נועם ירושלמי על נדרים י:א:ב

מתניתין נערה המאורסה אביה ובעלה מפירין נדרי' הפר האב ולא היפר הבעל היפר הבעל ולא היפר האב אינו מופר ואין צריך לומר אם קיים א' מהן ובגמ' כתיב ואם היו תהיה לאיש מה אנן קיימין אם בנשואה כבר כתיב אם בית אשה נדרה ואם בפנויה כבר כתיב ואשה כי כו' מה ת"ל ואם היו תהיה לאיש ונדריה עליה ואיזו זו נערה מאורסה שאבי' ובעלה מפירין נדריה עד כדון בנדרים שנדרה משנתארסה נדרים שנדרה עד שלא נתארסה ונדריה עליה לרבות שבא בידה מבית אביה תני בשם ר' אלעזר אם היו תהיה לאיש בבוגרת ארוסה הכתוב מדבר חברי' אמרי יאות אמר ר' אלעזר וקשי' על דרבי אלעזר מכיון שבגרה לא כבר יצתה מרשות אביה יתומה שמת אבי' מי מיפר לה וקשי' על רבנן אם עד שלא נכנסה לרשותו הוא מיפר נכנסה לרשותו לא כ"ש מה מקיימין רבנן ונדריה עליה מה אנן קיימין אם בנדרים שנדרה עד שלא נתארסה ונתארסה כבר נראה לאב ולבעל להפר אלא כי אנן קיימין בנדר שנדרה עד שלא מת אביה והיא בוגרת:

[והנה הפ"מ פירש דהא דקאמר וקשי' על דר' אלעזר דהיכי קאמר דקרא איירי בבוגרת שהאב והבעל מפירין לה בשותפות הא מכיון שבגרה לא כבר יצתה מרשות אביה והוי כיתומה שמת אביה ומי מיפר לה ודאי הבעל מיפר וה"נ בבוגרת כו' והוא תמוה דהא לר"א בבוגרת ודאי הבעל לחודיה מיפר וכמו דאמרינן לקמן בירושלמי (ה"ב) שהבעל מיפר בבגר מתניתא דר"א דתני בשם ר"א אם היו תהיה לאיש בבוגרת ארוסה הכתוב מדבר והוא בעצמו כתב שאין זה קושי' דהא מסקינן דלר"א בבוגרת הבעל מיפר לחודיה ופירושו כולו בדחוקים גם הק"ע הגיה וקשיא על דרבנן מכיון שבגרה לא כבר יצאת מרשות אביה יתומה שמת אביה מי מיפר לה הבעל מופר וא"כ ה"נ יפר הבעל לחודיה אפי' לרבנן ומחלק שם בין אם נדרה כשהיא בוגרת ובין אם נעש' בוגרת אח"כ דבנדרה כשהיא בוגרת כולי עלמא מודו והקשה שם לפי פירושו על הרשב"א שכתב בתשובה (ס' תקס"ו) שאם נתארסה ואין לה אב אין הבעל יכול להפר ומביאו בש"ע (ס' רל"ד) והקשה שם לפי פירושו דבזה כולי עלמא מודו דהבעל מיפר לחודי' אם נדרה כשהיא בוגרת או כשהיא יתומה ופירושו דחוק ג"כ מאוד]:

ע"כ נראה לי שיש בירושלמי (ט"ס) וחילופי השורות וצריך להגיה (וכצ"ל) תני בשם ר' אליעזר אם היו תהי' לאיש בבוגרת ארוסה הכתוב מדבר וקשי' על דר"א מכיון שבגרה לא כבר יצתה מרשות אבי' יתומה שמת אבי' מי מיפר לה הבעל מיפר חברי' אמרי יאות אמר ר"א מה אנן קיימין אם בנדרים שנדרה עד שלא נתארסה עד שלא מת אבי' ומת אבי' כבר נראה לאב ולבעל להפר אלא כי אנן קיימין בנדר שנדרה והיא בוגרת וקשי' על רבנן אם עד שלא נכנסה לרשותו הוא מיפר לה נכנסה לרשותו לא כ"ש מה מקיימין רבנן ונדרי' עלי':

והכי פירושו וקשי' על דר"א מכיון שבגרה לא כבר יצתה מרשות אבי' וא"כ איך יכול הבעל לחודי' להפר יתומה שמת אבי' מי מיפר לה (פי' וא"כ לר"א יתומה שמת אבי' נמי הבעל מיפר (בתמי') והא זהו מתשע נערות דתנן בנדרים (דף פ"ט) תשעה נערות נדרי' קיימין נערה שלא בגרה והיא יתומה כו') וע"ז אומר חברי' אמרי יאות אמר ר"א (פי' דיאות אמר ר"א ולא קשי') מה אנן קיימין אם בנדרים שנדרה עד שלא נתארסה (והוא ט"ס וצ"ל שלא בגרה) (פי' אם בנדרים שנדרה עד שלא בגרה ובגרה כבר נרא' לאב ולבעל להפר) בודאי דאין הבעל מיפר לחודי' מחמ' שנרא' לאב ולבעל להפר וכן עד שלא מת אבי' ומת אבי' היינו נמי משום דכבר נראו לאב ולבעל להפ' וע"כ אעפ"י שמת אבי' אעפ"כ לא נתרוקנ' רשו' לבעל אלא כי אנן קיימין בנדר שנדר והיא בוגרת (פי' לאחר שבגרה דאז לא נרא' לאב ולבעל להפר דפליגי רבנן ואמרי דאין הבעל מיפר עד שתכנס לרשותו ואפי' אם נדרה כשהיא בוגרת והוא מחמת שאין הארוס מיפר אלא בשותפות ואין לו כח להפר לחודי' אפי' אם בגרה ואפי' אם מת אבי') וע"ז אומר וקשי' על דרבנן אם עד שלא נכנסה לרשותו הוא מיפ' לה (פי' אם הבעל יכול להפ' אפי' נדרי' שלא נכנס' לרשותו דהיינו שנדר' עד שלא נתארס') נכנס לרשותו לכ"ש וא"כ אם נדרה בעודה ארוסה ואח"כ בגרה מ"ט אינו מיפר בשותפות דכיון דהיפר האב תחילה א"כ אם בגרה או מת אבי' לאח"כ מ"ט לא יפר וכי גרע אם נכנסה לרשותו שיוכל להפר חלקו שהי' תחילה צריך להפר בשותפות מה מקיימין רבנן ונדרי' עלי' (פי' וא"כ כיון דאין הבעל יכול להפר אעפ"י שכבר הי' ברשותו אפ"ה אין יכול הבעל להפר וא"כ לא יוכל הבעל להפר בשותפות עם האב נדרים שנדרה תחילה קודם שנתארסה וא"כ מה מקיימין רבנן ונדרי' עלי' (פי' שמזה למד בירוש' שמופר אפי' נדרים שנדר' עד שלא נתארס'):

[והא דמקשה דוקא לרבנן ולא לר"א אפשר ששיטת הירו' דלר"א לא יוכל להפר מה שנדרה תחילה. והוא דר"א לטעמיה כמו דתנן לקמן בירו'(פ"י דנדרים ה"ד) מיסבר סבור ר"א דבמזונות הדבר תלוי קידש אשה על מנת לזון הבעל מיפר לה נשא אשה על מנת שלא לזון האב מיפר לה וא"כ לר"א עיקר הטעם שהוא מיפר הוא משום דכל הנודרת כו' וא"כ אם נדרה בתחילה קודם שנתארסה א"כ לא נדרה אלא ע"מ אם ירצה האב ולא על הבעל וא"כ איך יפר נדרים שנדרה עד שלא נתארסה (אבל רבנן לא סברי הכי) ובזה יתיישב נמי מה שהקשה הק"ע דלר"א מנ"ל הא דתנן לקמן נדרה והיא ארוסה נתארסה בו ביום נתגרשה בו ביום אפי' למאה אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה ואמר ר' הילא היו תהיה אפילו מאה הויות אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה דלר"א שאמר דהטעם משום דכל הנודרת כו' וא"כ בארוס שהאב מיפר בשותפות א"כ מסתמא היה כוונתה דאיזו ארוס שיהיה א"כ לא צריך קרא לזה אלא דצריך קרא להורות שבארוסה היא נודרת אם ירצו האב והארוס. וכמו שכתבו התוס' בנדה (דף מ"ו) וכן הר"ן בנדרים (דף ע"ג) דממה שאמרה תורה שהבעל יכול להפר מזה ידעינן טעם התורה שעל דעת בעלה היא נודרת אבל כיון שגילתה לנו התורה שהאב והארוס יכולים להפר א"כ יכול להפר אפי' מה שנראו לארוס ראשון משא"כ לחכמים לשיטת הירו' סברי דגזירת הכתוב היא (ולא כשיטת הש"ס דילן בנדה (ד' מ"ו) דאפי' חכמים נמי סברי לזה וכמו דמשני התם על נישואי קטנה אע"ג שהוא מדרבנן אפ"ה יכול להפר כדרב פנחס משמיה דרבא דאמר רב פנחס משמיה דרבא כל הנודרת כו' וא"כ מוכח דאפי' נמי סברי הכי) אבל לשיטת הירו' רבנן פליגי עלי' וע"כ לא משני בירושלמי ביבמות (פי"ג ה"ב) שאומר וקשי' דר"י על דר' יהושע נישואין דרבנן הפר נדר' תורה ואת אמר הכין א"ר זעירא לית כאן הפר נדרים מן הדא דר' יוחנן על דר"י ולא משני כמו דמשני בש"ס דילן כדרב פנחס משום דסובר דרבנן לית להו הא דר"א וע"כ א"ר זעירא לית כאן הפרת נדרים:

ובזה יתבאר הא דאיתא לקמן בירושלמי (פי"א דנדרים ה"ב) מפני מה הוא מיפר חברי' אמרו מפני נדרי עינוי נפש שלה ר' זעירא ור' הילא תריהון אמרין מפני נדרי עינוי נפש שלו (ובפ' י"א) הגירסא מפני מה הוא מיפר חברי' נדרי עינוי נפש שלו והיינו אי אמרינן דהטעם של הפרה הוא משום דכל הנודרים כו' אפי' לרבנן נמי א"כ הא דאמרה התורה שיפר נדרי עינוי נפש הוא משום קפידא דבעל דמסתמא אינו רוצה א"כ תלוי בענוי נפש שלו אבל אם הוא גזירת הכתו' שהבעל מיפר א"כ הוא משו' נדרי עינוי נפש ע"כ אפי' משו' נדרי עינוי נפש דידה נמי מיפר וא"כ צריך להיות הגירסא כמו שהגירסא הוא לקמן דחברי' אמרי מפני עינוי נפש שלו כמו דאמרי יאות אמר ר"א וקשי' על דרבנן וגזירת הכתוב דהאב והבעל מפירין וע"כ איפשר שזהו משום עינוי נפש שלו ור' זעירא ור' הילא אמרי דמפני נדרי עינוי נפש שלה]: