נועם ירושלמי על נדה ג:ד:ב

שם (ה"ד) מתניתין המפלת סנדל או שלי' תשב לזכר ולנקיבה השלי' בבית הבית טמא לא שהשלי' ולד אלא שאין שלי' בלא לד ר' שמעון אומר נימוק הולד עד שלא יצא ובגמ' ר' בא בשם רב יהוד' אין סנדל אלא שרצמו חי ואינו יוצא עם החי אלא עם המת השי' ר' בון בר חיי' והא תנינן המפלת סנדל או שליא תשב לזכר ולנקיבה הוי ולד הוא ופי' הפ"מ דמקשה אמתניתין דכריתות דתנן בפ"ק המפלת סנדל או שלי' כו' מביאה קרבן ונאכל והיינו דפריך הא ממתניתין כדאמר ר' בא שמענו דולד הוא שיש עמו וא"כ תיפוק לי' דחייבת קרבן בשביל ולד האחר (והוא כמו דאי' בנדה (ד' כ"ו) סנדל דתנן גבי כריתות למאי הילכתא) וע"ז א"ר הונא כו' קומי ר' ירמיה תיפתר שיצא דרך דופן וסנדל דרך הרחב ולד בתוך מלאה סנדל לאחר מלאת [ופי' הפ"מ אי נמי שילדה ולד בתוך מלאת שלה שכבר נתחייבה בקרבן על ולד הראשון ועל ולד שבתוך מלאת אינה מביאה קרבן אחר כמו דחנן בכריתות (ד' ט) האשה שילדה ולדות הרבה והשני בתוך ימי מלאת של הראשון מביאה קרבן א' על הכל והסנדל היא שיצא אחר מלאת הימים ומביאה קרבן על הסנדל וולד עד שלא נתגיירה וסנדל משנתגיירה ואפי' כו' זה וזה דרך רחם זה וזה משנתגיירה תיפתר שיצא הולד תחילה והפרישה לו קרבן לא הספיקה להביא אותו הקרבן עד שיצא הסנדל ונדחה קרבן הראשון נמצא מביאה קרבן מחמת הסנדל]:

וצריך לבאר מ"ט לא קאמר הירושלמי אידי ואידי שלא ילדה ולד אחר תחילה ואיפשר לומר דהא דמשני תירוץ אחר שיצא הולד תחילה והפרישה לו קרבן לא הספיקה להביא אותו הקרבן עד שיצא סנדל ונדחה קרבן ראשון נמצא מביאה קרבן מחמת הסנדל הוא דהא דנדחה קרבן ראשון הוא מפני שהי' ההפרשה קודם הלידה השני' וע"כ נדחה קרבן ראשון וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ד דנזיר ה"ו) מ"ט דר' יוסי קרבנו כו' על נזרו שיקדים נזרו לקרבנו ולא קרבנו לנזרו וא"כ כיון שהופרש הקרבן קודם הסנדל ע"כ נדחה קרבן הראשון וצריך להפריש קרבן אחר משום שהקרבן הראשון הפרישו מקודם שנולד הסנדל אך זהו דווקא לר' יוסי אבל לר' יהודה דפליג שם על ר' יוסי אינו צריך להפריש קרבן אחר דהא הוא דפליג שם על ר"י וכמו דאיתא שם בירושלמי וא"כ לר' יהודה יכול להביא הקרבן הראשון ולא נדחה וא"כ לר' יהודה מתרץ שיצא הולד בתוך מלאת אך זהו דווקא לר' יהודה דתנן בכריתות (שם) דהאשה שילדה וולדות הרבה והפילה בתוך שמונים לנקיבה כו' ר' יהודה אומר מביאה על הראשון ואינה מביאה על השני ומביאה על השלישי כו' וא"כ איפשר שהולד השני הי' בתוך מלאת של הראשון ואינה מביאה על השני ומיד נולד הסנדל והוא הי' לאחר מלאת של הראשון וא"כ צריך להביא קרבן אחר וכמו דאיתא (כם בכריתות ד' ט') לדברי ר' יהודה ולד ראשון גורם, ואם כן צריך להביא על הסנדל אבל לרבנן דמולד שני מונה אם כן אם נולד בתוך מלאת של השני נפטר בקרבן אחד ואינו רק דווקא אם נולד לאחר מלאת של אחר השני וזהו דוחק אך לרבנן ניחא בהתירוץ שתירץ תיפתר שיצא הולד תחילה והפרישה קרבן ולא הספיקה להביא אותו הקרבן עד שיצא הסנדל ונדחה קרבן ראשון ונמצא מביאה קרבן מחמת הסנדל דלרבנן בעינן שיפריש הקרבן לאחר לידת הולד ולא כר' יהודה דפליג על ר' יוסי שם (פ"ד דנזיר ה"ו) ולר' יהודה ניחא בהתירוץ שיצא הולד תוך מלאת וע"כ קאמר ואפי' תימר זה וזה דרך רחם זה וזה משנתגיירה ולא מדחה התירוץ שנולד קודם מלאת משום דלר' יהודה צריך לתרץ דנולד הולד קודם מלאת והסנדל נולד לאחר מלאת ודו"ק: