נועם ירושלמי על נדה ג:ב:ו

מתניתין המפלת כמין קליפה כו' המפלת כמין בהמה כו' חשב לזכר ולנקיבה דברי ר"מ כו' ובגמ' כל הן דתנינן חשב לזכר ולנקיבה י"ד טמאים ועשרים וששה טהורין נותנים עלי' חומרי זכר וחומרי נקיבה הדא דתימר לביתה אבל לטהרות השב לנקיבה וכתב ע"ז הפ"מ לא חלקו בזה בסוגית הש"ס דילן ולא נמצא מבואר מזה ומשמע דס"ל דסתמא קתני תשב לזכר והוא הדין לטהרות:

והנה איפשר לבאר דהא דקאמר דלטהרות תשב לנקיבה הוא כמו דאיתא בנדה (ד' יא) קמשמע לן דמעין טהור למעיןטמא לא קבעה הניחא ללוי דאמר שני מעינות הם אלא לרב דאמר מעין א' הוא תבדוק אפילו הכי מימי טהרה לימי טומא' לא קבעה. וע"ז אומר דלטהרות תשב כולו לנקיבה (פי' דחוששין דילמא ילדה נקיבה) וע"כ אם קבעה ווסת לא הוי קביעות וסת ומטמא מעל"ע אף דבלאו"ה הוי מניקה וא"כ דיה שעתה אך אם גמלתו או מת סובר ר"מ בנדה (ד' ד) דמטמא מעת לעת וע"כ אמר דלא הוי קביעות ווסת משום דחוששין דילמא הוי ימי טהרה של נקיבה ולא קבעה ווסת וכה"ג כתבו התו' בנדה (ד' לו) בתו' ד"ה ושוין כו' ואם תאמר והכא למה לי משום דם טוהר תיפוק לי' דמניקה היא ויש לומר דנפקא מינה לר' מאיר דמת בנה או גמלתו לר' מאיר דאמר לעיל הרי היא ככל הנשים ועוד דלשיטת הירושלמי לא אמר ר' מאיר דדיה שעתה אלא בראי' ראשונה אבל לא בראי' שני' וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ב דנדה ה"ה) שמואל אמר לא שנו אלא בתולה וזקינה אבל מעוברת ומניקה נותנים לה כל ימי עיבורה כל ימי מניקותה רב ור' יוחנן תריהון אמרין היא בתולה היא זקינה היא מעוברת היא מניקה א"ר זעירא אתי דרב ור' יוחנן כר' חנינא וכולהון פליגין על שיטתי' דשמואל דמר ר' אליעזר כו' פעם אחת הורו רבי כקולי ר"מ וכקולי ר' יוסי האיך עבידא הוכר עוברה ואח"כ ראתה ר"מ אומר דיה שעתה ר' יוסי אומר מטמא מעל"ע ראת ראיות הרבה והפסיקה שלש עונות ואח"כ ראת ר' מאיר אומר מטמא מעל"ע ר' יוסי אומ' דיה שעתה ואם את אומ' דנותנים לה כל ימי עיבורה וכל ימי מניקותה למה לי כקולי דר' יוסי הדא דר"מ קלילא מדר' יוסי (פי' וא"כ כיון דהירושלמי סובר דבימי מניקותה אינו דיה שעתה אלא בראי' ראשונה א"כ לאחר ראי' ראשונה מטמא מעל"ע). ועל זה אומר בירושלמי הדא דתימר לביתה אבל לטהרות השב לנקיבה דלא קבעה לה ווסת דילמא הוי בימי טוהר של נקיבה ומימי טהרה לימי טומאה לא קבעה וע"כ אחר ימי טוהר של נקיבה תטמא למפרע:

[אך כבר ביארתי לעיל שהפי' הוא דתשב לנקיבה פי' כיון דיש ספק דנקיבה היא והדם הוא דם טוהר ע"כ אף דמספיקא לית לה ימי טוהר לבעלה אבל לטהרות מקלינן דלא תטמא מעל"ע והירושלמי לשיטתי' דאמר לעיל (רפ"ק דנדה) דאיתא שם הוא עצמו מהו שיטמא בספק נשמעינה מהדא טומטום ואנדרוגינוס שראו דיין שעתן מה את שמע מינה א"ר יוסי טומטום ואנדרוגינוס ספק ומעל"ע ספק ואין ספק לספק וכא ראיתה ספק ומעל"ע ספק ואין ספק לספק וה"נ כיון שהוא ספק אין ספק לספק ואינו מטמא מעל"ע וע"כ אמר דלטהרות תשב לנקיבה והש"ס דילן חולק על זה כמו שביארתי לעיל וע"כ לא הביא בש"ס דילן להאי דלטהרות תשב לנקיבה].