נועם ירושלמי על נדרים יא:ד:ב

(ה"ד) מתניתין קונם שאני עושה כו' אינו יכול להפר ר"ע אומר יפר שמא תעדיף עלי' יותר מן הראוי לו ריב"נ אומר יפר שמא יגרשנה ותהא אסורה לחזור לו ובגמ' תמן תנינן המקדיש מעשה ידי אשתו ה"ז עושה ואוכלת המותר ר' מאיר אומר הקדש ר' יוחנן הסנדלר אומר חולין רשב"ל אומר במותר חמש סלעים פליגין דו פתר לה במעלה לה מזונות כו' ר' יוחנן אמר במותר לאחר מיתה פליגין דו פתר לה בשאינו מעלה לה מזונות אבל במעלה לה מזונות ד"ה קדשו וכא אינו יכול להפר ר"מ אומר אינו צריך להפר (פי' דלר"מ שאומר הקדש א"כ שייך להבעל. ע"כ סובר דאינו צריך להפר משום דהוי של בעל ואין בה כח להקדישו ר"י הסנדלר אומר שלה ר' עקיבא אומר שלה ר' יוחנן בן נורי אומר שלו (וע"כ אומר שיפר שמא יגרשנה ותהא אסורה לחזור לו) ר"ע אומר יפר:

והנה הק"ע כתב דהא דאמר תחילה וכא אינו יכול להפר לא גרסינן לה והפ"מ כתב דלא קאי על מעשה ידי' לבעל אלא ברישא גבי שאיני עושה כו' אביך כו' ואגב קרא נסבא ולי נראה שנתחלפו השורות (וכצ"ל) ר' יוחנן אמר במותר לאחר מיתה פליגין דו פתר לה בשאינו מעלה לה מזונות אבל במעלה לה מזונות דברי הכל קדשו ר"מ אומר אינו צריך להפר (פי' דלר"מ שאומר הקדש א"כ שייך להבעל ע"כ אינו צריך להפר) ר"י הסנדלר אומר שלו (פי' וע"כ אומר דהוי חולין) ר"ע אומר יפר שמא תעדיף עליה יותר מן הראוי משום דהעדפה הוי להאשה) ריב"נ אומר שלו (פי' וע"כ אומר דיפר שמא יגרשנה ותהא אסור' לחזור לו וא"כ ההעדפ' הוי לבעל אלא שיפר שמא יגרש' כו') ר"ע אומ' יפר ובכאן צריך לגרוס וכא אינו יכול להפר (פי' דמקש' דכיון דההעדפה של האשה) וכא אינו יכול להפר דהא לא הוי דברים שבינו לבינה וא"כ אינו יכול להפר וע"כ אמר ר' בא בשאמרה מעשה ידי' מלעשות עד ה' סלעים הוא כופה מכאן ואילך אינו כופה שמתיירא שמא תעשה יתר ונמצא נהנה מן האיסור לפום כן ר"ע אומר יפר (פי' מחמת שמתיירא שלא יהנה מן המותר ונמצא נהנה מן האיסור וע"כ אמר ר"ע דיפר וקושי' הירושלמי ותירוצו הוא בתוס' בכתובות (ד' נ"ט) בד"ה ר"ע אומר יפר דקסבר דהעדפה שע"י הדחק הוי לאשה כו' וא"ת והאיך יכול להפר והא אין זה מדברים שבינו לבינה וי"ל דהוי דברים שבינו לבינה לפי שאינו יכול ליזהר ולוקח ממש בצימצום את הראוי לו ולהניח שאינו ראוי לו וכן מקשה בירושלמי ר"ע אומר יפר וכא אינו יכול להפר (פי' דהא לא הוי דברים שבינו לבינה כיון דלא הוי של הבעל). וע"כ אמר ר' בא כשאסרה מעשה ידי' מלעשות עד ה' סלעים הוא כופה מכאן ואילך אינו כופה שמתיירא שמא תעשה יותר ונמצא נהנה מן האיסור לפום כן ר' עקיבא אומר יפר:

וע"ז אומר ריב"נ אמר יפר (פי' שמא יגרשנה) ואמאי פליג על ר' עקיבא אמר רב הילא איפשר לה לעשות חמש סלעים מצומצמות עד ה' סלעים הוא כופה מכאן ואילך אינו כופה (פי' וא"כ כיון שנדרה הנאה ממנו בודאי לא תעשה יותר) שמתיירא (נראה לי שצ"ל) ואינו מתיירא שמא תעדיף עלי' יותר מן הראוי לו ונמצא נהנה מן האיסור (פי' דהא ריב"נ סובר דהעדפה נמי הוי לבעל א"כ לא תעשה יותר ואם תעשה יותר לא יהנה מן האיסור דהא שייך להבעל) והא דלא קאמר דהעדפה שע"י הדחק נמי הוי לבעל אך כיון שאינו יכול לכופה א"כ במה שעושת ונמצא מתהנה ע"ז אומר שודאי לא תעשה יותר דהא אמרה קונם כו' וא"כ אינה רוצה שיהי' שייך להבעל ואף שאי איפשר להיות מצומצמות ע"ז אומר שאפי' יהי' לא יהנה מן האיסור דהא מן המותר הוי נמי לבעל (או דקושטא דמילתא נקט שבודאי לח תעשה יותר מה' סלעים אבל עיקר הטעם דלא שייך שמא יהנה מן האיסור כיון דהעדפה הוי לבעל) (ומה דשקל וטרי בהש"ס דילן דאיך מקדיש מעשה ידי' הא הוי דבר שלא בא לעולם עיין במה שביארתי בירושלמי כתובות (פ"ה ה"ה) עיין שם):