נועם ירושלמי על נזיר ג:ה:ג

עוד (שם) עודינו שם ר' יוחנן אמר מתרין בו על כל כדי פרישה ופרישה והוא לוקה ור' אליעזר אומר אינו מקבל עד שיפרוש ויחזור אמר ר' בא כך הי' משיב ר' יוחנן את ר' אלעזר והא כתיב לא יבוא ולא יטמא (פי' וא"כ מוכח דלוקה משום לא יטמא אעפ"י שכבר נטמא) א"ל שאם התרו משום לא יבוא לוקה משום לא יטמא אינו לוקה ונדחקו בזה המפרשים ולי נראה שהוא (ט"ס וצ"ל) א"ל שאם התרו בו משום לא יבוא לוקה ומשו' לא יטמא לוקה (פי' דלוק' משום לא יבוא ולא יטמא אבל לא לאח"כ) וכן איתא בנזיר (ד' מ"ב) איתמר אמר רבה אמר רב הונא מקרא מלא דיבר הכתוב לא יטמא כשהוא אומר ולא יבוא להזהירו על הטומאה להזהירו על הביאה אבל טומאה וטומאה לא.

עוד שם אמר רבי הילא מהשתחוי' למד ר' יוחנן דתנינן המן השתחוה או ששהא כדי השתחוי' א"ר מתנא הוינן סברין מימר מה פליגין במכות הא בקרבן לא מן מה דמר ר' הילאמהשתחוי' למד ר' יוחנן הדא אמרה היא במכות היא בקרבן: עיין בספרי נועם ירושלמי על ס' מועד שביארתי שם דשיטת הירושלמי הוא דלא כשיטת הש"ס דילן בשבועות (ד' ט"ו) דאיתא שם השתחוה או ששהה כדי השתחואה אמר רבא לא שנו אלא שהשתחוה כלפי פנים אבל השתחוה כלפי חוץ שהה אין לא שהה לא כו' היכי דמי השתחואה דאית בה שהי' והיכי דמי השתחואה דלית בה שהיה השתחויה דלית בה שהי' זו כריעה בעלמא דאית בה שהי' פשוט ידים ורגלים ולשיטת הירושלמי השתחואה ושיעור שהי' הוי חד שיעורא והא דתני בתרתי הוא דמפני מה מתחייב אשהייה הוא משום דיש בה שיעור השתחוי' ובזה יתבאר הא דאמר ר' הילא מהשתחוי' למד ר' יוחנן דתנינן תמן השתחוה או ששהה כדי השתחואה וא"כ מוכח מזה דמתרין על כל כדי פרישה כמו דמתחייבין אם שהה כדי השתחואה אע"ג דלא השתחוה ה"נ חייב אם הי' יכול לפרוש כמו שאם פירש:

ובזה יתבאר הא שאומר א"ר מתניה הוין סברין מימר מה פליגין במכות הא בקרבן לא מן דמר ר' הילא מהשתחואה למד ר' יוחנן דהא אמרה היא במכות היא בקרבן והקשה הק"ע הא בטומאה בבית הקברות מיירי ותנן במתניתין דאינו מביא קרבן טומאה אלא א"כ יצא ונכנס אבל בלא"ה לא וכי נחמיר בטומאה שני' טפי מבראשונה עיי"ש בק"ע ודוחק הוא לתרץ דמיירי בנזיר טהור שנטמא דא"כ מה נ"מ בקרבן הא בלאו"ה חייב על מה שנכנס והנזיר מביא קרבן א' על טומאות הרבה ועיין בירושלמי לקמן (פ"ו דנזיר ה"ו) נטמא וחזר ונטמא מביא קרבן על כל א' וא' א"ר זעירא כר' יוסי בר' יהודה ברם כרבי הוא עומד בנזירות טומאה ופי' הפ"מ דלר"י יוסי בר' יהודה איפשר דאפי' חזר ונטמא מביא קרבן על כל א' וא' ברם כרבי הוא עומד בנזירות טומאה וא"כ איך חייב על כל א' וא' ולי נראה להגיה נטמא וחזר ונטמא מביא קרבן אחד על הכל והוא כמתניתין אך שבברייתא מפורש יותר נטמא וחזר ונטמא וע"ז אומר א"ר זעירא כריב"י ברם כרבי היידא עומד בנזירות טומאה וא"כ איך קרו לה נטמא וחזר ונטמא והוא כמו דאיתא בנזיר (ד' י"ח) והא דתנן נזיר שנטמא טומאות הרבה אינו מביא אלא קרבן א' אמר רב חסד ר' יוסי בר' יהודה היא דאמר נזירות טהרה משביעי הוא דחיילא כו' כגון שנטמא בשביעי וחזר ונטמא בשביעי כו' דאי תימא רבי היא אי דנטמא בשביעי וחזר ונטמא בשביעי כולה טומאה אריכתא היא אי דנטמא בשמיני וחזר ונטמא בשמיני הרי יצתה שעה שראוי להביא קרבן וביארתי שם שהפי' דהוינן סברין דהא דמתחייב על כל כדי פרישה ופרישה שייך במלקות שהוא מזיד א"כ יכול לפרוש וחייב על כל פרישה ופרישה כמו דאיתא במכות (ד' כ"א) רב אשי אמר כו' ואע"ג דבקרבן בהדיא תנן השתחוה או ששהה כדי השתחואה איפשר לומר דהשתחוה חייב אפי בשהיה מועטת ושהה כדי השתחואה היינו פישוט ידים ורגלים א"כ הוי ב' ענינים אבל השתא דמייתי ר' יוחנן ראיה מהשתחואה ושהה כדי השתחואה דחייב דכיון ששהה כדי השתחואה א"כ הוי כמו מעשה דהשתחואה וע"כ מתחייב בנזיר על כל כדי פרישה ופרישה דכיון ששהה כדי שיכול לפרוש ע"כ מתחייב כמו שעשה מעשה דכניסה מחדש וא"כ מוכח דאפי' בקרבן נמי חייב אם שהה במקדש כדי השתחואה וחד שיעורא הוא ומתחייב על השהי' כמו על השתחואה כיון ששהה כדי השתחואה והש"ס דילן חולק ע"ז דהשתחוה ושהה כדי השתחואה הוי ב' שיעורים ודוחק הוא לתרץ דמיירי בנזיר טהור שנכנס בשידה תיבה ומגדל דמתחייב קרבן על השהי' דזה אינו דהא דמתחייב קרבן אינו על החטא אלא על הטומאה וכמו שהבאתי בספרי נחלת יהושע וכמו שכתב רש"י בשבועות (ד' י"ז) דאיתא התם בעי ר"א נזיר בקבר בעי שהיה למלקות דלענין קרבן לא שייך הכא כלל שאין כרת בנזיר שנטמא וקרבן נזיר טמא לאו אענין טומאה קא אתי אלא למיחל עלי' נזירות בטהרה וכשאר מחוסרי כפרה כו' עיין שם]:

שם מתניתא פליגא על ר' יוחנן כהן שעומד בבית הקברות והסיטו לו מת אחר יכול יקבל ת"ל לא יטמא בעל בעמיו הרי שקיבל יכול יהא חייב ת"ל להחלו את שהוא מוסיף חילול על חילולו כו' שלא יאמר הואיל ונטמאתי על אבא אלקט עצמות פלוני בידי והוא כמו שביארתי בספרי נחלת יהושע (ס' כ"ז) דמקשה דאיך שייך גבי טומאה להתחייב על כל כדי פרישה ופרישה כיון שכבר נטמא א"כ אינו מוסיף חילול על חילולו.

[וכן הקשו התוס' בשבועות (ד' י"ז) בהא דאיתא התם נזיר בקבר בעי שהי' למלקות והקשו דהא אית' בנזיר (ד מ"ב) נזיר שהי' מת מונח על כתיפו כו' ת"ל לא יחלל יצא זה שמחולל ועומד ופריך ממה דתנן היה מטמא ואמרו לו חל תטמא כו' חייב על כל אחת וא' ומשני כאן בחיבורי כאן שלא בחיבורין ומשמע דכל זמן שלא פירש מן המת אינו חייב במה שהסיטו ליה מת אחר משום דאינו מוסיף טומאה על טומאתו וא"כ הכא אמאי ילקה כל זמן שלא פירש ותירצו דהא דפטר ליה כשהסיטו לו מת אחר היינו כשלא הפסיק והשליך מת הראשון מעלי' וע"כ אינו מוסיף טומאה אבל הכא הוא מוסיף טימאה שבכל שעה הוא מוזהר לפרוש מן הקבר:

וע"ז הקשה בירושלמי נמי דאיך מתחייב על כל פרישה ופרישה דהא מחולל ועומד ומשני שלא יאמר הואיל ונטמאתי על אבא אלקט עצמות פלוני (והק"ע פי' בדוחק) והפי' הוא דהירושלמי משני דהא דטומאה בחיבורין דפטור היינו משום שאינו מוסיף חילול על חילולו היינו דווקא באם לא איפשר לפרוש מטומאתו הראשונה וע"כ אינו מתחייב על הטומאה השני' דבלאו הכי חייב מחמת הטומאה הראשונה אבל אם איפשר לפרוש מן הראשונה לא הוי טומאה בחיבורין כיון שאיפשר לו לפרוש וע"ז אומר הירושלמי שלא יאמר הואיל ונטמאתי על אבא אלקט עצמות פלוני וע"ז תני' בברייתא כו' הרי קיבל יהא חייב ת"ל להחלו את שהוא מוסיף חילול על חילולו אבל אעפ"כ אם שוהה חייב על כל פרישה ופרישה דהא איפשר לו לפרוש וכמו שביארתי ודו"ק]: