נועם ירושלמי על נדה א:א:ז

עוד שם תני הרואה כתם מטמאה למפרע כו' זה וזה תולין אבל לא שורפין תמן אמרין מעל"ע שאמרו משכבה כמגעה מה כבועל נדה ואינו מטמא בהיסט ואינו מטמא בכלי חרס אשכח תני מטמא בכלי חרס בהיסט מעת לעת (ופי' הפ"מ שהוא כמו דמסיק בנדה (ד' ו) אימא משכבה ומושבה כמגע עצמה מה מגע עצמה מטמא אדם לטמא בגדים אף משכבה ומושבה מטמא אדם לטמא בגדים אך הירושלמי לא ביאר כל זה ולפ"ז צריך להגיה הברייתא משכבה ומושבה כמגע עצמה:

[וע"כ נראה לי דאיפשר לומר דהירושלמי סובר דהא דאמר משכבה ומושבה כמגעה היינו לענין מעל"ע וכמו דמקשה הש"ס דילן כם למה לי' למיתני הי' יושבת במטה ועסוקה בטהרות ליתני הי' עסוקה בטהרות ופרשה וראתה הא קמל"ן טעמא דדיה שעתה הא מעל"ע מטה נמי מטמי' מסייע לי' לזעירי דאמר מעל"ע שבנדה עושה מו"מ לטמא אדם לטמא בגדים ופריך מכדי האי מטה דבר שאין בו דעת לשאול וכל כו' ספיקו טהור תרגמא זעירי כשחברותי' נושאות אותה במטה והשתא דאמר ר' יוחנן ספק טומאה הבאה בידי אדם נשאלין עלי' אפי' בכלי מינח ע"ג קרקע כו' אעפ"י שאין חברותי' נושאות אותה במטה וע"כ איפשר לומר דהא דאומר משכבה ומושבה כמגעה (פי' כמו שבמגעה דהיינו אם היא אוחזתן בידה הוי ספיקו טמא כן אפי' במשכבה ומושבה נמי כמגעה וספיקו טמא משום דבאה ע"י אדם) ובזה יתבאר הא שאומר אח"כ מגעה בר"ה מהו והוא משום דאם לא הי' מטמא המטה רק כשחברותי' נושאות אותה במטה וא"כ יהי' מוכח מזה דמגעה ברה"ר נמי טמא דהא חברותי' נושאות אותה במטה והירושלמי סובר דאפי' בג' נשים נמי הוי רה"ר וכמו שאבאר לקמן (דלא כמו שכתב הרשב"א הבאתי בספרי נועם ירושלמי (פ"ג דקידושין) שכתב דג' נשים אפי' מאה כחד דמי) וא"כ מוכח דטמא אפי' בר"ה אך לאחר שאמר דמשכב ומושב מטמא בגדים במעל"ע וא"כ צריך לומ' דמשכבה כמגעה היינו דאפי' ס' טומאה הבאה בידי אדם נמי טמא וא"כ מיירי אפי' כשאין חברותי' נושאות אותה במטה וע"כ מיבעי' לי' מגעה בר"ה מהו):

עוד שם מגעה ברה"ר מהו נשמעינה מהדא מעוברת ומניקה טהורות לבעליהן וכן אשה שיש לה ווסת ושאר כל הנשים טהורות בביאה ומטמאות במגע הדא אמרה ודאי מגעה ברה"ר טמא והנה בספרי נועם ירושלמי ובפ"ג דקידושין) ביארתי שנדחק בזה הפ"מ וכתב שההוכחה הוא מדתני מטמאות במגע סתמא משמע אפי' בר"ה והוא דוחק ועוד הקשיתי שם הא שכתב הפ"מ מעוברת ומניקה טהורות לבעליהן ופי' בלא בדיקה הא כל הנשים טהורות לבעליהן בלא בדיקה וכמו דאיתא בנדה (ד' יב) כל לבעלה לא בעי בדיקה ועיין לקמן בירושלמי ר' ירמי' בר כהנא בשם שמואל כל אשה שאין לה ווסת אסורה עד שתבדוק והתנינן כל הנשים בחזקת הרה לבעליהן כו' משמע דמסיק דכל לבעלה לא בעי בדיקה

וביארתי שם דקאי על מתניתין דנדה (ד' ס) שלש נשים שהיו ישינות במטה אחת ונמצא דם תחת א' מהן כולן טמאות כו' ותולות זו בזו ואמרינן שם ת"ר כיצד תולות זו בזו עוברה ושאינה עוברה מניקה ושא"מ ועיי"ש שהארכתי ובהקדמתי לספ' עצת יהושע כתבתי דבתוספתא שהיא (בפ"ג דנדה) משמע דלא קאי אמתני' וביארתי שם בבאור אחר ובמ"א ביארתי התוספתא שה:

וכעת נראה לי דהפי' הוא דמעוברת ומניקה טהורות לבעליהן (פי' דקאי אם הרבה נשים ישנות במטה אחת מעוברת ומניקה ואשה שיש לה ווסת) וע"ז אומר דמעוברת ומניקה טהורות לבעליהן שהיא מארבע נשים שדיין שעתן והטעם משום דמסולקות בדמים וע"כ תלינן בהנשים האחרות וכמו דאיתא בנדה (שם) תולות זו בזו וכן באשה שיש לה וסת תולה בשאר הנשים שאין להם וסת (ועיין בספרי נועם ירושלמי מה שביארתי שסובר הירושלמי דוסתות דאורייתא) ושאר כל הנשים טהורות בביאה ומטמאות במגע (פי' שלא גזרו במעל"ע משום בועל נדה אלא משום מגעו וא"כ מיירי שיש נשים רבות ואפ"ה מטמאות במגע וע"ז אומר ודאי מגעה בר"ה טמא):

והא שאומר באשה שיש לה ווסת תולה בשאר נשים הוא דלא כמו שכתבו התו' בנדה (ד' ס') שאומר ר"י דדווקא בהך ענינא דקאמר בש"ס תולין אבל יש לה וסת דמסולקת בדמים הא אמרינן בה דיה שעתה אינה תולה באין לה ווסת כו' ולשיטת הירוש' תולה באשה שאין לה ווסת וביארתי שם דהירושלמי סובר דווסתות דאורייתא עיי"ש וכעת נראה לי דאע"ג דווסתות הוי דרבנן אך שהוא כמו שהקשו בתוס' סוטה (ד' כח) אהא דתנן בנדה (ד' ס) שלש נשים שהיו ישינות במטה אחת ונמצא דם תחת א' מהן כולן טמאות אמאי כיון דאיכ' שלש הוה לי' כרה"ר מיהו מהתם לא קשי' מידי דל"ד לשרץ דשרץ איפשר שלא נגע וטהור אבל התם אחת מהן ודאי טמאה שיצא הדם מגופה והאיך נטהר כול' ולא דמי אלא לשני שבילין וא"כ כיון דהוי ספק ברה"ר ואע"ג דחד ודאי טמאה ואיך יטהרו כולם הא כתבו התוס' בפסחים (ד' י') בד"ה בבת אחת דברי הכל טמאין נראה דהיינו מדרבנן דמדאוריית' אפי' בבת אחת טהורים וא"כ כיון שכל הטומאה הוא רק מדרבנן ועיין תוס' יבמות (ד' קיח) בד"ה בת ישראל כו' ע"כ תולין באשה שיש לה ווסת והגיע שעת וסתה או אשה שיש לה ווסת ולא הגיע שעת וסתה תולה באחרות:

[ועוד דהירושלמי לטעמי' שביארתי לעיל דבספק לא גזרו במעל"ע וא"כ הא כאן הוי ספק וא"כ אמאי טמא במעל"ע אך דא"כ הוי צריך לטהר כולם וזה אי איפשר ע"כ כולם מטמא מעל"ע אבל באשה שיש לה ווסת תולין אף דווסתות הוא דרבנן:

ובזה איפשר לומר דהא דאמרינן בירושלמי (פ"ג דב"ב) דם טהרת חברותי' הוא עד מעל"ע אם ראתה אח"כ תולין ובש"ס דילן איתא בנדה (ד' ס') דדווקא אם בדקה עצמה כשיעור וסת הוא משום דבש"ס דילן מיירי לטהר חברותי' מכאן ולהבא ע"כ בעינן דווקא שבדקה עצמה כשיעור ווסת אבל הירו' מיירי לטהר חברותי' שלא תטמא מעל"ע ע"כ אם ראתה חבירתה תוך מעל"ע תולין בה והשאר אינם מטמאים במעל"ע].