נועם ירושלמי על מעשר שני ה:ג:ט

דף י"ב ר' אבהו אמר אתפלגון ריב"ח וראב"ע ריב"ח אמר אין נותנים מעשר לכהונה וראב"ע אמר נותנין מעשר לכהונה מתיב ריב"ח לראב"ע והא כתיב ואכלתם אותו בכל מקום בא ואוכלו עמו בקבר א"ל מהו בכל מקום בעזרה א"ל והא כתיב אתם וביתכם ואשה נכנסת לעזרה ר' בא משתעי ההן עובדא ראב"ע הוה יליף מיסב מעשרא דחדא גינה והיה לאותה גינה שני פתחים א' למקום טומאה וא' פתוח למקום טהרה נפק ר' עקיבא לגבי' א"ל פתח ההן וסתם ההן אין אתא א"ל בא בדרך הזה א"ל אין שלח תלמידי' אמור לו אתם כתיב שמע ראב"ע אמר מרצעה דעקיבה בן יוסף בא לכאן באותה שעה החזיר ראב"ע כל המעשרות שנטל אמר ריב"א בשרותא בעיא מוליי סבא דקיסה מיני' ובי' כל גומרא דלא כויא בשעתה לא כויא עכ"ל:

והנה בספרי נ"י (דרוש ט') ביארתי דצריך להבין דמ"ט אין נותנים לשלוחו של כהן ואין לומר דבעינן שיהא הוא דווקא עושה המצוה ולא שישלחם ע"י שליח דמ"מ אמאי לא יתן ליד שלוחו של כהן דכיון דמטא ליד שליח הרי הוא כאלו מטא ליד כהן ולמה לא יתנו ליד שלוחו של כהן:

ואיפשר לומר דהירושלמי לטעמי' כמו דאמרינן בירושל' (פ"ד דמ"ש) בעי קומי ר' מנא אף לענין מתנה כן (פי' אם עושה שליח לקבל מתנה וזה אמר לו הולך אם הוי כזכי אדם עושה שליח לקבל דבר שאינו שלו א"ל תמן התורה זיכתה אותה בגיטה היא עושה שליח לקבל דבר שהוא שלה אית לך מימר במתנה אדם עושה שליח לקבל דבר שאינו שלו אלמא דס"ל להירושלמי דבמתנה לא יכול לעשות שליח משום דאינו עושה שליח לקבל דבר שאינו שלו (ואע"ג דהירושלמי ודאי ס"ל דיכול לזכות מתנה ע"י אחר היינו מתורת שהוא מזכה אבל לא מתורת שליחות ומשום דאין אדם עושה שליח לקבל דבר שאינו שלו וע"כ אם אמר לו הילך במתנה אעפ"י שזה עשה אותו שליח אין אדם עושה שליח במתנה וע"כ אם אמר לו הולך הולך לאו כזכי דהא מתורת זכי' לא הוי דלא אמר לו רק הולך וע"כ אמרינן בגיטין (ד' ל"ב) נקטינן שליח מתנה הרי הוא כשליח הגט מאי נ"מ שהולך לאו כזכי עיי"ש:

ולכאורה צריך להבין דאעפ"י שאין הכהן יכול לעשות שליח לקבל מתנה דבר שאינו שלו אעפ"כ למה אינו יכול לזכות לו ואיפשר לומר דהטעם כיון דטובת הנאה אינה ממון ע"כ לא יוכל לזכות לו דהא אין לו בה ממון. וכ"ת הא קיי"ל המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו היינו משום דכיון דזכי לנפשי' זכי נמי לחברי' אבל הכא ליכא למימר מגו דזכי לנפשי' דהא השליח אינו כהן וכה"ג אמרינן בירושלמי (פ"ה דמ"ש) ר' רדיפה אמר אתפלגון ר' ירמי' ור' יוסי חד אמר הראוי ליטול זכה וחד אמר הראוי ליתן זכה והא מתניתין פליגא על מ"ד הראוי ליטול זכה דתנינן תמן עישור שאני עתיד למוד נתון לעקיבא בן יוסף ומקומו מושכר לו ור"ע ראוי ליטול הוה (פי' דאיך זכה לעניים ע"י ר' עקיבא הא ר"ע אינו ראוי ליטול מעשר עני שהיה עשיר אלמא דלא בעינן רק שיהא ראוי ליתן) פתר לה קודם שהעשיר (פי' שאז היה יכול ליטול לעצמו בתורת עני וע"כ היה יכול לזכות ע"י) ואפילו תימא משהעשיר יד פרנס כיד העני מילתיה דריב"ל אמרה הראוי ליטול זכה דאמר ריב"ל בבעה"ב עשיר נחלקו אבל בבעה"ב עני מתוך שראוי ליטול זכה וע"כ אינו יכול ליתן לשליח כיון דשליח ממש לא הוי דאין אדם עושה שליח לקבל דבר שאינו שלו ומתורת זכי' לא יכול לזכות כיון דטובת הנאה אינה ממון:

וע"כ כיון דסתם ר"ע הגינה והיה צריך ראב"ע לילך דרך בית הקברות ולא היה יכול לילך ושליח לא יכול לעשות דאין אדם עושה שליח לקבל דבר שאינו שלו וע"י ישראל לא מצי זכי דהא לאו בר זכי' הוא שאין ראוי ליטול לעצמו וכהן אחר נמי לא מצי לילך וע"י בן לוי נמי אי איפשר דלבתר דקנסינהו עזרא לא שקלי לויים כלל כמו שכתבו התוספות בכתובות (ד' פ"ו) דמשני התם אין בתר דקנסינהו עזרא. ועיין ביבמות (ד' פ"ו) וע"כ כיון שביארתי שטובת הנאה אינה ממון וע"כ לא יכול לזכות ע"י שליח ועיין בגיטין (ד' ל') במזכה להם ע"י אחר ובאמת כתבו האחרונים שזהו דווקא אי אמרינן טובת הנאה ממון ועל כן אומר אין שלח תלמידי' א"ל אתם כתיב.

והנה (שם) בספרי כתבתי דלא תקשה על זה מהא דאמרינן בחולין (ד' קל"ב) האי כהנא דאית לי' צורבא מרבנן בשיבבותי' ודחיקא לי' מילתא טובא ליזכו לי' מתנתא ואע"ג דלא אתא לידי' במכירי כהונה ולוי' אלמא דיכול לעשות שליח היינו דווקא במכירי כהונה ולוי' וע"כ יכול לעשות שליח וכמו שכתבו התוספות בב"ב (ד' קכ"ג) הכא במכירי כהונה ולוי' וכתבו התוספות דבכל דוכתא עביד מכירי כהונה ולוי' מוחזק בפ' כל הגט (ד' ל'):

ובזה נראה לי כעת לבאר הירושלמי דקאמר ר' בא משתעי עובדא ראב"ע הוה יליף מיסב מעשרא דחדא גינה כו' והיה לאותה גינה שני פתחים כו' אין שלח תלמידי' אתם כתיב. דלמאי אמר דהוה יליף מיסב מעשרא ע"כ איפשר לומר דע"כ אמר דהוה יליף מיסב מעשרא דא"כ כיון דהוה יליף מיסב מעשרא א"כ הוה כמו מכירי כהונה וא"כ כיון שביארתי שמכירי כהונה ולוי' הוי כמו שהוא מוחזק וא"כ הוי כמו חוב ויכול לעשות שליח דלא אמרינן בזה לומר אין אדם עושה שליח לקבל מתנה דבר שאינו שלו כיון דאינו יכול לחזור בו וכמו שכתב הקצה"ח (ה' נחלות ס' רע"ח) שהביא שם מה שכתב המהרי"ל דמכירי כהונה אינו יכול לחזור ועדיף ממתנה מועטת והביא ראיה מב"מ (דף ו') גבי תקפו כהן ובמ"א הארכתי בזה וע"כ יכול לעשות שליח ור"ע אמר שאפילו במכירי כהונה נמי אינו יכול לעשות שליח:

וכן משמע קצת בבכורות (ד' מ"ח) אמר רבא ואיתימא ר"פ הכל מודים בשנים שהפקידו אצל רועה שמניח רועה ביניהם ומסתלק כו' לא נחלקו אלא בחצר בעה"ב ורועה כהן ר' טרפון סבר אקנויי מקני לי' בחצירו וניחא לי' דלתעביד מצוה בממוני' וה"ל כשנים שהפקידו אצל רועה כו' ור"ע סבר כיון דאית לי' פסידא לא מקנה לי' מידי כו' והתוספות כתבו בבכורות (ד' ל"ה) בד"ה מימר אמר לא שביק צורבא מרבנן ויהיב לדידי והא דאמר בסוף פ"ב ופרק י"ח) בחצר בעה"ב ורועה כהן דלר"ש אקנויי אקני לי' מקום בחצירו ואפי' ר"ע לא פליג אלא משום דאית לי' פסידא לא מקנה ליה מידי התם מיירי במכירי כהונה או שאוהבו רגיל ליתן לו וא"כ כיון דלר"ע לית ליה מכירי כהונה שיהא כמוחזק ואפי' במקום פסידא וע"כ סובר שאינו יכול לעשות שליח. אבל ראב"ע ס"ל דבמכירי כהונה יכול לעשות שליח וע"כ אמר לו עקיבא בתורמילו ועיין רש"י שפי' דר"ע רעי' דכלבא שבוע הוה ודוק. ולקמן יתבאר יותר בזה [וע"ז אמר ריב"א בשרותא בעיא כו' כל גומרא דלא כויא בשעתה לא כויא ופירש המפרש שלא הניח ר"ע את ראב"ע לעמוד על דבריו בתחילתו דכיון שאינו מקיים בתחילתו שוב לא מקיים ולפי מה שביארתי הוא אדרבא שע"כ טרח ר"ע כל כך מפני שלא מיחה בתחילתו והכי משמע (פ"ב דחגיגה) אמר ריב"א הדא כסא בשרותא כו' כל גומרא דלא כויא בשעתה לא כויא וכתב הק"ע כל גחלת שאינה שורפת בתחילתה שוב אינה שורפת שמצטננת וצריכה אש הרבה כך מפני ששתק הלל בתחילה הוצרכו לפעולות חזקות לקבוע הלכה כותי' והכא נמי מפני ששתק בתחילה. וע"כ נעשה ראב"ע ממכירי כהונה וע"כ היה לו להביא ראיות שאינו יכול לעשות שליח]. אך באמת אין ראי' דר"ע לא ס"ל דמכירי כהונה הוי מוחזק אלא דס"ל כיון דאיכא פסידא לא מקנה לי' מידעם ודוק:

אך עכ"ז לא ניחא לפי מה שביארתי דאם הוא ממכירי כהונה יכול לעשות שליח וע"כ אעפ"י שסתם ר"ע את הפתח ולא יכול לכנוס רק דרך בית הקברות אעפ"כ יכול לעשות שליח אעפ"י שאין אדם עושה שליח לקבל מתנה דבר שאינו שלו אעפ"כ אם הוא ממכירי כהונה יכול לעשות שליח. עכ"ז מהו שאומר כל גומרא דלא כויא בשעתה כו' הוא זהו רק לענין לעשות שליח ולא לגוף הפלוגתא אם יטול מעשר כהונה או לא: ע"כ נראה לי לבאר יותר והוא עפ"י מה שביארתי בספרי א"ה וכעת אוסיף לבאר דהנה בספרי א"ה (דרוש כ"ב) אהא דאמרי' ביבמות (ד' פ"ו) בשלמא למ"ד קנסא לעניים אלא למאן דאמר לכהנים אמאי אהדר לפתחא דבי קברי הכי קאמר לי' אי בתורת קנסא אית לך אי קא אתית בתורת חלוקה לית לך כו' וכתב המהרש"א בח"א דקאמר לי' אי אתית בתורת קנסא אית לך כו' מלשון זה משמע דלא ידע ר"ע דעתי' דראב"ע. וק"ק דא"כ אמאי אהדר לפתחא דבי קברי דשמא בתורת קנסא קא שקיל לה. וי"ל דה"ק לי' אי בתורת קנסא הא אית לך דהיינו שיש לך עושר כדאמר פ' במה בהמה ולא הי' לך ליטול קנס רק להניחו לעניים. ולפי דרך זה יש נפרש הא דקאמר עקיבא בתרמילו פי' דהיינו כלי של עני שהוא רוצה לזכות במעשר ראשון לעניים בתורת קנסא עכ"ל:

[ולכאורה צריך להבין דמהיכא מוכח דבתורת קנסא אית לי' אבל בתורת דינא לית לי' אך הענין עפ"י מה שביארתי לעיל דאינו יכול לעשות שליח משום דאהדר לפתחא דבי קברי וא"כ לא יכול לעשות כהן שליח דהא אינו יכול לכנוס לבית הקברות וישראל אינו ראוי ליטול וכיון שאינו ראוי ליטול אינו נעשה שליח ולענין אם יכול לעשות שליח לבן לוי תלוי בזה דאי אמרינן דמדאורייתא נותנים מעשר לכהונה א"כ לבתר קנסא לא שקלי גויים כלל כמו שכתבו התוספות בכתובות (ד' כ"ו) וביבמות (ד' פ"ו) וא"כ אינו יכול לעשות שליח את בן לוי דהא אינו ראוי ליטול אבל אם מדאורייתא אין נותנים מעשר לכהונה א"כ לבתר קנסא הוא בין לכהנים בין ללויים וא"כ יכול לעשות שליח את בן לוי:

וע"כ אמר לו אי בתורת קנסא אית לך ואי בתורת חלוקה לית לך וכמו שכתב המהרש"א דר"ע לא ידע דעתי' דראב"ע וע"כ אמר לו אי בתורת קנסא אית לך והוא דאם ס"ל דמדאורייתא אין נותנים מעשר לכהונה והא שכהנים נוטלים הוא רק משום קנסא וא"כ לבתר קנסא הוא בין לכהנים בין ללויים וע"כ אית לך שתוכל לעשות שליח אבל אי בתורת חלוקה לית לך דהיינו אם מדאורייתא נותנים מעשר לכהונה א"כ לבתר קנסא הוא רק ללוי וא"כ לא יכול לעשות שליח דהא הכהן אינו יכול לכנוס דרך בית הקברות ולויים וישראלים אינם נעשים שלוחים דהא אי מדאורייתא נותנים מעשר לכהונה א"כ לבתר קנסא הוא רק לכהנים וע"כ לא שקיל בן לוי כלל וע"כ אמר לו אי בתורת קנסא אית לך (פי' אם סברת דמדאורייתא אין נותנים מעשר לכהונה והא שאתה נוטל הוא רק בתורת קנסא ע"כ תוכל לעשות שליח את בן לוי דהא לוי נמי שקיל אבל אם בתורת דינא לית לך דהא לא תוכל לעשות שליח כיון דאתה נוטל בתורת חלוקה א"כ לבתר קנסא הוא רק לכהן וא"כ אינו יכול לעשות שליח)

אך שיש להבין מאי דאיתא בירושלמי (שם) באותה שעה החזיר ראב"ע כל המעשרות שנטל אך הענין הוא כמו דאמרינן בב"ב (ד' י"ג) אי בדמי לא ניחא לי אי במתנה כתיב שונא מתנות יחי' וכן אמרינן בחולין (דף מ"ד) ר"א כי הוי משדרי לי' מידי לא שקיל. וכי מזמני לי' לא אזיל אמר לא קא בעי מר דאחי' דכתיב ושונא מתנות יחי' וא"כ אם הוא בתורת קנסא א"כ הוא ככל המתנות כיון שמדאורייתא א"צ ליתנו לכהן. וא"כ הוי בכלל מתנה דבשלמא אם הוא מדאוריית' א"כ רחמנא זכי להו ומדרחמנא קא אכלי. ומשמי' הוא דזכי לי' וכמו דאמרינן בפסחים (ד' ע"ב) מפני מה לא באת אמש לביהמ"ד, א"ל עבודה עבדתי א"ל כל דבריך אינן אלא ד"ת וכי עבודה בזמן הזה מנין. א"ל הרי הוא אומר עבודת מתנה אתן את כהונתכם וא"כ זהו בתורת עבודת מתנה וכמו דאמרינן בחולין (דף ק"ל) ר' יהודא בן בתירא אומר משפט מלמד שהמתנות דין וא"כ לא הוי מתנה. וכמו שכתב הרמב"ם נתן תרומה לכהן כו' אלא נוטלים בכבוד שעל שולחן המקום הם אוכלים כו'. וא"כ אם הוא בתורת חלוקה מצי אכיל אבל אם הוא בתורת קנסא הוי בכלל מקבלי מתנות וכתיב שונא מתנות יחי' אבל באמת סובר ראב"ע דהכהן נוטל מעשרות מדין תורה קודם קנסא נמי וקנסא הוי רק לכהנים ואפ"ה מצי שקיל דלא בעינן שיהא ראוי ליטול אלא אפי' הוא אינו ראוי רק ליתן נמי מצי שקיל כמו דפליגי בזה בירושלמי. וא"כ כיון שמדין חלוקה שקיל א"כ הוא לדידי' עבודת מתנה. וע"כ לא שייך בהא שונא מתנות יחיה אך דלפי"ז לוי לא מצי שקיל וא"כ לא יכול לעשות שליח. וע"ז אמר עקיבא בתרמילו ואנא חיי דאם ר' עקיבא רוצה לזכות בשביל עניים זהו דווקא אם הוא עני (וכפי' המהרש"א בח"א) לשיטתי' דר' עקיבא דבעינן ראוי ליטול אבל אם הוא עשיר לא יכול לזכות לעניים ואנא חיי דלדידי ס"ל דלא בעינן ראוי ליטול). ונטל בתורת חלוקה. דראב"ע סובר דלכהן וללוי ולבתר קנסא הוא רק דווקא לכהן. וע"כ יכול ליטול בתורת חלוקה ואע"ג דלא מצי משוי שליח דלא בעינן שיהא ראוי ליטול אלא רק מי שהוא בתורת נתינה. אך לדעת ר"ע אין לעניים רק אם הוא עני וע"ז אמר עקיבא בתרמילו ואנא חיי:

אבל לפי מה שביארתי איפשר לפרש דהא דבעי דווקא ראוי ליטול היינו אם הנותן רוצה לזכות להמקבל ע"י שליח. ע"כ סובר דבעינן שיהא דווקא ראוי ליטול ואפי' אם נאמר דאפי' עושה אותו שליח לקבל מתנות ואפ"ה אם אין ראוי ליטול אינו זוכ' עד דמטי לידי' דכהן דאינו יכול לעשו' שליח לקבל מתנה. דאין אדם עושה שליח לקבל מתנה דבר שאינו שלו. אך במכירי כהונה כיון דצריך ליתן לו דווקא על כן הוי כמו חוב ויכול לעשות שליח. וע"כ יכול לעשו' ראב"ע שליח לקבל המעשרות. ואעפ"כ סובר דנותנים מעשר לכהונה מן התורה ולא בתורת מתנה דהא שונא מתנות יחי' אלא כיון שהוא מן הדין הוא בתורת עבודת מתנה. ומשמי' קא זכו ליה. (ועוד דכיון דהוא ממכירי כהונה א"כ הוא בתורת חוב):

אבל ר"ע אפ"ל דל"ל מכירי כהונה הוי כמו חוב ויכול לעשות שליח וכמו שהבאתי קצת ראי' מהא דבכורות (ד' י"ח) דרועה כהן לא מקני לי' מקום אע"ג שהוא ממכירי כהונה וכמו שכתבו התוס' וע"כ אמר לראב"ע אי בתורת קנסא אית לך שיכול לעשות שליח לבן לוי אבל אי בתורת חלוקה לית לך דא"כ לבתר קנסא אינו יכול לעשות שליח וכמו שביארתי. אך אם הוא נוטל בתורת קנסא א"כ הוא מקבל מתנות. וכתיב שונא מתנות יחי' אבל ראב"ע שקיל בתורת מכירי כהונה ובתורת חלוקה וא"כ לא הוי בכלל מתנה. והא שעשה שליח הוא מחמת שהוא ממכירי כהונה. ור"ע לטעמי' דלית ליה מכירי כהונה שיהיה מוחזק כל כך בהאי פלוגתא דרועה וע"כ אמר עקיבא בתורמילו ואנא חיי דשקיל בתורת חלוקה ויכול לעשות שליח משום שהוא ממכירי כהונה. וכמו שביארתי על מה שאומר הירושלמי (פ"ה דמ"ש) אמר ר"י ב"א בשרותא כו' כל גומרא דלא כויא בשעתא לא כויא דאם לא היה מניחו בתחילה היה טוב יותר שלא היה ממכירי כהונה:

[ובזה יתבאר דמה שסתם הפתח הוא שראב"ע לא יכול ליתן המעשר ועל מה זה אמר ראב"ע מרצעה דעקיבא בן יוסף בא לכאן ע"כ נ"ל והוא שר"ע הסביר נו בזה שלא יטול המתנה משום דכתיב שונא מתנות יחי' והוא מפני דאם ירצה לעשות שליח לא יוכל. דאין אדם עושה שליח לקבל דבר שאינו שלו (ובתורת זכי' בעינן שיהא דווקא ראוי ליטול וכמו שהארכתי בזה] וא"כ יבין מזה ראב"ע דכיון שלא יכול לעשות שליח א"כ הוי בתורת מתנה. דאם הוא בתורת חוב היה יכול לעשות שליח אלא שהוא בתורת מתנה. וע"כ לא יכול לעשות שליח וא"כ יבין מזה דכיון דלא יכול לעשות שליח א"כ הוי בתורת ע"כ לא ירצה לקבל מתנה אפינו בעצמו. ועל כן אמר מרצעה דעקיבא בן יוסף בא, לכאן אבל הוא נטל בתורת מכירי כהונה ועל כן יכול לעשות שליח ושקיל בתורת חלוקה. ועל כן אמר עקיבא בתורמילי ואנא חיי]: