נועם ירושלמי על נדרים יא:ד:ד

עוד שם אמר ר' הילא טעמא דריב"נ שמתוך שיודעת שאם מגרשה היא אסורה לחזור לו ואף מקניטתו והוא מגרשה והנה בספרי נחלת יהושע ביארתי שם הירושלמי והבאתי שם מה שהקשה הר"ן בכתובות בפרק אעפ"י על הא דאמר ריב"נ בנדרים (ד' פ"ה) בקונם שאני עושה כו' דריב"נ אומר יפר שמא יגרשנה ותהא אסורה לחזור וכתב הר"ן שהקשו דאיך יפר משו' שמא יגרשנה והא אין הבעל מיפר אלא נדרי עינוי נפש ודברים שבינו לבינה וכאן כיון שאין הנדר חל אלא לאחר שיגרשנה האיך הוא יכול להפר ותירצו דכיון דמסקינן בגמ' דמדינא חייל קונם מעכשיו אלא משום דאלמוה לשיעבודא כמו שאכתוב בסמוך כי אלמוה לזכותי' הוא דאלמוה ולא לאפקועי זכותי' במאי דהוי מצי מיפר מדינא ולי נראה דאיפשר כי היכי דס"ל לר"ע בנדרים (ד' פ"ט) בנדרי עינוי נפש דהאומרת הריני נזירה לאחר שאתגרש דמצי מיפר כיון דהשתא מיהת אשתו היא דבתר שעת הנדר אזלינן וקייל"ן הכי כה"ג נמי אמרינן בדברים שבינו לבינה עכ"ל:

והנה בספרי שם ביארתי דאף ששיטת הירושלמי דאזלינן בתר האמירה לכל הדברים דלא כשיטת הש"ס דילן דלא אזלינן אלא רק לענין הפרת הבעל אם נדרה כשהיא ברשותו ואח"כ נתגרשה אעפ"כ קשה דאיך מיפר וכמו שכתב הר"ן בנדרים (ד' צ') דאע"ג דקייל"ן דהבעל מיפר עד שלא חל הנד הני מילי כשתלתה נדרה בדבר שהיא עשוי' לעבור על תנאה דומיא דאם עושה אני עפ"י אבא ועפ"י אביך כיון שהיא מצטערת אם לא עשתה לפיהן כאילו עשתה דמי והיינו דאיתא בריש פרקין (ד' ע"ט) אלימא דאמרה קונם פירות עלי אם ארחץ למה לה הפרה לא תירחץ ולא ליתסרן פירות עולם עלה פי' דכיון שאיפשר שנא תרחוץ א"כ לא הוי דברים שבינו לבינה ועיין לקמן (ה' י"א) ושם יתבאר עוד בזה וע"ש שהבאתי מה שכ' הר' יונה והביאו הב"י דאף שמיפר אעפ"י שלא חל הנדר היינו דווקא בתולה בזמן משום דממילא חייל אבל תולה במעשה אינו מיפר עד שיהיה וביארתי שם דהטעם הוא דאעפ"י שמיפר עד שלא חל פ"מ לא הוי דברים שבינו לבינה שאיפשר שלא תחול הנדר:

[וע"כ ניחא מה שאומר בירושלמי א"ר הילא טעמא דריב"נ מתוך שהוא יודע שאם מגרשה והיא אסור' לחזור לו אף מקניטתו והיא מגרשה משום דהוי קשה לר' הילא דנהי דקייל"ן כר' עקיבא דלכל הדברים אזלינן בתר האמירה (ובפרט לשיטת הירושלמי כמו שביארתי) אפ"ה כיון שבשעה שאינו מגרשה לא חל הנדר אלא דלאחר שתתגרש חל הנדר וע"כ כיון דהאמירה היה בעת שהית' נשואה ע"כ הוי דברים שבינו לבינה אפ"ה אמאי יפר כיון דהנדר תלוי בגירושין ומעכשיו לא חל (ובפרט לשיטת הירושלמי דאין קונמות מפקיעין מידי שיעבוד וא"כ א"א לתרץ כמו שכתב הר"ן כיון דמעכשיו חייל אלא דאלמוה לשיעבודא ע"כ יכול להפר וא"כ אינו חל רק לאחר הגירושין א"כ תלוי במעשה הגירושין ודבר התלוי במעשה אינו יכול להפר וא"כ הוי כמו שכתב הר"ן בנדרים (ד' צ') דתלתה תנאה בדבר שאינה עשויה לעבור עלי' אינו מופר אלא א"כ חל הנדר וע"ז משני ר' הילא מתוך שיודעת שאם נתגרשה שאסורה לחזור אף מקניטתו והוא מגרשה (פי' שאם לא יפר לה בודאי שתבוא לידי גירושין וע"כ הוי כמו שעשוי' לעבור עליה כמו קונם שאני נהנית לך אם עושה אני כו'] (ולפי"ז אין צריך להגיה כמו שכתב הק"ע אף היא מקניטתו והוא אינו מגרשה ופי' הק"ע דהוי קש' ליה לר' הילא כיון דעכשיו ליכא למיחש מידי כו' למה יפר הא לא הוי ליה דברים שבינו לבינה עכשיו ולכשיגרשנה ה"ל כדברים שבינה לבין אחרים שאינו יכול להפר וקאמר ר' הילא דהיינו טעמא שאף עכשיו צריך להפרה זו דה"ל כדברים שבינו לבינה דלפי שהיא יודעת שאם הוא מגרשה שאסור לחזור לו היא מקניטתו ואינו מגרשה) אלא דהגירסא הוא כמו דאיתא בירושלמי והוא מגרשה וכמו שביארתי]:

אך דעדיין יש להקשות מהירושלמי דריש פרקין (ה"א) דאיתא שם ר' יוסי אומר נדרים שבינו לבינה היפר לה מופר לעולם מה ביניהן כשאמרה קונם הנייתי עליך אם אצא מרשותך ויפר לה (פי' דהא מעכשיו אסורה אם יגרשנה) בשלא אמרה קונם כו' ופי' שלא אמרה רק קונם הנייתי עליך לכשאצא מרשותך כו' וע"כ אם הוא מנדרי עינוי נפש יכול להפר אבל אם הוא מדברים שבינו לבינה אינו יכול להפר וא"כ לר"י הסנדלר דסבר כר' יוסי כמו דאיתא התם על דעתי' דר' זעירא ר' יוסי וריב"נ שניהם אמרו דבר א' דתנינן ר' יוחנן אמר יפר שמא יגרשנה ותהא אסורה לחזור לו (והירושלמי אינו סובר כמו דמסיק בש"ס דילן בנדרים (ד' ע"ט) דנדרי עינוי נפש מיפר בין לעצמו בין לאחרים אין בהם עינוי נפש לעצמו מיפר לאחרים אינו מיפר וא"כ לריב"נ החילוק דנדרים שבינו לבינה אינו מיפר אם אמרה לכשאתגרש וא"כ קשה דאמאי יפר דהא לריב"נ נמי אינו חל אלא לאח"כ וא"כ צריך לומר כמו שכתב הר"ן דבקונם מעשה ידי כו' מהשתא חל דקונמות מפקיעין מידי שיעבוד ולא אלמוה לשיעבודא דלא יום להפר). ואפשר לומר דשיטת הירושלמי דאם אמרה מתחילה שלא תחול אלא לכשאתגרש א"כ לא הוי דברים שבינו לבינה כלל והירושלמי אינו סובר כשיטת הש"ס דילן בנדרים (ד' פ"ט) דפליגי ר"י ור"ע באשת איש כשאמרה הריני נזירה לכשאתגרש דר"י אומר יפר ור"ע אומר לא יפר והברייתא זו ליתא בירו' והא דפליגי היינו רק אם אמרה הריני נזירה לאחר שלשים יום ונתגרשה בתוך שלשים יום אבל אם אמרה תחילה הריני נזירה לכשאתגרש בהא מודה ר"ע דלא אזלינן בתר אמירה והוא דלא כשיטת הש"ס דילן בנדרים (ד' פ"ט) אביי אומר אפי' תימא ר"י מתניתין דתלי' נפשה ביומי וע"כ ר' ישמעאל נמי מודה דיכול להפר ברייתא דתלי נפשה בגירושין וע"כ לא פליגי רק אם אמרה הריני נזירה לכשאתגרש ולשיטת הירושלמי לא פליגי רק במתניתין אבל אם אמרה הריני נזירה לאחר שאתגרש ר"ע נמי מודה דאינו יכול להפר: