נועם ירושלמי על נדרים ה:ג:ג

שם (ה"ג) תמן תנינן האומר לבנו קונם שאתה נהנה לי אם מת ירשנו בחיי ובמותי אם מת לא ירשנו אמר ר' ירמי' האיך תנינן הכא והתני בחיי אם מת ירשנו במותי אם מת ירשנו בחיי ובמותי אם מת לא ירשנו מה בין האומר חדא חדא להדא דאמר תרתי תרתי רב ירמיה וריב"ח תריהון אמרין קונם הנאת נכסי אלו עלי בחיי ובמותי מכיון שאמר אלו אסרן עליו בין בחיים בין לאחר מיתה והנה המפרשים נדחקו בזה ואפשר לומר שר' ירמיה אמר האיך תנינן הכא והתני בחיי אם מת ירשנו במותי אם מת ירשנו בחיי ובמותי אם מת לא ירשנו והטעם הוא משום דבחיי מת ירשנו משום דאין אדם אוסר דבר לכשיצא מרשותו וע"כ אפי' אם אמר בפירוש במותי אם מת ירשנו והוא משום דאין אדם אוסר דבר מרשותו לכשיצא מרשותו אבל אם אומר בחיי ובמותי חל בכולל כמו דאיתא בנדרים (ד' מ"ב) שאני הכא דא"ל בחיי ובמותי והר"ן נדחק שם ואיפשר דמהני מטעם כולל וע"ז מקשה מה בין האומר חדא חדא להאומ' תרי ותרי (פי' דלא מהני בזה כולל) ועיין בספרי עמק יהושע (ס' כ"ד) שהוכחתי מזה דלא כדעת הב"ח שכתב על הטור ביו"ד (ס' רל"ב) שאם אמר קונם תשמישי על כל העולם יפר חלקו ותהא מותרת לו עד שתתגרש והקשה הב"י דאיפכא ה"ל להטור לומר באומרת תשמיש כל העולם עלי וע"כ חל אבל באומרת קונם תשמישי על כל העולם אמאי צריך הבעל להפר חלקו הא איתא בנדרים (דף י"ג] דאם אומרת הנאת תשמישי עליך כופין אותה ומשמשתו אבל באומרת הנאת תשמישך עלי אסור שאין מאכילין לאדם דבר האסור לו וא"כ ה"ל להטור לומר שאם אמרה קונם תשמיש כל העולם עלי יפר חלקו אבל באומרת קונם תשמישי על כל העולם הרי היא משועבדת לו ואיך יכולה להפקיע ותירץ הב"ח דחל ע"י כולל אפילו לעקור השיעבוד עיי"ש שהארכתי בזה והקשיתי שם מזה הירו' דמקשה דלפי"ז מאי פריך ר' ירמיה מה בין האומר חדא חדא להאומר תרי ותרי]:

אבל כעת נראה לי דאיפשר לומר דמקשה מה בין האומר חדא חדא להאומר תרי ותרי והוא דהירושלמי לטעמי' כמו שביארתי (בפ"ב דנדרים ה"ג) שאפי' בשבועה אינו חל בכולל אם נשבע שלא יאכל נבילו' וטריפות או תמרים וחלב רק דחל בכולל בסתם וע"ז מקשה ר' ירמיה מה בין אמר חדא חדא להאומר תרי ותרי דכיון דמפרש בחיי ובמותי לא חל בכולל דהא בכה"ג אפילו בשבועה אינו חל בכולל אם פורט כמו שביארתי שם.

ובזה יתבאר הא דקא' אח"כ ר' ירמי' וריב"ח תריהון אמרין קונ' הניית נכסי אלו עליך בחיי ובמותי (פי' כיון שאמ' אלו כונתו בין בחיי' בין לאחר מיתה) מכיון שאמר אילו אסרה עליו בין בחיים בין לאחר מית' (פי' דהא דתני בחיי ובמותי לא שאמ' בפירו' בחיי ובמותי אלא שאמר אלו ואלו הוי כמו בחיי ובמותי) ומכיון שאמר אלו אסרה עליו בין בחיים בין לאחר מיתה וכיון דאמר אלו לא הוי כמפרט אלא בכולל סתם (ואף שביארתי (פ"ב דנדרים הל' י"ג) דבאומר אלו הוי כמו פורט היינו שיש לפניו ככרות שנשבע על הא' תחילה א"כ הוי כמו שיש לפניו עשרה זיתים ונבילה בתוכן וא"כ לא חל כמו דאיתא בירושלמי (פ"ג דשבועות הל' ד') אמר ר' יוסי ותשמע מינה היו לפניו עשר' זיתים של שחוט' ואחת של נבילה ואמר שאוכל (צ"ל שלא אוכל) עשרה זיתים אלו כיון שפטור על הנבילה פטור על השאר דהוי כמו פורט כיון שיש כזית נבילה מונח בתוכו אבל אם אמר אלו דהוי כמו בחיי ובמותי ע"כ חל בכולל. [וזהו דוקא להברייתא אבל מהמשנה דתנן בב"ק (ד' ק"ט) בחיי ובמותי אם מת לא ירשנו מוכח דאדם אוסר דבר מרשותו לכשיצא מרשותו וע"ז אומר תנינן בנזיקין מה דלא תנינן בנדרים וכמו שאבאר לקמן שזה מוכח ממתניתין דנזיקין ממה דלא מוכח בנדרים ואפי' מהמשנה דנדרים (ד' מ"ב) דהמודר הנאה מחבירו לפני שביעית אינו יורד לתוך שדהו ואינו אוכל מן הנוטות ובשביעית אינו יורד לתוך שדהו אבל אוכל הוא מן הנטיעות הנוטות ג"כ אינו מוכח דאדם אוסר דבר מרשותו לכשיצא מרשותו דהתם איפשר דחל בכולל כיון דחל לפני שביעית חל ג"כ בשביעית ועיין שם בירושלמי (פ"ד ה"ו) ודו"ק]:

ובזה יתבא' שם ר' ירמיה ור' יוסי תריהון אמרין קונם הניית נכסיו אילו עלי בחיי ובמותי מכיון שאמר אלו אסרן עליו בין מחיי' בין לאחר מיתה אמר ר' יוסי תנינן בנדרים מה דלא תנינן בשבועות (והק"ע גריס דלא תנינן בנזיקין) קונם לביתך שאני נכנס שדה שאני לוקח מת או שמכרו לאחר מותר לבית זה שאיני נכנס שדה זו שאיני לוקח מת אי שמכרו לאחר אסו' מפני שאמר זה הא לא אמר ה אסרו עליו בין בחיים בין לאחר מיתה [פי' הק"ע וקמ"ל מתני' דהכא מה דלא שמעינן ממתני' דב"ק כלומר מתני' דהכא פירושי להך מתני' דב"ק דמהכא שמעינן דאם אמר זה אוסר אפי' לאחר מיתה והאומר בחיי ובמותי הו"ל כאומר זה. והפ"מ פירש בתמי' כלומר דר' יוסי מתמה מאי קמ"ל ר"י וריב"ח הכא בסדר נזיקין מי לא כבר תנינן בנדרים קונם לביתך כו' מפני שלא אמר זה הוא דמותר לאחר מיתה הא אמר זה אסרו עלי' בין בחיים בין לאחר מיתה] ובפ"ט דב"ק גרסי' א"ר יוסי תנינן בנזיקין מה דלא תנינן בנדרים קונם הניית נכסי אילו עלי' בחיי ובמותי כיון שאמר אילו אסרן עליו בין בחיים בין לאחר מיתה גם שם פי' הפ"מ (בתמיה) כלומ' מאי קמ"ל רב ירמיה וריב"ח וכי הוסיפו דבר כאן בסדר נזיקין מה דלא תנינן בנדרים ולי נראה שיתבאר במאי דאיתא בנדרים (ד' מ"ז) בעי אבימי קונם לבית זה שאתה נכנס מת או שמכרה לאחר מהו אדם אוסר דבר שברשותו לכשיצאמרשותו או לא אמר רבא ת"ש האומר לבנו קונם שאי אתה נהנה לי ומת ירשנו בחיי ובמותי ומת לא ירשנו ש"מ אדם אוסר דבר שברשותו לכשיצא מרשותו וכתב הר"ן כלומר דנהי דאמרי' במתניתין דבאומר בית זה ומכרו לאחר אסור הני מילי באוסר על עצמו דמצי אסר אנפשי' בית זה בין שיהיה שלו בין שימכרנו לאחר אבל אחברי' נהי דבית זה לעולם משמע כדמוכח ממתניתין מיהו לא כל הימנו לאוסרו לכשיצא מרשותו דה"ל נכסי חבירו על חבירו כו' עיי"ש:

וע"ז אומר אמר ר' יוסי תנינן בנזיקין מה דלא תנינן בנדרים קונם לביתך שאני נכנס שדך שאני לוקח מת או שמכרו לאחר מותר כו' מפני שלא אמר זה הא אמר זה אסרו עליו בין בחיים בין לאחר מיתה אעפ"כ הא לא תנינן רק באוסר על עצמו אבל מנלן דאדם אוסר דבר על חבירו לכשיצא מרשותו והפשיטות הוא מדתנינן בנזיקין (בב"ק ק"ח) האומ' לבנו קונם שאתה נהנ' לי כו' בחיי ובמותי אם מת לא ירשנו וא"כ מוכח מהכ' דאד' אוס' חבירו דבר מרשותו לכשיצא מרשותו וע"ז אומר תנינן בנזיקין מה דנא תנינן בנדרים וליכא לדחויי דשאני הכא דאמר בחיי ובמותי דחל בכולל כמו דאיתא בנדרים ד' מ"ו) שאני הכא דקאמר בחיי ובמותי וכמו שביארתי דמהני מחמת כולל דכיון דפורט לא הוי כולל לשיטת הירושלמי וע"כ ניחא דלא מוכח ממתניתין דנדרים (ד' מ"ב) דהמודר הנאה מחבירו לפני שביעית דהתם איפשר דחל בכולל מיגו דחל לפני שביעית חל על שביעית נמי ודו"ק: