נועם ירושלמי על נדרים יא:ג:ג

שם ריב"ח אמר אדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה ור' יוחנן אמר אין אדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה מ"ט דריב"ח ואיש את קדשיו לו יהיו ור"י אמר לו יהי' יתנם לכל מי שירצה מתניתא פליגא על ריב"ח קונם כהנים אלו ולוים אלו יטלו על כרחו פתר לה באומר אי איפשי ליתן מתנה כל עיקר (פי' וע"כ אין לו טובת הנאה כלל) תדע לך שהוא כן דתנינן כהנים אלו ולוים אלו יטלו אחרים [והנה הק"ע הקשה דלמה לו באומר וכו' הא אפי' לא אמר נמי שהרי אינו יכול ליתן לאדם אחר חוץ מכהנים ממילא צריך להניחם עד שיאבדו ואין לו בהדי טובת הנאה וכ הוא בבבלי (ד' פ"ה) ואיפשר לומר שהר"ן הביא שם מה שהקשה הרשב"א וא"ת א"כ איך יטלו הכהנים על כרחו למה לא נחוש דילמא מתשיל ומהני מדידי' (פי' וא"כ איכא גזל דהא כיון דמתשל עוקר את הנדר מעיקרא) לאו קושי' היא דתנן המקדש את האשה על תנאי שאין עליו או עליה נדרים חינה מקודשת ומדקתני אינה מקודשת משמע שאינה מקודשת כלל ויכולה להנשא לאחר אע"ג דתני' הלכה אצל חכם והתירה וכן והוא שהלך אצל חכם והתירו מקודשת אע"ג דמצי מתשיל וחיילי קידושי למפרע כל אימת דלא מיתשל לא חיישינן דילמא מתשיל ה"נ דאם אתשיל עבדי כהנים איסורא למפרע כל אימת דלח אתשיל לא חיישינן ע"כ:

וכל זה הוא לשיטת הש"ס דילן אבל שיטת הירושלמי הוא דחיישינן דילמא מתשיל וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ז דכתובות ה"ז) אית תנא תני מותרין להנשא בלא גט ואית תניי תני אסורה להנשא בלא גט כו' מאן דמר מותרת להנשא בלא גט שמתוך שהיא יודעת שאם הולכת היא אצל זקן והוא מתיר לה את נדרה והיא אינה הולכת לפום כן מותרת להנשא בלא גט ומאן דמר אסורה להנשא בלא גט שלא תלך אצל הזקן ויתיר לה את נדרה וקידושין חלין עליה למפרע ונמצאו בניה באים לידי ממזרות אלמא דאפי בכה"ג חיישינן שלא תלך אצל חכם ויתיר לה א"כ כש"כ הכא דחיישינן שמא ישאל על נדרו כמו שהקשה הרשב"א וע"כ מתרץ הירושלמי באומר אי איפשי ליתן כל עיקר וא"כ אין לו טובת הנאה כלל דכיון שאינו רוצה ליתן לשום כהן א"כ אין לו טובת הנאה וע"כ יטלו על כרחו ודו"ק]: