נועם ירושלמי על ערלה ב:א:יא

עוד בירושלמי שם עד כדון דבר שהוא מעלה ומתיר להדיוט דבר שהו' מעלה ומתי' לגבוה נשמעינה מהדא ואחר יאכל מן הקדשים כי לחמו הוא יש לך קדשים שאינו אוכל בהם פרט לעירובין ליתר ממאה כו' משקה קודש במשקה קודש מנין ת"ל מן הקדשים ריבה ר' אבין בשם ר' יוחנן תיפתר בלוג שמן של מצורע שנתערב במותר רקיקי מנחת נזיר (פי' דזהו באכילת כהנים) ופריך והא תני משקי שנים (משמע אפי' בלגבוה) א"ר חנינא הדא אמרה עולות בעולות אבל חטאות בעולות הרי יש כאן ודאי בל"ת והגיה המפרש הדא אמרה עולות בחטאות אבל חטאות בעולות הרי יש כאן ודאי בל"ת האיך סבר ר' יהודא אי כר' אליעזר אי כר' יהושע אי כר"א מעלה ואוכל אי כר' יהושע מעלה ושורף כו'.

והנה המפרש מהרא"פ וכל מפרשי הירושלמי נדחקו בפי' הירושלמי הזה בהא דקאמר האיך סבר ר' יהודא אי כר' אליעזר אי כר' יהושע. אי כר"א מעלה ואוכל. אי כר' יהושע מעלה ושורף. והנה לכאורה הי' אפשר לפרש שזהתלוי בהפלוגתא דר' אליעזר ור' יהושע במנחות (ד' כ"ו) דנטמאו שירי' אבדו שירי' כמדת ר"א כשירה וכמדת ר' יהושע פסולה כו' ואמרינן בירושלמי (פ"ג דפסחים) על דעתי' דר' אליעזר כו' אם אין קומץ אין שירים. אעפ"י שאין שירים יש קומץ. על דעתי' דר' יהושע כו' אם אין קומץ אין שירים. אם אין שירים אין קומץ. ואמרינן במנחות (ד' ט') איתמר שירים שחסרו בין קמיצה להקטרה ר' יוחנן אמר מקטיר קומץ עליהן. ר"ל אמר אין מקטיר קומץ עליהן אליבא דר"א כ"ע לא פליגי כי פליגי אליבא דר' יהושע דתנן נטמאו שירי' אבדו שירי' כמדת ר"א כשירה. וכמדת ר' יהושע פסולה כו' איתיבי' ר' יוחנן לריש לקיש עד שלא פרקה נפרס לחמה הלחם פסול ואין מקטיר עליו את הבזיכין ואם משפרקה נפרס לחמה הלחם פסול ומקטיר עליו את הבזיכין כו' א"ל הא מני ר' אליעזר היא. וע"כ אומר הירושלמי האיך סובר ר' יהודא אי כר' אליעזר אי כר' יהושע. אי כר' אליעזר מעלה ואוכל. דאע"ג דנתבטל הלה"פ בחולין ואין שירים. אעפ"כ אותם שמעלה א' ממאה לכהן אע"פ שהוא בתורת לה"פ. וא"כ לר"א מעלה ואוכל דלר"א יכול להקטיר קומץ אעפ"י שאין שירים. ואי כר' יהושע כיון דאין שירים א"כ לא יוכלו לאכול הא' ממאה שמעלה. וע"כ מעלה ושורף (ואע"ג דכל ההעלאה ההוא משום גזל השבט. וא"כ כיון דשורף למה יעלה. אך הוא כמו דתנן (בפ"ה דתרומות) סאה תרומה טמאה שנפלה למאה חולין טהורים ר"א אומר תירום ותשרף. ואע"ג דתשרף אפ"ה אמר שתירום ותשרף משום לא פלוג. אך א"כ צריך לומר דלא הקטיר הבזיכין:

אבל קשה דאי לא הקטיר לכ"ע אסורין השירים. דשירים שחסרו אין מקטירין קומץ עליהם. כמו דאמרינן ביומא (ד' ע"ז) וכמו שכתבו התוס' שם דאפי' לר' יוחנן דאמר בפ"ק דמנחות (ד' ט') מקטיר קומץ עליהם מודה הוא דאותם שירים אסורים באכילה כו' עיי"ש. וא"כ לכ"ע אין השירים מותרים אלא כשלא חסרו בין קמיצה להקטרה. ועיין במנחות (ד' ס') איתיבי' ר"י לר"ל עד שלא פרקה נפרס לחמה הלחם פסול ואין מקטיר עליו את הבזיכין ואם משפרקה נפרס לחמה הלחם פסול ומקטיר עליו את הבזיכין כו' א"ל הא מני ר"א היא. א"ל אנא אמינא לך משנה שלימה ואת אמרת ר"א היא. וא"כ הירושלמי הזה צריך ביאור (דמה שכתב המפרש האיך סובר ר"י בהא חתיכה שמעלה בלה"פ ובחטאת דהא ע"כ צריך להעלות א' מהם בתורת לה"פ ובתורת חטאת כמו תרומה שנפלה לחולין. דהא התם איכא נמי גזל השבט. וא"כ איך יתנהג הכהן בחתיכה שמעלה לר"א דס"ל היא שנפלה היא שעלתה אוכלה בתורת לה"פ ובתורת חטאת בעזרה כדכתיב ואכלוה במקום קדוש כי קודש קדשים הוא לו. והיא מ"ע אכילת קדשים במקום קדוש אבל לר' יהושע דס"ל דלא אמרין היא סאה שנפלה היא סאה שעלתה. ע"כ אותה שתעלה שורפה דלאוכלה בעזרה א"א דע"כ צריך לאוכלה לשם קדשים וה"ל חולין בעזרה. ובחוץ אין רשאי לאוכלה דהא דין לה"פ ניתן לה ודין חטאת שהרי בתורת לה"פ ודין חטאת העלום ואסורים לזרים כמו תרומה שעולה בק"א וכן כתב הר"ש ז"ל בתרומות דסאה העולה מתוך מאה אסורה לזרים וא"כ ע"כ שורף אותה עכ"ל. ודבריו דחוקים דהא ר"א שאומר היא סאה שנפלה היא סאה שעלתה הוא רק לחומרא וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ה דתרומות) אי נאמר לא אמר ר' אליעזר אלא מפני גדירה (פי' לחומרא) וכן כתבו התוס' בזבחים (ד' ע"ד). ועוד כמה דחוקים בפירושו]:

ע"כ נראה לבאר הירושלמי האיך סובר ר' יהודא אי כר' אליעזר אי כר' יהושע אי כר"א מעלה ואוכל אי כר' יהושע מעלה ושורף ונראה לי שיש ט"ס וכצ"ל אי כר"א מעלה ושורף אי כר' יהושע מעלה ואוכל והענין הוא שהירוש' סובר דהא דפליגי ת"ק ור' יהודא בפרוסה של לה"פ שנתערבה במאה פרוסות של חולין וכן חתיכה של חטאת כו' מיירי בלה"פ קודם הקטרת הבזיכין והוא משום דהירושלמי ס"ל דהטעם הא דלא בטל הוא משום דהוי כל שדרכו למנות כמו דאמרינן ביבמות (ד' פ"א) והירושלמי ס"ל דתרתי בעינן דהיינו דרכו למנות ואיסורי הנאה וכמו דאיתא בירושלמי בע"ג (פ"ה ה"ב) ולמה לא תנינן נבילה עמהם א"ר יוסי ב"ר בון לא מתני אלא דבר שאסור בהנאה ואפשר שסובר דוקא דבר שבמנין ואיסורי הנאה הא דפרוסה של לה"פ מיירי בודאי קודם הקטרת הבזיכין דאי לאחר הקטרת הבזיכין אינו אסור בהנאה לזרים רק באכילה כמו דמשמע מהתוספות דיבמות (ד' פ"א) בד"ה ד"ה כ' דכיון דנפיק ממעילה ליכא איסור הנאה רק איסור אכילה אבל קודם הקטרת הבזיכין איכא איסור הנאה:

וע"כ אומר הירושלמי האיך סובר ר' יהודא אי כר' אליעזר אי כר' יהושע אי כר"א מעלה ואוכל אי כר' יהושע מעלה ושורף (והוא ט"ס וצ"ל אי כר"א מעלה ושורף אי כר' יהושע מעלה ואוכל) ויבואר עפ"י מאי דאמרינן במנחות (ד' ט') איתמר שירים שחסרו בין קמיצה להקטר' ר' יוחנן אמר מקטיר קומץ עליהם ור"ל אמר אין מקטיר קומץ עליהם אליבא דר"א כולי עלמא לא פליגי כי פליגי אליבא דר' יהושע דתנן נטמאו שירים אבדו שירי' כמדת ר"א כשירה כמדת ר' יהושע פסולה מאן דפסל כר' יהושע ומאן דמכשיר ע"כ לא אמר ר' יהושע אלא היכא דלא אשתייר אבל היכא דאשתייר אפילו ר"י מודה כו' איתיבי' ר' יוחנן לריש לקיש עד שלא פרקה נפרס לחמה הלחם פסול ואין מקטיר עליו הבזיכין ואם משפרקה נפרס לחמה הלחם פסול ומקטיר עליו הבזיכין ואמר ר' אלעזר לא פרקה ממש כו' א"ל הא מני ר' אליעזר היא א"ל אמינא לך משנה שלימה ואמרת לי את ר' אליעזר ומסיק שם דזה ודאי דמקטיר עליו את הבזיכין כיון דנשתייר אבל מ"מ הלחם אסור באכילה אם נפרס קודם הקטרת הבזיכין וכמו דאמרינן שם לדברי האומר שירים שחסרו בין קמיצה להקטרה מקטיר קומץ עליהם אותם שירים מה הן באכילה אמר זעירא אמר קרא והנותרת ולא הנותרת מן הנותרת וא"כ הא דמקטיר קומץ עליהם היינו שכשר להקטיר אבל השירים אסורין וכן בלה"פ כיון שנפרסה קודם הקטרה ע"כ אסור לאכול רק שמקטיר הקומץ:

וע"ז אומר הירושלמי דהא דאמר ר' יהודא דפרוסה של לה"פ שנתערבה במאה פרוסות של לה"פ דתעלה היינו שמעלה א' ממאה לכהנים וכמו בתרומה משום גזל השבט וע"ז אומר האיך סובר ר' יהודא אי כר"א מעלה ושורף דהא לר"א שאומר דהיא סאה שנפלה היא סאה שעלתה וכמו שסובר ר"א בסאה תרומה טמאה דתירום ותשרף וא"כ איך מעלה לכהנים הא כיון שנפרסה לה"פ שוב אין מועיל ההקטרה להתיר לה"פ ע"כ מעלה ושורף כמו שסובר בסאה תרומה טמאה שתירום ותשרף והא דצריך הרמה איפשר לומר משום דלא פלוג אי כר' יהושע מעלה ואוכל (כצ"ל) פי' אי כר' יהושע ואי ס"ל לר' יהודא כר"י א"כ מעלה ואוכל דהא ר"י לא ס"ל דהיא סאה שנפלה היא סאה שעלתה וא"כ יכול לעלות א' ממאה לכהנים וכ"ת דאיך אוכלה כיון שאין לה"פ מתירה אך אף על פי כן הא יש במה שמעלה נמי חולין לבטל מה שנתערב מלה"פ בחולין ע"כ לר"י מעלה ואוכל אבל לדברי ר"א שאומר דאמרינן היא סאה שנפלה היא סאה שעלתה א"כ איך יאכלו הכהנים כיון דאין הבזיכין מתירין את לה"פ וע"כ לר"א מעלה ושורף ולר' יהושע מעלה ואוכל ועיין בירושלמי (פ"ה דתרומות) חומר הוא בסאה שעלתה מתוך מאה או אינו אלא א כו' דאמר ר' יוחנן כו' ודוק:

והנה עדיין צריך לבאר דמה מיבעי לי' בירושלמי עד כדון דבר שהוא מעלה ומתיר להדיוט דבר שהוא מעלה ומתיר לגבוה (ופי' המפרש דמיבעי ליה אי מעלה לגבוה בא' ומאה. ולכאורה לפי הש"ס דילן פשיטא לי' דלגבוה נמי בטיל כמו דאמרינן בפסחים (דף מ"ח) ממותר שתי מאות שנשתיירו בבור מכאן לערלה שבטילה במאתים ופי' רש"י דאי לאו בשאיסור מעורב בו אמאי מצריך מאתים אלמא דלגבוה נמי בטל וכן אמרינן בזבחים (דף פ"ח) אין מביאין מנחות ונסכים ומנחת בהמה כו' מן המדומע והרי נסכים הוא כולו לגבוה והוי כמו דבר הקרב למזבח ואפ"ה דווקא מן המדומע אבל אם בטל יותר מותר לגבוה ועיין תוס' זבחים (דף ע"ז) בד"ה הא עבר כו' ובמנחות (דף כ"ב) נתערב קומצה בקומץ חברתה כו' ותוס' זבחים (דף ע"ז) בד"ה רואים אותו כאלו הוא מים כו':

אך איפשר לומר דמיבעי לי' לענין ביטול אם לגבוהבטלי כגון איברי חטאת באיברי עולה אם הוא בטל ומותר להקריב ואין בזה משום כל שממנו לאישים הרי הוא בבל תקטירו והא שהקשיתי מהא דפסחים (דף מ"ח) מן המאתים ממותר ב' מאות שנתערבו בבור וכן מהא דזבחים (דף פ"ח) אין מביאין מנחות ונסכים כו' מן המדומע אבל אם בטל יותר מותר לגבוה דהתם אינו אסור לגבוה רק משום דאסור להדיוט ובעינן ממשקה ישראל מן המותר לישראל בזה ודאי כשר לגבוה כיון דמותר לישראל:

וע"כ איפשר לומר דזה כוונת הירושלמי עד כדון דבר שהוא מעלה ומתיר להדיוט דבר שהוא מעלה ומתיר לגבוה (פי' עד כדון לא אמרינן שהוא בטל אלא בדבר שהוא מעלה ומתיר להדיוט דהיינו דבר שהוא אסור לגבוה מחמת שאסור להדיוט דבעינן ממשקה ישראל מן המותר לישראל וע"כ כיון דלהדיוט מותר ממילא מותר לגבוה. דבר שהוא מעלה ומתיר לגבוה דהיינו שאינו אסור לגבוה מחמת הדיוט אלא מחמת קדשים גופא כיון שנתערב חטאת בעולה וא"כ עובר משום כל שממנו לאישים הרי הוא בבל תקטירו אם בטל לגבוה:

ודע דלכאורה אי אמרינן דהאי ברייתא מביא לר' יהודא משום דסתם ספרא הוא ר' יהודא (כמו שמפרש מהרא"פ) א"כ תקשה דהא משקה במשקה בלא"ה אינו בטל דהא ר' יהודא סובר דמין במינו לא בטל וא"כ איך קאמר תיפתר בלוג שמן של מצורע שנתערב ברקיקי מנחת נזיר בשלמא בחתיכה של לה"פ שנתערבה מיירי ביבש וכמו שכתבו התוס' במנחות (דף כ"ב) בתוס' ד"ה ור' יהודא עיין שם שהאריכו. ואיפשר לומר דהא דקאמר משקה קודש במשקה קודש היינו בנתערב כוס בכוסות א"כ הוי דומי' דיבש ביבש אבל לא לח בלח ועיין בירושלמי (רפ"ה דפסחים) ואית ליה לר' יהודא דם מבטל דם כמה דלית לי' והוא מקבל מנהון כו' ודוק. וזה דוחק:

[ע"כ נראה לי דלא אתי כר' יהודא והא שמביא מזו ראיה דאפי' לגבוה נמי תעלה הוא משום דחכמים לא פליגי עלי' דר' יהודא בלחם הפנים שנתערב רק משום דסברי כל שדרכו למנות שנינו. וע"כ אמר נשמעינה מהדא ואחר יאכל מן הקדשים דאפי' לגבוה נמי בטל. [ובזה יתבאר הא דאמרינן שם אמר ר' חיננא הדא אמרה עולות בעולות אבל חטאות בעולות הרי יש כאן ודאי בלא תעשה. והנה המפרש מהרא"פ מגיה הדא אמרה עולות בחטאות כו' פירושו מדדייק הש"ס מסיפא ולא מרישא דתני אוכלי קודש באוכלי קודש ש"מ דמיירי איברי עולות באיברי חטאות ואין כאן היתר לגבוה. דאי באיברי חטאות הרי ע"כ לגבוה קאמר דאי לכהנים הרי יש כאן לכהנים ודאי בל"ת דאחר הביטול נעשו גם איברי חטאות לעולה וכל חדא וחדא יש בל"ת לכהנים וע"כ לגבוה מיירי ותפשוט בעייתו אלא ודאי דמיירי איברי עולות באיברי חטאות ולאחר הביטול מותרין כולם לכהנים ואין כאן הוכחה דמיירי לגבוה ולהכי דייק מסיפא ולא מרישא עכ"ל אבל עכ"ז הוא דחוק דאי מיירי באיברי חטאות שנפלו לתוך איברי עולה בודאי דהביטול הוא לגבוה ואסור לכהנים ומה הוא דקאמר הרי יש כאן ודאי בל"ת. ואלולי מסתפינא הייתי גורס בירושלמי אמר ר' חיננא הדא אמרה חטאות בעולות אבל עולות בעולות הרי יש כאן ודאי בלא תעשה. (והוא ט"ס וצ"ל בלא תעלה) פי' שאומר דהא דאמר דאוכלי קודש באוכלי קודש דבטל היינו דווקא חטאות בעולות דבטל לגבוה לפי מאי דפשיט מהברייתא אבל עולות בעולות כיון דהוי תרוי' עולות א"כ בודאי דלא תעלה וכמו דאמרינן בזבחים (דף ע"ז) אמר ר' יהודא לא נחלקו ר"א וחכמים על איברי חטאת שנתערבו באיברי עולה שיקרבו כו' על מה נחלקו על איברי עולה תמימה שנתערבו באיברי בעלת מום שר"א אומר יקרבו כו' וכתבו התוס' שם בד"ה הא כו' וזה אין לפרש דאיברי בעלי מומין בתמימים לא בטלו מן התורה דמאיזה טעם לא בטלו אי משום דאין עולין מבטלין זה את זה הא בעלי מומין לא עולין נינהו ועוד דאפי' עולין נראה דלרבנן מדאורייתא מבטלין זא"ז בדבר שאינו מתערב כמו מין במינו לר' יהודא שאינו מתערב דלא הוי כדם כו' ועיין בכר"ו ביו"ד (ס' ק"י) שכתב דכיון דאם יתבטל תעלה א"כ יהיה כעולין וע"כ לא בטל. גם כתב ובעולין לא בעינן לרבנן שיהא דווקא לח בלח ע"ש:

וע"ז אמר ר' חיננא הדא אמרה חטאות בעולות אבל עולות בעולות (כצ"ל הרי יש כאן ודאי בלא תעלה (פי' דבעולות בעולות ודאי לא תעלה דעולין אין מבטלין זא"ז וע"כ אמר הרי יש כאן ודאי בלא תעלה ולא קאמר בקצרה דלא תעלה משום דעולין מבטלין זא"ז. אך הא איפשר לומר כיון שהם פסולין לא מקרי עולין אך אם נאמר דתעלה א"כ הם עולין בעולין) וע"ז אומר הרי יש כאן ודאי בלא תעלה. משום דאם תעלה ותהיה העולה נקרבת א"כ יהיה עולין בעולין ע"כ יש כאן ודאי בלא תעלה ודוק ובמ"א יתבאר]: