לא סבר לה דר"מ ס"ל דכל שדרכו למנות אלא את שדרכו למנות דהא תנן (פי"ז דכלים) הרימון שאמרו לא קטן ולא גדול אלא בינוני ולמה הוזכרו רימוני באדן שיהי' מקדשים כל שהן כו' אלמא דר"מ סובר דאת שדרכו למנות (לפי גירסת התוס' בזבחים (דף ע"ב) דר' יהודא אומר לא הוזכרו רימוני באדן וחצירי גבע אלא שיהיו מתעשרין ודאי בכל מקום וא"כ סובר ר' יהודא דכל שדרכו למנות וע"כ אפי' סתם רימונים נמי הוי כל דבר שבמנין:

וע"כ כיון דבמתניתין תנן דר"מ סובר את שדרכו למנות א"כ פליגי ר"מ ור"י בהיפוך וכמו לפי הש"ס דילן א"כ לא מצינו שיהי' ר"מ סובר דאת שדרכו למנות אפי' בדרבנן לא בטיל וכמו דאמרינן ביבמות (דף פ"א) א"ל ר' יוחנן לר"ל מי סברת תרומה בזמן הזה דרבנן א"ל אין שאני שונה עיגול בעיגולים עולה כו' מי סברת כל שדרכו למנות שנינו את שדרכו למנות שנינו ועיין תוס' שם בד"ה מאי הוא כו':

וא"כ מוכח דמתניתין מיירי בבכור תם או בעל מום שלא נשחט עדיין דלאחר שחיטה היה בטל כיון דלא הוי רק דרבנן וע"כ פריך ר' יוסי לר' יוחנן שאומר דהא דמוקדשים הוא בכל שהוא משום דהוה דשיל"מ. וע"כ פריך מבכור דהא בכור הוי נמי כמוקדשים שיש להם מתירין דבודאי איירי קודם שחיטה. וע"ז אומר אית דתני לה בשם ר"מ ואית דלא תני לה בשם ר"מ ופי' ששונה כר' יהודא דס"ל דכל שדרכו למנות אפי' בדרבנן לא בטיל [וא"כ אפי' אם תאמר דכמלא הסיט הוי את שדרכו למנות אך כיון דס"ל לר' יהודא דכל שדרכו למנות מכש"כ דאית לי' את שדרכו למנות וזה בודאי דס"ל דאפי' בדרבנן לא בטיל. וא"כ מתורץ מה דפריך ר' יוסי מבכור דאיכא למימר דאיירי בבכור בעל מום לאחר שנשחט ואע"ג דהוי דרבנן אעפ"כ לא בטיל ואם כן לא קשה מזה דהא לא הוי דשיל"מ כיון דמיירי לאחר שנשחט:

ולפי"ז איפשר לומר דמתרץ נמי בזה קושי' קמייתא: דאמרינן שם בירושלמי תמן תנינן אלו הן הנשרפין ותנינן אלו הן הנקברים הכא את אמר ישרפו והכא את אמר יקברו אמר ר' יוחנן כאן בשק כאן בשיער כו' אבל לפי מה דמתרץ כר' יהודא אתי שפיר דהא ר' יהודא אית לי' דאם רצה להחמיר על עצמו לשרוף את הנקברין רשאי וכמו דאמרינן בתמורה (דף ל"ד) ואם לאו אוקמה כר"י דאמר אם רצה להחמיר על עצמו לשרוף את הנקברין רשאי [ ובזה אפשר ליישב קצת דמאי שייך הא דר' יהודא להקושי' שהקשה הש"ס ולבטלינהו ברובא וכמו שנדחקו התוספות שם אך איפשר לומר דהקושי' הוא דליבטל שק ברובא אע"ג דהוי מלא הסיט ומלא הסיט הוא דבר חשוב. אך אפשר לומר דמקשה על צמר בכור וס"ל הש"ס לפי שיטת התוס' דלא הוי רק דרבנן אפילו קודם שנשחט [או לפי מה שביארתי קאי בשיטת הירושלמי דמחיים הוי דשיל"מ וא"כ מוכרחין אנו לומר דקאי לאחר שחיטה וע"כ פריך דליבטל שק ברובא כיון דהוי דרבנן וע"כ ניחא דאע"ג דסיט הוי דבר חשוב וכמו דתנן הצובע מלא הסיט בבגד ידלק הבגד אלא ודאי דבדאורייתא ניחא לי' רק דפריך על צמר בכור כיון דהוי דרבנן וע"כ משני בציפרתא דבציפרתא לא בטיל אפי' בדרבנן:

וע"ז אומר אח"כ אמר ר' ירמי' הא מני ר' יהודא היא דאמר אם רצה להחמיר על עצמו לשרוף את הנקברין רשאי וא"כ כיון שמתורץקושי' הראשונה ממילא מתורצת קושיא השני' דפריך וליבטל שק ברובא דהא ר' יהודא ס"ל דכל שדרכו למנות אפילו בדרבנן לא בטיל וא"כ לא צריך לאוקמינהו בציפורתא וע"ז אמר לי' קשי' לשלפינהו ואת מוקמת לי' כר' יהודא דהמקשה הי' סבור שזה תירוץ על הא דמשני בציפרתא ועל הא דפריך ציפרתא לשלפינהו וע"ז אומר דלא קאי על זה דבאמת בציפורתא אם אפשר למשלפינהו צריך לשלפינהו אלא דאם אי אפשר לשלפינהו לא בטיל כיון דאתי כר' יהודא דאמר אם רצה להחמיר על עצמו לשרוף את הנקברין רשאי א"כ אתי נמי כר' יהודא דס"ל דכל דבר שדרכו למנות אפילו בדרבנן לא בטיל ומלא הסיט בודאי דלא גרע מכל דבר שדרכו למנות דס"ל לר' יהודא דאפילו בדרבנן לא בטיל.

והנה דברי התוספות צריך עיון שכתבו דאפילו בצמר של בכור תם נמי אינו אסור אלא מדרבנן דהא משמע בחולין (ד' קל"ה) קדשי מזבח נמי דאמר חוץ מגיזה וכחישה אפ"ה פשטה קדושה בכולה ומנא תימרא דאמר ר' יוסי כו' ופי' רש"י אפ"ה דאמר חוץ מגיזתה קדשה נמי גיזתה דאיידי דקדושת הגוף חמירא פשטה בכל המחובר בה אבל קדושת דמים כגון קדשי בדק הבית מאי דלא אקדיש לא אקדיש כו' וא"כ משמע דהגיזה קדוש (ואין לומר דזה לא נאמר רק לענין דפשטה קדושה בכולה לענין הלאו דלא תגוז אבל לא דהגיזה עצמה קדושה ועוד דלפי הגירסא שם ברש"י בעבר וגזז א"כ כל הקושי' הוא רק לענין כיון דהגיזה קדוש א"כ איך שייך נתינה לכהן ועיי"ש במהרש"ל ובמהרש"א] ואיפשר לומר דסברת התוספות דבגיזה שייך כחישה כמו דאמר תחילה אי הכי קדשי מזבח נמי קדשי מזבח כחשי ופריך קדשי בדק הבית נמי ומשני דאמר חוץ מגיזה וכחישה וע"ז אומר אפ"ה פשטה קדושה בכולה והיינו על כחישה דזהו בגוף הקדשים אבל בגיזה דהוא חוץ לגופה לא אמרינן דפשטה הקדושה בכולה (ועיין בתמורה (ד' י"א) בעי מיני' מרבא הקדיש חד אבר מהו בגיזה ופי' רש"י בעבודה לא תיבעי לך דאסור דהא מכחיש לה משמע דרש"י סובר דבגיזה ליכא הכחשה] אך התוספות סברי דבגיזה איכא נמי כחישה וקושי' הגמרא קאי על כחישה:

והנה ראיתי למהריט"א (פ"ג דבכורות) שהביא תוספות שכתבו שיש לחלק בין אם קדוש בקדושת עצמו כגון בכור שזה אינו קדוש רק עצמות הבכור ולא על הגיזה שהיא חוץ מגופה משא"כ אם מקדיש אמרינן דפשטה קדושה בכולה והביא ראי' מהא דאמרינן דאם נתכוין להתחמם בגיזי חולין ונתחמם בגיזי עולה שמעל וכתב על זה המהריט"א שחפש ולא מצא לא במעילה ולא בתוספתא כו' עיין שם ותמיהני עליו דהא זהו גמרא מפורשת בפסחים (ד' ל"ג) מר ברי' דרבא אמר הכי קאמר לא אם אמרת בשאר מצות שלא עשה בהם מתכוין כשאינו מתכוין כו' תאמר במעילה שאם נתכוין להתחמם בגיזי חולין ונתחמם בגיזי עולה שמעל. וא"כ מוכח בפירוש דבקדשים אם הקדישו הקדושה מתפשטת על הגיזה נמי:

אך לפי"ז קשי' דא"כ איך אמרינן בבכורות (ד' כ"ו) בעי ר' ינאי התולש צמר מעולה תמימה כו' אלא צמר שנתלש מעולה תמימה מהו. וא"כ כיון דאסור מחמת הקדש מאי קא מיבעי לי'. ע"כ צריך לתרץ כמו שתירצו התוס' דהזריקה מתרת כמו דאמרינן בזבחים (ד' פ"ו) בעצמות שפרשו לפני זריקה דהזריקה מתרת. וע"כ איפשר לומר דאפי' בבכור בעל מום או פסולי המוקדשים אסור משום ולא תגוז דאפי' הגיזה עצמה נמי קדוש והא דאמרינן התם דהטעם גזירה שמא ישהה היינו לאחר ששחטו דהשחיטה נמי מתרת מדאורייתא. אלא דאסור מדרבנן משום שמא ישהה [וכן כתב המהריט"א שם]:

ולפי"ז יתבאר הירושלמי שפיר דקאמר התיב ר' יוסי והא מתניתא פליגא האורג מלא הסיט מצמר הבכור בבגד ידלק הבגד. ובכור לאו כמוקדשים שיש להם מתירים דבין בכור תם ובין בכור בעל מום יש להם מתירים בבכור תם הוא ע"י זריקה. ובבכור בעל מום ע"י שחיטה ודוק:

והכי משמע נמי מהא דאמרינן בחולין ש ל"ו) ומ"ש דם חללים דמכשיר דכתיב ודם חללים ישתה. דם שחיטה נמי כתיב על הארץ תשפכנו כמים ההוא למישרי דמן דפסולי המוקדשין בפטור קא אתי ס"ד הואיל ואסירא בגיזה ועבודה דמן ליבעי קבורה קא משמע לן. והקשו התוס' דהא גיזה עצמה מותרת כו' עיי"ש. אבל לפי מה שביארתי דגיזה עצמה אסורה קודם שחיטה ניחא שפיר ואע"ג דאחר שחיטה ודאי מותרת מדאורייתא הגיזה עצמה. אך איפשר לומר דמיירי דמקיז דם קודם שחיטה. וכמו דאמרינן בברכות (ד' ל"א) דאמר רב הונא א"ר זעירא המקיז דם בבהמת קדשים מעל (וכן כתב המהריט"א] אבל עכ"פ מוכח מזה דהגיזה עצמה אסורה. וכמו שמוכח מהירושלמי וכמו שביארתי ודוק: