נועם ירושלמי על נדרים ג:ב:ט

תמן תנינן שבוע' שלא אוכל ככר זו דבר שאילו בנדרי' אסו' ובשבועו' מותר (ופי' הפ"מ כלומר מה ששנינו בברייתא התם חומר בשבועות מבנדרים וחומר בנדרי' מבשבועו' והכי גרסי' דבר שאילו בשבועו' אסור ובנדרי' מותר) לא על הדא אמרת אלא על הדא אחד דברים של עצמן ואח' דברים של אחרים אמר ר' בא בשם שמואל שבועה שנתן פלוני לפלוני מנה ונמצא שלא נתן מאחר שאין בידו לבא אין בידו לשעבר כו' על תרתיהון זה חומר לשעבר מלבא שהאומר לא אוכל לא אוכל אינו חייב אלא אחת לא אכלתי לא אכלתי חייב על כל אחת ואחת והנה כל מה שפי' הפ"מ בכאן הוא דחוק

[ ע"כ נראה לי לבאר והוא דקאמר תמן תנינן שבועה שלא אוכל ככר זו וקאי אסוף מתניתין דקאמר זו היא שבועת ביטוי שחייבין על זדונה מכות ועל שגגתה קרבן עולה ויורד וע"כ מדייק אהא דקאמר זו היא שבועת ביטוי דמשמע דאתי למעוטי (וכמו דאיתא בשבועות (ד' כ"א) איתיביה ר' ירמיה לר' אבהו שבועה שלא אוכל ככר זו שבועה שלא אוכלנה שבועה שלא אוכלנה ואכלה אינו חייב אלא אחת זו היא שבועת ביטוי שחייבין על זדונה מכות ועל שגגתה קרבן עולה ויורד זו היא למעוטי מאי למעוטי אכלתי ולא אכלתי דלא לקי לא למעוטי אכלתי ולא אכלתי מקרבן כו' ורישא לאו למעוטי אכלתי ולא אכלתי מקרבן אלא למעוטי אוכל ולא אכל ממלקות כו'):

וכן מדייק בירושלמי על הא דקאמר זו היא שבועת ביטוי שחייבין על זדונה מכות כו' וע"ז אומר דבר שאלו בנדרים אסור ובשבועות מותר (פירוש דהיה סבור דהא דקאמר זו היא שבועת ביטוי קאי אהא דתנן שבועה שלא אוכל ככר זו שבועה שלא אוכלנה אינו חייב אלא אחת) וע"ז קאמר זו היא שבועת ביטוי ולמעוטי נדרים דיש נדר בתוך נדר וא"כ אם אמר קונם ככר זו ואח"כ חמר קונם ככר זו דחל נדר על נדר וע"ז קאמר דברים שאילו בנדרים אסור ובשבועות מותר (פי' בתמיה) דהא ודאי לא חל על נדר ג"כ וכמו שכתב הר"ן בנדרים (ד' י"ח) וראיתי לקצת מפרשים שנדחקו להעמידה לומר דכי תנן יש נדר בתוך נדר לחייבו ב' על אכילה אחת קאמר שאף בענין זה חמיר נדר משבועה שהאומר קונם עלי ככר זה חייב ב' ומי שנשבע ב' פעמים שלא יאכל ככר אחת ואכלו אינו חייב אלא אחת כו' ודחה פירושו זה אלא דאפי' אמר קונם ככר זה עלי ב' פעמים אינו חייב אלא אחת וע"ז קאמר בירושלמי דברים שאלו בנדרים אסור ובשבועות מותר וע"ז אומר לא על הדא אמרת אלא על הדא (פי' דתנן זו היא שבועת ביטוי כו' דלא למעוטי נדרים קאי רק אמתניתין דתנן בשבועות (ד' כה) דא' דברים של עצמו וא' דברים של אחרים ר' בא בשם שמואל שנתן פלוני לפלוני מנה מאחר שאין בידו לבא אין בידו על לשעבר וע"ז קאי הא דתנן זו היא שבועת ביטוי שחייבין על זדונה מכות ועל שגגתה קרבן עולה ויורד (פי' דדוקא אהא דתנן כיצד אמר שבועה שאין לאיש פלוני ושלא אתן שנתתי ולא נתתי כו' אבל שבועה שנתן פלוני מאחר שאין בידו לבא אין בידו לשעבר) וע"ז קאי מתניתין דקאמר זו היא שבועת ביטוי שחייבין על זדונה מכות ועל שגגתה קרבן עולה ויורד אבל שבועה שנתן פלוני לפלוני מנה מאחר שאין בידו לבא אין בידו לשעבר אבל לא אמתניתין דתנן שבועה שלא אוכל ככר זו שבועה שלא אוכלנה אשכח תני על תריהון (פי' דהא דתנן זו היא שבועת ביטוי שחייבין על זדונה מכות ועל שגגתה קרבן עולה ויורד קאי אמתניתין דתנן א' דברים של עצמו כו' למעוטי דדבר שאין בידו לבא אין בידו לשעבר וגם אהאי מתניתין גופא והוא זו חומר לשעבר מלהבא שהאומר לא אוכל לא אוכל אינו חייב אלא אחת לא אכלתי לא אכלתי חייב על כל אחת ואחת:.

וע"ז אומר זו היא שבועת ביטוי כו' והוא למעוטי דאם אמר לא אכלתי לא אכלתי חייב על כל א' וא' והא דלא קאמר כמו הש"ס דילן דאתא למעוטי להבא באוכל ולא אכל שאין חייבין על זדונה מכות דא"כ תיקשי למ"ד לאו שאין בו מעשה לוקין עליו וכמו דאיתא בשבועות (ה"ז) שבועה שאוכל ככר זה היום ועבר היום ולא אכלה ר' יוחנן ור"ל תריהון אמרין פטור לא טעמ' דאהן טעמא דאהן טעמא דר"י משום שאינו ראוי לקבל התראה טעמא דר"ל משום דהוי לאו שאין בו מעשה מה נפקא ביניהן שרפה והשליכה לים אין תימר משום שאינו ראוי לקבל התראה פטור (וכמו שביארתי בספרי עמק יהושע (ס' י"ט) דבעינן התראה דווקא בשעת השבועה וכמו דאיתא בפ"ג דשבועות (ד' כ"ח) אכלי' לאיסורא והדר אכלי' לתנאה פלוגתא דר"י ור"ל ופירש"י דלא מהני התראה בשעת עבירת התנאי אלא בשעת השבועה) אין תימר משום ל"ת שאין בו מעשה הרי יש בה מעשה ועוד דאפי' למ"ד לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו איפשר שילקה אם שרפה והשליכה לים אבל הש"ס דילן לא סבר הכי והוא דכיון דעברעל לאו שאין בו מעשה דהיינו שלא אכל אעפ"י ששרפה לא הוי לאו שיש בו מעשה והכי משמע בתוס' בשבועות (ד' ד') אהא דקאמר התם שבועה שלא אוכל ככר זו כו' ואכלה אינו חייב אלא אחת זו היא שבועת ביטוי שחייבין על זדונה מכות כו' אבל אוכל ולא אכל לא לקי וכתבו התוס' בד"ה אבל כו' וא"ת מנלן דפליג דילמא מתניתין דהכא איירי בזורק ככר לים דהוי התראה ודאי ולעולם תרוייהו ס"ל דלוקין על לאו שאין בו מעשה אלמא שיטת התוס' דזה הוי לאו שאין בו מעשה אבל לשיטת הירושלמי הוי לאו שיש בו מעשה וכ"ת א"כ מיפטר משום התראת ספק אך דהגרסא מוחלפת דר"י סובר דהתראת ס' שמיה התראה וכמו שהבאתי שם בספרי (ס' י"ט) דבש"ס דילן אמרינן במכות דר"י דאמר דאינו לוקה משום דהוי לאו שאין בו מעשה ולר"ל אינו לוקה משום דהוי התראת ס' וכן איתא בירושלמי (פ"ה דפסחים ה"ד) וכן בפי"א דיבמות ובפ"ח דנזיר) וא"כ כיון דר"י סובר דהתראת ס' שמיה התראה ולאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו א"כ אם שרפה והשליכה לים הוי יש בו מעשה לשיטת הירושלמי ע"כ אינו מפרש כמו הש"ס דילן דאתי למעוטי אוכל ולא אכל (והפ"מ פי' כל הירושלמי הזה בדחוקים גדולים עיין שם ודו"ק]: