נועם ירושלמי על ערלה ג:ב:ה

שם הצובע מלא הסיט בקליפי ערלה וארגו בבגד ואינו יודע איזהו ר"מ אומר ידלק כל הבגד וחכ"א יעלו בא' ומאתים כו' ר' יוסי בשם ר' יוחנן הדא דתימר בקדשי' שיש להם מתירין אבל בקדשים שאין להם מתירין צריכים סיט התיב ר' יוסי והא מתניתא פליגא האורג מלא הסיט מצמר הבכור בבגד ידלק הבגד ובכור לאו כקדשים שיש להם מתירין וכו':

והנה הירושלמי הזה הוא תמוה שהמפרש מהרא"פ פי' דהא יש לו מתירין ע"י זריקה והקרבת אימורים לכהנים ע"ש. והוא תמוה דר' יוסי מקשה והא מתניתא פליגא האורג מלא הסיט מצמר הבכור בבגד ידלק הבגד ובכור לאו כקדשים שיש להם מתירין וזה הקושי' אינה רק לעקבי' בן מהללאל בבכורות (דף כ"ה) אבל חכמים סוברים דצמר בכור בעל מום שנשר והניחו בחלון ואח"כ שחטו דאסור וא"כ לא הוה דשיל"מ וכמו שכתב המפרש מהרא"פ ואין תירוץ לקושי' דלא חש לה דהכא אין לו מתירין דהכא ע"כ מיירי בשער הנתלש בעודו חי ואז אף לכהנים אסור שער הנתלש שאין ניתר אלא מה שלא נתלש בעודו חי כדאיתא בבכורות ובפ"ק דעדיות בפלוגתא דעקבי' וחכמים בשער בעל מום שנתלש ואח"כ שחטו והוא אסור לעולם עכ"ל ועי' בבכורות (ד' כ"ו) אמר ר"נ הלכה כר"י כו':

ע"כ נראה לי דאיפשר לומר דהירושלמי ס"ל דבכור תם צמרו אסור מדאורייתא וכן משמע מפירש"י שהביאו התוס' בבכורות (דף כו') בד"ה התולש צמר מעולה תמימה וכתבו שיש פירוש מרש"י שכתוב בהם שהוממה ואח"כ נפדית ושחטה כו' משמע דאי לא נפדית אסור מדאורייתא וע"כ הוה יש לו מתירין ע"י שישחטנו ויזרקנו והזריקה מתרת את העור וכמו שהביאו התוס' בזבחים (דף פ"ו) מעצמות שפרשו לפני זריקה דהזריקה מתרת ואע"ג דאח"כ אסור מדרבנן משום קנסא אעפ"כ הוי כמו חמץ שכתבו הפוסקים דהוה דשיל"מ לאחר הפסח ואע"ג דאח"כ אסור מדרבנן משום גזירה שמא ישהה אעפ"כ הוי דשיל"מ:

ועוד דלשיטת הירושלמי כ"ע מודו בזה וכמו שביארתי כמה פעמים דר"י ס"ל (ס' פ"ג) דחלה דאין הטבל בטל ברוב מדאורייתא משום דהוה כמין במינו כיון שיכול לבוא לידי היתר כמו שביארתי שם בארוכה וא"כ הוה בודאי דשיל"מ מדאורייתא לדרבנן דבשלמא לשיטת הש"ס דילן דהא דדשיל"מ לא בטיל הוא מדרבנן ע"כ איפשר לומר כיון דסוף כל סוף אסור מדרבנן לא הוי דשיל"מ אבל לשיטת הירושלמי דהא דדשיל"מ לא בטל הוי מדאורייתא משום דהוי מין במינו וא"כ אעפ"י שאסור אח"כ מדרבנן אעפ"כ הוי דשיל"מ דאיך נאמר דמשום שאסור מדרבנן לא הוי דשיל"מ מדאורייתא וע"כ איפשר לומר דאפי' הוי ספק דילמא ימות הבכור ולא יהי' מותר והפוסקים כתבו דדשיל"מ לא הוי אלא אם המתיר בודאי עתיד לבוא כמו דאיתא בש"ע (ס' ק"א) זה אינו דזהו דווקא לשיטת הש"ס דילן דהטעם הוא משום שעד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר וא"כ כיון שאין המתיר בודאי עתיד לבוא א"כ איך יהי' אסור בזה שעד שתאכלנו באיסור תאכלנו. בהיתר אבל לשיטת הירושלמי שהוא אסור מדאורייתא משום דהוה כמו מין במינו ע"כ אין נ"מ בין אם המתיר עתיד לבוא בודאי דמ"מ אסור כיון שיכול לבוא לידי היתר ובזה יתיישב מה דאיתא בירושלמי (פ"ו דנדרים ה"ד) אלו נדרים מה את עביד לון כדבר שיש לו מתירין אי כדבר שאי, לו מתירין ופשיט שם מהקדש דהוה דבר שאין לו מתירין כמו שביארתי במ"א ולא מחלק כמו שמחלק בש"ס דילן בין מצוה לאתשולי לשאין מצוה לאתשולי בנדרים (דף נ"ט) דלשיטת הש"ס דילן דהטעם הוא משום שעד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר ע"כ כיון שאינו מצוה א"כ אינו עומד לכך בודאי ע"כ לא הוה דשיל"מ משא"כ לשיטת הירושלמי דכיון שאיפשר שיש לו היתר ע"כ הוי מין במינו א"כ כיון שיכול לבוא לידי היתר הוי דשיל"מ ודוק]:

ולפי זה צריך לומר דהירושלמי ס"ל דצמר של בכור תם אסור מדאורייתא ולא כמו שכתבו התוס' בבכורות (דף כ"ה) בד"ה שער כו' ואפי' בעולה תמימה לא מיתסרא הגיזה אלא מדרבנן כדמוכח לקמן גבי תולש צמר מעולה תמימה [ועיין במ"ל ברמב"ם (פ"א מה' מעילה ה"י) שכתב ואפי' בתמימה ואפי' תלש בידו לא אסור מן התורה כי אם מדרבנן כ"כ התוס' פ"ב דחולין (ד' ל"ו) ובבכורות (ד' כ"ה) עכ"ל והירושלמי ס"ל דצמר של בכור תם אסור מדאורייתא וע"כ הוי דשיל"מ עד הזריקה אעפ"י דאח"כ אסור מדרבנן אעפ"כ הוי דשיל"מ כמו שביארתי ובירושלמי שאחר זה יתבאר עוד בזה: