נועם ירושלמי על נדרים ב:ג:ב

מתני' יש נדר בתוך נדר ואין שבועה בתוך שבועה כיצד אמר הריני נזיר אם אוכל הריני נזיר אם אוכל ואכל חייב על כל אחת ואחת שבועה שלא אוכל שבועה שלא אוכל שבועה שלא אוכל ואכל אינו חייב אלא אחת ובגמ' ר' יוסי בעי שבועה שבועה שבועה שלא אוכל ואכל אמר ר' יוסי ב"ר בון נשמעינה מהדא שבועה שלא אוכל ככר זה שבועה שלא אוכל כו' ואכל אינו חייב אלא אחת מפני שאמר זו הא אם לא אמר זו חייב על כל או"א והנה הק"ע פירש דהדין הוא דדוקא אם אמר שלא אוכל ואח"כ שלא אוכלנה אינו חייב אלא אחת אבל אם אמר שלא אוכלנה תחילה חייב שתים והוא כמו דאיתא בשבועות (ד' כ"ז) והוא דוחק דהא בירושלמי קאמר ר' יוסי בעי שבועה שבועה כו' שלא אוכל כו' גם מה שפי' הפ"מ הוא דחוק שפי' היו לפניו ככרים הרבה ואמר כו' אם חייב על כל או"א ופשיט דדווקא אם אומר ככר זו אבל בלא"ה חייב על כל או"א גם זהו דוחק דאם כונתו הי' על כל או"א לחודי' א"כ בודאי חייב על כל אחת ואחת:

ע"כ נראה לי שהבעיות של הירו' הוא דאף דאין שבועה חלה על שבועה היינו בזה אחר זה אבל הא מיבעי' לי' אם חיילא בבת אחת. וע"כ כיון שאמר שבועה שבועה כו' שלא אוכל וא"כ בתחילה שאמר שבועה אכתי לא פירש על מה הוא נשבע ואח"כ כשאמר עוד שבועה שבועה אמר שלא אוכל א"כ בשעה שאמר אח"כ לא אוכל א"כ חלין כל השבועות בב"א והוא כמו שכתב הרא"ש בנדרים (ד' י"ז) דמשני כגון שקיבל עליו שתי נזירות בב"א כגון דאמר הרי עלי בנזירות או דאמר הריני נזיר הריני נזי' אם אוכל דעתה חלו עלי' ב' נזירות כאחת (וכן פי' הרא"ש בנדרים (ד' ס"ט) דאיתא התם בעי רבה קיים ומופר ליכי בב"א מהו וכתב הרא"ש פי' כיון דלא אמר אלא פעם אחת ליכי היינו בב"א והכא נמי אם אמר שבועה שבועה כו' שלא אוכל א"כ בשעה שאמר אח"כ לא אוכל א"כ חיילי ב' השבועות כאחת וע"כ מיבעי' לי' אם הא דאין שבועה חל על שבועה היינו דווקא בזה אחר זה אבל בבת אחת חל או דילמא אפי' בב"א נמי לא (ואע"ג דבשאר איסורין חל בבת אחת אבל בשבועות לא חל בב"א משום דכל שאינו בזה אח"ז אפי' בב"א אינו משא"כ בשאר איסורים שהוא ממילא וכמו שכתבו התוס' בבכורות (ד' ט') דלא אמרינן הכי אלא בדבר התלוי במעשה כההיא דקידש שתי אחיות ותודה שנשחטה על שמונים חלות אבל קדושה הבאה מאלי' לא אמר הכי:

וע"ז אומר נשמעינה מן הדא שבועה שלא אוכל ככר זו שבועה שלא אוכל כו' אינו חייב אלא אחת מפני שאמר זו הא אם לא אמר זו חייב על כל או"א (פי' מפני שסיים בשבועה הראשונה ואמר ככר זו) אבל אם אמר שבועה שבועה כו' בודאי חייב שתים (וכמו שביארתי דבזה לא אמרינן כל שאינו בזא"ז אפי' בבת אחת אינו כיון שאינו סותר אלא מפני שאינו מוצא מקום לחול וע"כ חל בבת אחת כיון שלא קדם זה לזה ועיין בספרי נחלת יהושע (ס' א') שהארכתי בזה והא דלא פשיט ממתניתין דיש נדר בתוך נדר ואין שבועה בתוך שבועה הריני נזיר אם אוכל הריני נזיר אם אוכל ואכל חייב על כאו"א שבועה שלא אוכל שבועה שלא אוכל אינו חייב אלא אחת וא"כ הי' יכול להוכיח דדוקא משום שאמר שבועה שלא אוכל שבועה שלא אוכל אבל אם אמר שבועה שבועה שלא אוכל חל ואיפשר לומר דממתניתין אין ראי' דילמא תני בכה"ג משום רישא דברישא אפי' אמר הריני נזיר אם אוכל הריני נזיר אם אוכל נמי חל דנזירות חלה על נזירות וע"כ נקט בסיפא נמי וע"כ פשיט ממתניתין דשבועות וע"כ מוכח דבנזירות חל אפי' בזה אחר זה ג"כ ועיין בש"ס דילן בנדרים (ד' י"ז):

עוד שם אבימי אחוה דחיפה אמר שמשית בנדרים שמשית בשבועות בעי חיפה מיבדקיני' היו לפניו חמשה ככרים ואמר שבועה שאוכל ככר זו וצ"ל שבועה שלא אוכל ככר זו (והפ"מ פי' דהשבועה הוא אם אוכל ככר זה). וחזר ואמר שנים אילו וחזר ואמר שלשה אילו וחזר ואמר כו' וחזר ואמר חמשה אלו ואכל את הראשון חייב על כל או"א א"ל אינו חייב אלא אחת מכיון שהזכיר עליו שבועה עשאו כנבילה מכאן ואילך כמיחל שבוע' על האיסורין ואין שבועות חלות על האיסורין חזר ובדקי' היו חמשה ככרים ואמר שבועה חמשה ככרים האלו וחזר ואמר ארבעה אילו וחזר ואמר שלשה אילו וחזר ואמר שנים אילו וחזר ואמר א' זה ואכל את כולן א"ל אינו חייב אלא אחת אמר לי' חייב על כל או"א אילו מי שאמר שבועה שלא אוכל חמשה ואכל ארבעה שמא אינו פטור אמר ר' יוסי מסתברא כאחוי דחיפה באחריתא ודחיפה בקדמיתא (ופי' הפ"מ בשאלה השני' מסתברא כותי' דאבימי וטעמא דקסבר דכיון שנשבע על החמשה כונתו הי' שלא יאכל לכולם ביחד ולא לא' מהן והוי שבועה על שבועה ואינו חייב אלא אחת) (ודחיפה בקדמיתא וכותי' דחיפה מסתברא בשאלה הראשונה דודאי על ככר הראשון אינו חייב אלא אחת):

והנה הפ"מ כתב אבל בבבלי בשבועות (ד' כ"ח) דקאמר עלה דבכה"ג חייב על כל אחת ואחת דבעי מיני' שבוע שלא אוכל עשר ותשע מהו אינו חייב אלא אחת א"ל אישתבשת עשר הוא דלא אכיל הא תשעה מיהא אכיל ולא הוי כשבועה על שבועה וכי אכל ט' חייב משום שבועה אחרונה וכשהשלימן לעשר עבר על הראשונה ומשמע מהתם דהמסקנא קיימא הכי וכן פסק הרמב"ם (פ"ד מהלכות שבועות הי"ג) והק"ע כתב דמיירי שאם אכל והפריש קרבן כו' והוא דחוק:

ע"כ נראה לי לבאר דהירושלמי לא פליג אש"ס דילן והוא כמו שהבאתי בספרי נחלת יהושע (ס' י"א) מה שכתב הר"ן בפ"ג דשבועות והביאו הש"ע ביו"ד (ס' רל"ח סק"ז) דהא דאיתא בפ"ג דשבועות (ד' כ"ח) דבשבועה שלא אוכל עשר ואח"כ נשבע שלא אוכל תשע דחייב שתים דעשר הוא דלא אכיל הא תשע מיהא אכיל היינו בנשבע על ככרות סתם דכוונתו דווקא למנין עשרה וע"כ איתא שם די' הוא דלא אכיל הא ט' מיהא אכיל אבל בככרו' כו' כגון שאמר עשר אלו אינו חייב אלא אחת והרי בשבועה ראשונה נאסר בכל אכילה ואכילה שבהם כמו דאם אמר שלא אוכל מככר זו שנאסר בכל אכילה ואכילה שבו וכמו דאיתא בפ"ג דשבועות (דף כ"ח) איבעית אימא שלא אוכל מיגו דמהני שאלה אכזית בתרא מהנילי' שאלה אכזית קמא משום דעל כל כזית וכזית שלו נשבע וה"נ נשבע על כל אכילה שבו ולא הי' כונתו במה שאמר על השלמת המנין של עשרה אלא שלא יאכל מעשרה ככרות הללו ועל כל אכילה שבו נשבע:

ולפי"ז ניחא דבש"ס דילן (שם) מיירי אם נשבע שלא יאכל עשר סתם וע"ז אמר לי' אשתבשת עשר הוא דלא אכיל הא תשע מיהא אכיל אבל הירושלמי מיירי שאמר חמשה ככרות האילו וחזר ואמר ארבעה ככרים האילו וא"כ על כל כזית נשבע וע"ז אמר ר' יוסי מסתברא כאחוי דחיפה באחריתא דאינו חייב אלא אחת דכיון דתחילה נשבע על כל כזית וא"כ אין שבועה חלה על שבועה.

אך שלפי זה צריך לבאר דמאי אמר ודחיפה בקדמייתא דהיינו שאינו חייב על ככר' הראשון אלא אחת ואמאי אינו חייב שתים משום דחל בכולל כיון דמיירי באומר ככר זו א"כ היה יכול לאכול ככר אחר א"כ אח"כ שאמר שנים אלו ואמאי אינו חל בכולל וכמו שכתבו התוס' בשבועו' (ד' כ"ח) על הא דאמר רבה שבועה שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שבועה שלא אוכל תאנים וענבים (לפי גירסת תוס') דחל בכולל ולא דמי לתשע ועשרה דהתם איכא איסור בכל תשע שאכל מהנך עשרה קאי עלי' באיסור שבועה אבל הכא לא הי' חיסור שבועה בתחילה כלל על ענבים וה"נ כיון דמיירי באלו א"כ לא הי' איסור שבועה כלל על ככר השני וא"כ אמאי לא חל בכולל:

ע"כ נראה לי דהירושלמי אזיל לטעמיה כמו שביארתי (בפ"ק ה"א) דאיתא בשבועות (פ"ג ה"ב) ר' יוחנן אמר בכולל אבל בפורט אין שבועות חלין על האיסורין ור"ל אמר אפי' בכולל אין שבועות חלין על האיסורין (וביארתי שם דהא דאמר דבכולל חל שבועות על האיסורין אע"ג דבא ע"י עצמו אבל בפורט דהיינו שאמר שבועה שלא אוכל תמרים וחלב לא חל בכולל אפי' לר' יוחנן) וע"כ איתא שם דמקשה דלר' יוחנן דאמר דחל בכולל ניתני שבועה שלא אוכל ואכל (פי' במתניתין דיש אוכל אכילה אחת וחייב עלי' ד' חטאות ואשם א') וע"ז אומר במה אנן קיימין אם באומר כו' וביארתי שם שאם אומר אלו הוי כמו שפירש וע"כ א"ר יוסי ותשמע מינה היו לפניו י' זיתי' של שחיטה וא' של נבילה ואמר שבועה שאוכל עשרה זיתים האלו (צ"ל שלא אוכל עשרה זיתים האלו כיון שפטור על הנבילה פטור על השאר והוא דכיון שאומר אלו הוי כפורט על הנבילה וע"כ לא חל אפי' בכולל והכא נמי כיון שנשבע על ככר זו ואח"כ על שנים אלו וא"כ הוי כפורט וע"כ לא חל אפי' בכולל לשיטת הירו' וכן נמי אם נשבע שלא יאכל תאנים ואח"כ נשבע שלא יאכל תאנים וענבים לא חל בכולל לפי שיטת הירושלמי דהוי כפורט ובכה"ג לא חל בכולל הבא ע"י עצמו והש"ס דילן אזיל לטעמיה דפריך בשבועות (ד' כ"ד) דליתני כגון שאמר שבועה שלא אוכל תמרים וחלב מיגו דחייל אתמרים חייל נמי אחלב א"כ חל לר' יוחנן בכולל אפי' בפורט ג"כ וע"כ אם נשבע על תאנים ואח"כ על תאנים וענבים חל בכולל]:

ובזה יתבאר הירושלמי (פ"ג דשבועות ה"ט) אשר הוא תמוה מאוד והכי איתא שם שבועה שאוכל ככר זו היום שבועה שלא אוכלנה היום ואכלה ר' יוחנן אמר קיים את הראשונה וביטל לשני' ריש לקיש אמר ביטל לראשונה ולא קיים לשני' שבועה שלא אוכל ככר זו היום שבועה שאוכלנה היום ואכלה ר' יוחנן אמר ביטל לראשונה וקיים לשני' ריש לקיש אמר ביטל את הראשונה והשני' אומרים לו שיקיימנה בככר אחרת שבועה שאוכל ככר זו היום שבוע' שאוכלנה היום ואכלה ר' יוחנן אמר קיים את שתיהן וריש לקיש אמר קיים לראשונה ושני' אומרים לו שיקיימנה בככר אחרת שבועה שלא אוכל ככר זו היום שבועה שלא אוכלנה היום ואכלה על דעתי' דר' יוחנן חייב שתים על דעתי' דריש לקיש אינו חייב אלא אחת אף רשב"ל מודה שאינו אלא כמזרז עצמו מן האיסורין:

והנה הירושלמי הזה הוא תמוה מאוד והפ"מ נדחק בזה. ע"כ צריך לבאר והוא שיש בו כמה (ט"ס) וצריך להגיהו. והוא דאיתא שם שבוע' שאוכל ככר זו היום שבועה שלא אוכלנה היום (והוא ט"ס וצ"ל) שבועה שאוכל ככר זו ולא אמר היום ויכול לאכול באיזה יום שירצה ואח"כ אמר) שבועה שלא אוכלנה היום ואכלה. ר' יוחנן אמר קיים לראשונה (פי' דהא אכלה א"כ קיים לראשונה דהא אכל את הככר) וביטל לשני' (דהא נשבע שלא אוכלנה היום (וא"כ עבר על השבועה השני') ור"ל אמר ביטל לראשונה ולא קיים לשני' (והוא ט"ס וצ"ל) ביטל לשני' ולא קיים לראשונה (פי' דהא עבר על השבועה השני' ואכלה היום) (והוא דכיון שנשבע שלא יאכל היום וא"כ הוי כמו נבילה והוי אכילה שאינה ראוי' ולא שמה אכילה. וע"כ סובר ר"ל דביטל לשני' ולא קיים לראשונה:

[ובזה יתבאר דר"י ור"ל אזלי לטעמי' והוא דר"י מפרש דהא דתנינן במתני' דשבועות (ד' פ"ב) שבועה שלא אוכל ואכל נבילות טריפות שקצים ורמשים חייב ור"ש פוטר ולר' יוחנן מיירי בכולל דהיינו שאמר סתם שבועה שלא אוכל דבפורט סובר ר"י דלא חל דהיינו אם היה אומר שלא יאכל כשירות ונבילות וכמו שביארתי וא"כ צ"ל דמיירי שאמר שלא יאכל סתם ותנן דחייב וא"כ מוכח דאכילת נבילות וטריפות הוי אכילה ראויה וכמו דאיתא בשבועות (ד' כ"ד) בשלמא לאו כו' אלא הן כו' אלא כדרבא דאמר רבא שבועה שלא אוכל ואכל עפר פטור וא"כ עפר הוי אכילה שאינה ראוי' וכמו דאיתא בשבועות (ד' כ"ב) עפר לאו בר אכילה הוא כלל נבילה בת אכילה היא וארי' היא דרביע עלי' וע"כ אמר ר' יוחנן דאם נשבע שיאכל ככר זו ואח"כ נשבע שלא יאכלנה היום ואכלה היום ביטל לשני' וקיים לראשונה דאע"ג שעבר על שבועתו אעפ"כ הוי אכילה ראויה ויצא ידי שבועה הראשונה אבל ר"ל סובר דאינו חל בכולל הבא ע"י עצמו ומפרש למתניתין דמיירי בחצי שיעור וא"כ לדידי' איפשר לומר דאכילת נבילות לא הוי אכילה ראויה והא דחייב הוא רק בחצי שיעור משום שהוא מדרבנן (ובמפרש חצי שיעור ועיין בספרי נועם ירושלמי (פ"ק דביצה ה"ג) שהבאתי שם מה שכתב הריב"ש עיי"ש) וא"כ לר"ל אכילת נבילות וטריפות הוי אכילה שאינה ראוי' כמו עפר וע"כ אומר ביטל לשני' ולא קיים לראשונה (כצ"ל) והוא שלא קיים לראשונה דהוי אכילה שאינה ראויה ועבר על השני']:

עוד שם שבועה שלא אוכל ככר זו היום שבועה שאוכלנה היום והוא (ט"ס וצ"ל) שבועה שלא אוכל ככר זו היום שבוע' שאוכל היום ר"י אמר ביטל לראשונה וקיי' לשני' דהא אכל ככר זו היו' ואף דהוי אכילה שאינה ראוי' אך דר' יוחנן לטעמי' דאכילת נבילות לא הוי כאכילה עפר דהאי בר אכילה הוא וארי' הוא דרביע עלי' וע"כ חמר דביטל לראשונה וקיים לשני' דהא מ"מ אכל היום ריש לקיש אמר ביטל את הראשונה (דהא עבר על שבועתו ואכלה) והשני' אומרים נו שיקיימנה בככר אחרת והוא דלא שמי' אכילה דכיון שנשבע שלא יאכלנה א"כ הוי כנבילות וטריפות ולא הוי אכילה וע"כ צריך לקיים השבועה שאוכל בככר אחרת

וע"ז אומר שבועה שאוכל ככר זו היום והוא (ט"ס וצ"ל) שבועה שאוכל ככר זו שבועה שאוכל היום ואכלה ר' יוחנן אמר קיים שתיהן (והוא דלר"י שסובר דחל בכולל א"כ חל שבועה השני' על הראשונה במה שהוסיף דוקא היום דאע"ג שמושבע מהשבועה הראשונה שיאכל הככר זו אך מחמת שהוסיף בהשבועה השני' שיאכל דוקא היום חל על שבועה ראשונה דהא משבועה ראשונה הי' איפשר שיאכל למחר ור"ל אומר קיים לראשונה ושני' אומרים לו שיקיימנה בככר אחרת (והוא מחמת שסובר דלא חל בכולל הבא ע"י עצמו וא"כ לא חל על השבועה הראשונה וע"כ צריך שיקיימנה בככר אחרת). וע"ז אומר שבועה שלא אוכל ככר זו היום שבועה שלא אוכלנה היום והוא (ט"ס וצ"ל) שבועה שלא אוכלנה (פי' לעולם) על דעתי' דר"י חייב שתים והוא משום דחל בכולל דהא תחילה נשבע שלא יאכל היום ואח"כ נשבע שלא יאכלנה לעולם וא"כ חל בכולל מחמת הזמן דהא בשבועה השני' נשבע שלא ואכל לעולם על דעתי' דר"ל אינו חייב אלא אחת אף רשב"ל מודה שאינו אלא כמזרז עצמו מן האיסורין ונראה לי שהוא (ט"ס וצ"ל) אף ר"י מודה שאינו אלא כמזרז עצמו מן האיסורין:

ויתבאר זה במה שכתב הרמב"ם (פ"ד מה' שבועות ה"י) וכן אם אמר שבועה שלא אוכל היום וחזר ונשבע ע"ז הככר שלא יאכלנה ואכל כולה באותו יום אינו חייב אלא אחת וכל כיוצא בזה וכתב ע"ז הראב"ד דזה שיבוש שבתחילה לא נשבע אלא ליומו ולבסוף נשבע על אותו ככר לעולם ואולי כשלא יאכלנה היום קאמר וצריך לבאר דמה טעמיה של הרמב"ם שכתב דחינו, חייב אלא אחת הא חל בכולל כיון דחל על שאר הימים חל על אותו היום ג"כ. וא"כ משמע שסובר הרמב"ם דמחמת שנמשך בזמן יותר נא הוי כולל אך איפשר לומר דהרמב"ם למי מודה דכל שנמשך בזמן יותר הוי כולל אך הכא אם נשבע שלא יאכלנה היום והוא יעבור על שבועתו ויאכלנה. א"כ ליכא כולל דהא אם יעבור על שבועתו הראשונה ויאכלנה א"כ ליכא כולל ע"כ לא חל]:

ובזה יתבאר הירושלמי שבועה שלא אוכל ככר זו היום שבועה שלא אוכלנה (כצ"ל) ואכלה על דעתיה דר' יוחנן חייב שתים על דעתיה דר"ל אינו חייב אלא אחת (פי' לר"י שסובר דקל בכולל הבא ע"י עצמו ע"כ חייב שתים ולר"ל שסובר דלא חל בכולל הבא ע"י עצמו אינו חייב אלא אחת) וע"ז אומר אוף רשב"ל והוא (ט"ס וצ"ל) ר"י מודה שאינו אלא כמזרז עצמו מן האיסורין אבל אינו חייב אלא אחת דכיון דעבר ואכלה תו ליכא כולל. וכמו שכתב הרמב"ם ודו"ק:

והנה איפשר לומר דהירו' הוא לטעמיה שסובר דבכולל לא חל בפורט, וא"כ אם נשבע שלא יאכל לעולם א"כ הוי כאומר אותו היום ועוד לעולם וא"כ לא חל דזהו פורט אך אעפ"כ זה לא מקרי פורט והא שכתב הירושלמי דהוי פורט היינו באומר אלו אבל אם אמר לא אוכל סתם היינו כמו שאמר שם (פ"ג דשבועות) ולמה לא אמר שבועה שלא אוכל מפלוני אך שלא תקשה על הראב"ד איפשר לומר דסובר דזה מקרי פורט לשיטת הירושלמי וא"כ איןראיה מזה לשיטת הש"ס דילן שסובר דחל בכולל הבא ע"י עצמו אפילו באומר שבועה שלא אוכל תמרים וחלב:

וע"כ ניחא הא דקאמר הכא דהלכה כאחוה דחיפה באחריתא ודחיפה בקדמיתא שאינו חייב אלא אחת משום דכיון דקאמר תחילה שבועה שלא אוכל ככר זו וחזר ואמר שנים אלו כו' וחזר ואמר חמשה אילו ע"כ לא חל אפי' בכולל משום דהוי כפורט דכיון שיש בחמש ככרות האלו מה שנשבע תחילה שלא יאכל ככר זו ע"כ דמי לפורט ולא חל לפי שיטת הירושלמי:

ובזה יתבאר הא דאי' בשבועו' שם בירו' (ה"ד ושם) על דעתי' דר"י שבועה שלא אוכל מצה בלילי פסח אסור לאכול מצה בלילי מסח כו' שלא אשב בצל אסור לישב כו' והביאו התוס' לזה הירוש' בשבועות (ד' כ"ד) אע"ג דיש כמה זיתים שאינה של מצוה אף עפ"כ דמי לפורט וע"כ לא חל בכולל לפי שיטת הירושלמי:

והנה איתא שם בירושלמי לא סוף דבר סתם אלא אפי' פלוני לא סוף דבר כולל אלא אפילו פורט לא סוף דבר לבא אלא אפי' לשעבר לא סוף דבר רבנן אלא אפי' ר"ע לא סוף דבר נבילות וטריפו' אלא אפי' עפר:

והנה הפ"מ פירש דאמתניתין קאי דקתני שבועה שלא אוכל ואכל נבילות וטריפות חייב לאו דוקא שלא אוכל סתם דשבועה חלה על האיסורין בכולל אלא אפי' פלוני כלומר שלא אוכל משחיטת פלוני כו' לא סוף דבר כולל אלא אפי' פורט (פי' אפי' פורט שלא אוכל נבילות וטריפות לא סוף דבר לבא אלא אפילו בלשעבר שאמר שבועה שלא אכלתי ונמצא שאכל נבילות חייב ולא סוף דבר רבנן אלא ר"ע (עיי"ש בפ"מ שנדחק בזה בפירושו) לא סוף דבר נבילות וטריפות אלא אפי' עפר (ופי' הפ"מ לא סוף דבר נבילות וטריפות דחיילא השבועה בכולל אלא אפי' עפר דאין ראוי לאכילה כלל חיילא עליה שבועה במיגו דחיילא על דברים הראוים לאכילה) והוא דחוק מאוד דחיילא על עפר שאינו ראוי לאכילה בכולל:

גם כתב במראה הפנים דהירושלמי הזה פליג על הא דאמר תחילה דבפורט לא חל דהא קאמר לא סוף דבר כולל אלא אפי' פורט וגם הקשה שם בעצמו על פירושו דאם חל בעפר בכולל א"כ מאי נ"מ בין בבא דרישא דתנן שבועה שלא אוכל ואכל אוכלין שאינם ראוים לאכילה ושתה משקין שאינן ראוין לשתי' פטור ובסיפא בנבילות וטריפות תנן דחייב והאריך בדחוקים עיי"ש:

ולי נראה דהירושלמי לא קאי אהא דתנן שבועה שלא אוכל נבילות וטריפות אלא דקאי אהא דתנן קונם אשתי נהנית לי אם אכלתי היום והוא אכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים הרי אשתו אסורה.

וע"ז אומר לא סוף דבר סתם שאמר סתם אם אכלתי היום אלא אפי' פלוני לא סוף דבר כולל אלא אפי' פורט והוא (ט"ס וצ"ל) לא סוף דבר פורט אלא אפי' כולל (פי' אם פרט אם אכל נבילות וטריפות בודאי דאשתו אסורה אלא אפי' בכולל נמי אשתו אסורה (פי' אע"ג דנבילות וטריפות הוי אוכל שאינו ראוי אך לר' יוחנן נבילות וטריפות לא הוי כעפר דבת אכילה היא וארי' הוא דרביע עליה) לא סוף דבר לבא אלא אפי' לשעבר והוא וצ"ל) לא סוף דבר לשעבר (פי' אם אכל מכבר א"כ אחשביה לאכילה) וכמו דאיתא בשבועות (ד' כ"ד) אמר רב מרי אף אנן נמי תנינא קונם אשתי נהנית לי אם אכלתי היום ואכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים הרי אשתו אסורה לו (פי' וא"כ מוכח דנבילות וטריפות הוי אכילה הראויה) ומשני הכי השתא התם כיון דמעיקרא אכל והדר אשתבע לי' חשובי אחשביה (ופירש"י באכילתו וגילה על עצמו שאינו קץ בהון) אלא אפי' לבא (פי' כיון דלר"י נבילות וטריפות הוי ראוי לאכילה א"כ אפי' להבא פי' אם אמר קונם אשתי נהנית לי אם אוכל היום אעפ"כ הוי אוכל הראוי וע"כ אסורה באכילה) וע"ז אומר לא סוף דבר רבנן אלא אפי' לר"ש (פי' דאיפשר לומר דהא דקאמר ר"ש פוטר היינו משום שסובר דאכילת נבילות וטריפות לא הוי אכילה ראויה). ע"ז אומר דאפי' ר"ש מודה והא דפליג ר"ש היינו משום דר"ש לטעמיה דלית ליה כולל כלל אבל בזה מודה ר"ש דאכילת נבילות וטריפות הוי אכילה ראויה וע"ז אומר לא סוף דבר נבילות וטריפות אלא אפי' עפר (פי' דבכה"ג דתנא מתניתין קונם אשתי כו' אם אכלתי היום ואכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים אפי' עפר נמי כיון דכבר אכל א"כ אחשביה לאכילה אבל בנבילות וטריפות אפי' להבא וע"כ אין חילוק בין פורט או כולל דהא לא נשבע ע"ז רק שאמר קונם אשתי נהנית לי אם אכלתי היום וע"כ כיון דהוי ראויה לאכילה ע"כ אין נ"מ בין כולל ובין פורט אבל אם נשבע ע"ז בודאי דלא חל אפי' בכולל אם הוא פורט כגון שלא אוכל כשירות וטריפות ודלא כשיטת הש"ס דילן דחל בכולל אפי' אמר שלא אוכל תמרים וחלב וכמו שביארתי ודו"ק: