נועם ירושלמי על נדרים י:א:ד

עוד שם ואין צריך לומר שקיים א' מהם איתא חמי היפר האב אין מופר ואת אמר הכין (פי' למאי תני ואין צריך לומר שקיים א' מהם ומאי קמל"ן דהא אמר היפר האב ולא היפר הבעל אינו מופר וא"כ ודאי שאם קיים א' מהם אינו יכול להפר) וע"ז אומר לא על הדא אתאמרת אלא על הדא היפר האב את חלקו לא הספיק הבעל להפר עד שמת האב מיפר חלקו של בעל אמר ר' נתן זו דברי ב"ש אבל דברי חכמים אין צריך להפר בשלא הקם אבל אם הקם אינו יכול להפר (פי' וע"ז אומר וא"צ למר אם קיים א' מהם דקאי אהא דהיפר האב ולא היפר הבעל דאם לא הפר הבעל ומת נתרוקנה רשות לאב אבל אם קיים לא נתרוקנה רשות לאב והנה שיטת הירושלמי הוא דלא כשיטת הש"ס דינן דלשיטת הש"ס דילן בנדרים (ד' ס"ט) הוא דלב"ה אינו יכול להפר והוא משום דלב"ה מקליש קליש ע"כ אין בכחו להוריש זכותו לאב אבל לשיטת הירושלמי הוא דלדברי חכמים מכיון שמת אם כן ממילא אין צריך להפרתו:

וע"ז אומר פשיטא דא מילתא לא היפר האב את חלקו ועברה על נדרה לוקה היפר האב ולא היפר הבעל מהו שתלקה או מאחר שאם ימות הבעל מתרוקנת אצל האב אינה לוקה ניחא כמ"ד אין מיתה בהפרה ברם כמ"ד יש מיתה בהפרה וכן מכיון שאינו מיפר לה ועברה על נדרה לוקה:

הנה מה שכתב והגיה כאן הק"ע הוא דחוק והפי' הוא כמו שכ' הפ"מ והיינו שאומר דאם עברה על נדרה והיפר האב ולא היפר הבעל אינו לוקה והוא מאחר שאם ימות הבעל מתרוקנה רשות אצל האב אינו לוקה (דהא אפשר שימות וא"כ נתרוקנה רשות אצל האב וע"כ אינו לוקה) וע"ז אומר ניחא כמ"ד חין מיתה בהפרה (פי' דהיינו למ"ד שנתרוקנה רשות אצל האב ואינו צריך הפרה) ברם כמ"ד יש מיתה בהפרה (פי' הפ"מ אבל לב"ש דשייכא הפרה אף במיתה שאפי' מת הבעל צריך לחזור ולהפר חלקו וא"כ הפרת האב לבדו לאו מעלייתא היא אפי' לענין מיתה וכאן מכיון שאינו מיפר לה הבעל ועברה על נדרה לוקה לב"ש וליכא למיבעי' לדידהו:

והנה לפי פירושו עדיין הוא דחוק הא דקאמר כאן מכיון שאין הבעל מיפר לה דכיון שמת איך יפר לה והו"ל למימר וכא מכיון שלא היפר הבעל לוקה ועוד דכמו שאומר כמ"ד אין מיתה בהפרה (פי' וע"כ אינו לוקה). א"כ למ"ד מיתה בהפרה היא א"כ אמאי לוקה דהא אפשר שיפר לה. ע"כ נראה לי דזה ודאי אם אכלה קודם הפרה ואח"כ היפר לוקה וכמו דאיתא בנזיר (ד' כ"ב) דבעל מיגז גייז וע"כ אם עברה על נדרה והיפר לה הבעל לוקה וא"כ אין הפרה שאח"כ מועיל אך אם מיתה אינו בהפרה ונתרוקנה רשות לאב וא"כ הפרת הבעל אינו רק אם ישנו לבעל אבל אם מת הבעל סגי בהפרה קמייתא לחוד ע"כ אינו לוקה) ברם כמ"ד יש מיתה בהפרה (פי' לב"ש דאמרי דיש מיתה בהפרה ואפי' לאחר שמה הבעל צריך האב להפר חלקו) וע"ז אומר וכאן מכיון שאינו מיפר לה (פי' שאין הפרת האב מועיל למה שכבר עברה דהא הפרה הוא רק מיגז גייז וא"כ אם יפר לה האב חלקו של הבעל אינו רק מיגז גייז אבל אינו מועיל לענין מלקו') וע"ז אומר וכאן מכיון שאינו מיפר לה ועברה על נדרה אינו מיפר לה (פי' דלא מהני מה שהיפר לה האב וע"כ לוקה) דלא מהני הפרת האב שהוא במקום הבעל רק על להבא אבל לא למה שכבר עברה על נדרה וע"כ לוקה ודו"ק:

[גם בזה חלוק שיטת הירו' משיטת הש"ס דילן דלשיטת הש"ס דילן בנדרים (דף ס"ח) אי אמרי' בעל מיגז גייז ע"כ אם אכלה מב' זיתי' לוקה אבל אם אכלה זית א' אינו לוקה אבל אי אמרינן דבעל מיקלש קליש ע"כ אפי' אכלה משני זיתים אינו לוקה ולשיט' הירו' שלא מחלק בזה משמע דאם הפר האב ולא הפר הבעל ועברה על נדרה לוקה אלמא דכיון דהפרת הבעל היינו דוקא עם הפרת האב ע"כ אינו מועיל זה בלא זה וע"כ לוקה (ועי' בספרי נ"י (סי' י"א) ודו"ק]: