נועם ירושלמי על נדה ג:ד:ו

עוד שם רבי זעירא ר' יהוד' בשם רב תולין השלי' בולד עד שלשה ימים ואין הולד משתהא לאחר חבירו שלשה ימים א"ר זעירא מאן דאמר הדא אמר הדא ואינון פליגין הדא על הדא אמר ר' בא אוקמה רב יהודה בשם רב הן דאת אמר תולין שלי' בולד עד שלשה ימים כשיצא הולד תחילה והן דאת אמר אין הולד משתהא לאחר חבירו שלשה ימים כשיצא הסנדל תחילה. א"ר מנא ויאות אילין להטי' נפקין קדמאי א"ר יוסי ב"ר בון נפתח לגדול נפתח לקטן נפתח לקטן לא נפתח לגדול:

והנה הפ"מ פירש הירושלמי בדחוקים ולי נראה שהוא ט"ס וצ"ל כמו דאיתא בנדה (ד' כ"ו) (וכצ"ל) רב יהודה בשם רב תולין את השלי' בולד עד שלשה ימים ואין הולד מתעכב אחר חבירו כלום א"ר זעירא מאן דאמר הדא אמ' הדא ואינון פליגין הדא על הדא וכן איתא בנדה (ד' כ"ו) אמר רב יהודה אמר רב כל ג' ימים הראשונים תולין את השלי' בולד מכאן ואילך חוששין לולד אחר אמר ליה ומי אמר רב הכי והאמר רב אין הולד מתעכב אחר חבירו כלום אמר לי' דילמא כאן בנפל כאן בבן קיימא וכן מקשה ר' זעירא דאינון פליגין הדא על הדא וע"ז משני כמו דמשני בש"ס דילן (שם) א"ר בא כו' הן דאת אמר תולין שלי' בולד עד שלשה ימים כשיצא הולד תחילה והוא ט"ס וצ"ל כשיצא הנפל תחילה והדא דאת אמר אין הולד משתהא לאחר חבירו כלום (כצ"ל) כשיצא הסנדל תחילה והוא ט"ס (וצ"ל) כשיצא הולד תחילה והוא כמו דמשני בש"ס דילן והא שכתב הפ"מ דעל כן לא מתרץ כמו דמתרץ בש"ס דילן משום דהירושלמי לטעמיה דקאמר אין תולין את השלי' בנפלים זה אינו דהא איתא לעיל בירושלמי שמואל שאל לחלמידי דרב מהו לתלות שלי' בנפלים אמרין לי' תולין שלי' בולד ותולין שלי' בנפלים וקלסין שמואל דאינון אמרין שיטתי' דר' בון תנא ר' חנן דשמואל תולין את הכלי' בולד ואין תולין את השלי' בנפלים שאינה פורשת ממנו עד שיגמור וזהו אליבא דשמואל אבל תלמידי דרב אמרי תולין את השלי' בנפלים. וא"כ זהו אליבא דרב ורב סובר דתולין את השלי' בנפלים והיינו עד שלשה ימים אבל לאח"כ חוששין לולד אחר אבל בולד קיימא אין חוששין בשלי' לולד אחר אלא תולין את השלי' משום דאין הולד מתעכב אחר חבירו כלום ועל זה אמר ר' מנא ויאות אילין להטיי' נפקין קדמאי (ופירש הפ"מלהטיי' מלשון לוהטין בני אדם כלומר שכן דרך של הולד שיש בו חיות לוהט וקורע השלי' וממהר לצאת והשלי' מתעכב) והוא דוחק:

ע"כ נראה לי שר' מנא אמר ויאות זה החילוק שאחר הנפלים אין תולין את השלי' רק עד שלשה ימים אבל לאחר שלשה ימים חוששין לולד אחר אף שיצא הנפל תחילה ואמאי לא יצא הולד תחילה. וע"ז אמר ר' מנא אילין להטיי' נפקין קדמאי (פי' אותם שהטבע דוחקת לצאת (כמו שיתבאר לקמן) הם ממהרים לצאת וע"כ הנפלים מחמת שהוא אינו בן קיימא ע"כ יוצא תחילה והולד מתעכב אחריו אבל הולד אחר הולד אינו מתעכב ואם הגיע זמנו של הולד ראשון לצאת יוצא הולד אחריו ואין מתעכב) וע"ז אמר ר"י בר בון נפתח לגדול נפתח לקטן נפתח לקטן לא נפתח לגדול (פי' דע"כ איפשר דבנפלים יצא הנפל תחילה מחמת שנפתח לקטן לא נפתח לגדול וע"כ לא יצא הולד שהוא גדול וע"כ אין תולין את השלי' בולד רק עד שלשה ימים אבל לאחר שלשה ימים חוששין לולד אחר) נפתח לגדול נפתח לקטן וא"כ זה הראשון הוא גדול ויצא תחילה ועל כן אין הולד מתעכב אחר חבירו כלום, וע"כ תולין את השלי' אפי' לאחר שלשה ימים ולא חיישינן לולד אחר משום דאין הולד מתעכב אחר חבירו כלום.

ויתבאר יותר בהא דתנן באהלות (פ"ז מ"ח) יצא הראשון מת והשני חי טהור הראשון חי והשני מת טמא פי' הרע"ב ואעפ"י שהוציאו החי מן הבית קודם שנולד המת דמכיון שיצא החי נפתח הקבר ונטמא מיד דסוף טומאה לצאת ועיין בתוי"ט שהביא מה שכתב הרמב"ם שמפרש שאם יצא החי ראשין אי איפשר שלא יגע בו המת משיצא לאויר העולם מפני שהוא מתגלגל אחריו כאבן שאין בו רוח חיים כדי להעמיד עצמו והביא התוי"ט מה שכתב בנא"י ההפרש בין יציאת החי תחלה או יציאת המת תחלה כו' הוא שהולד החי ידחה עצמו ויעזור ביציאתו כשהוא שלם וקודם זה יחזיקהו הטבע עד שישלים יצירתו והמת כבר עזב אותו הטבע ולא החזיקהו אבל תדחהו כאשר יכבד עליו וינידהו כמו הדבר המאוס שהטבע משליכו וכאשר יצא הולד ראשון מת הנה נאמ' הטבע דחהו ולא ידחה החי אבל החזיק בו ולאחר שיצא מת נתעורר החי ליציאה ולא נגע במת בענין יציאתו ואם קדם החי היציאה הנה זה המת יצא אחריו בלי ספק לפי שהכח לא יחזיקהו כו':

וע"ז אומר ויאות הני להטי' נפקין קדמאי (פי' הני להטיי' דהיינו נפלים והטבע דוחקת אותם לצאת לחוץ וע"כ נפקו תחילה והולד נתעכב עד שנגמר צורתו אבל לאחר יציאת הולד קיימא אין הולד מתעכב).

ולפי"ז הי' אפשר לפרש דר' יוסי קאי אמתניתין לפרש שאין הטעם כמו שאומר ר' מנא משום דהני להטיי' נפקין קדמאי וכמו שביארתי דלהטיי' היינו שהטבע דוחקת אותם לחוץ אלא משום דנפתח לגדול נפתח לקטן וע"כ אם הראשון חי והשני מת נטמא דהוי פתיחת הקבר ונטמא מיד משא"כ אם הראשון מת והשני חי ע"כ לא נטמא החי אך שיותר נראה לפרש דקאי אהא דאין הולד מתעכב אחר חבירו כו' וע"כ אם יצא בר קיימא תחלה ע"כ אין הולד מתעכב אחריו משא"כ אם יצא הנפל תחלה וכמו שביארתי לעיל: