נועם ירושלמי על מעשר שני ה:א:יא

דף י' כרם רבעי מציינים אותו בקזוזות של אדמה ושל ערלה בחרסית כו' אמר רשב"ג בד"א בשביעית אבל בשאר שני שבוע הלעיטהו לרשע וימות והצנועין מניחין את המעות ואומרים כל הנלקט מזה יהא מחולל על המעות האלו כו':

אמר ר' יוחנן אתי' דרשב"ג כמ"ד לעיתותי ערב. דתני ר' דוסא אומר כל מה שילקטו העניים בין העמרים הפקר הרי הוא הפקר ר' יהודא אומר לעיתותי ערב. וחכ"א אין הפקר אנסין הפקר שאין אנו אחראין לרמאין ברם כמ"ד בשחרית לא אתי'. ויש אדם מבקר במחובר לקרקע הוא ט"ס וצ"ל ויש פדיון במחובר לקרקע] א"ר ירמיה אפי' כמ"ד בשחרית אתי' ולאו רשב"ג היא. ועוד דהוא אית לי' משיכתו של מ"ש הוא פדיונו (צ"ל ולאו רשב"ג היא דאית לי' משיכתו של מעשר שני הוא פדיונו) [והאי ועוד מקומו אח"ז] ועוד אלו ראה ככר מתגלגל בנהר ואמר ככר זה הקדש שמא כלום אמר ר' ירמיה עד דאת מקשי לי למ"ד בשחרית. קשייתי' למאן דאמר לעיתותי ערב. א"ל מאן דאית לי' לעתותי ערב לית לי' לאילין קשייתא עכ"ל:

ונראה לבאר הירושלמי דאתי' כמ"ד לעיתותי ערב (פי' לאחר שנלקט וא"כ הוא בתלוש ע"כ יכול לחלל) ברם כמ"ד בשחרית לא אתי' ויש פדיון במחובר לקרקע:

וע"ז אמר ר' ירמי' ואפי' כמ"ד בשחרית אתי'. ולאו רשב"ג היא דהוא אית ליה משיכתו של מ"ש הוא פדיונו א דאיפשר אתי כמ"ד בשחרית. וכ"ת דהא אין פדיון במחובר קרקע דאתי כרשב"ג דאית לי' משיכתו של מ"ש הוא פדיונו) ויתבאר זה עפ"י מאי דאמרינן בקדושין (דף נ"ד) ת"ש משך הימנו מעשר ב' סלעים ולא הספיק לפדותו עד שעמד בשתים נותן סלע ומשתכר בסלע ומ"ש שלו אילימא ר"מ אמאי משתכר בסלע ונתן את הכסף וקם לו אמר רחמנא אלא לאו ר' יהודא כו' וא"כ אתי מתניתין כר' יהודא דס"ל דמעשר שני ממון הדיוט (ועיין ברמב"ם פ"ח מה' מ"ש ובהשגות הראב"ד ובכ"מ שם ובתו"י) ובירושלמי (פ"ד דמ"ש) אמרינן מתניתין דלא כרשב"ג דתני לעולם משיכתו של מ"ש הוא פדיונו (פי' אעפ"י דמתניתין אתי כר' יהודא דס"ל דמעשר שני ממון הדיוט היינו לקנות במשיכה אבל מ"מ הפדיון הוא בכסף. אבל רשב"ג סובר דמשיכה של מ"ש הוא פדיונו וכיון דהקנין הוא ע"י משיכה ע"כ הוי לענין פדיון ג"כ וא"צ להוסיף סלע על הפדיון וא"כ משוי לי' ר"ג מ"ש כחולין לענין פדיון ג"כ וע"כ פודה במחובר לקרקע נמי וכמו שיש קנין במחובר לקרקע ע"כ מהני לענין פדיון ג"כ) וע"ז אומר א"ר יוסי והיינו וקם לו (פי' דאע"ג דרשב"ג סובר דכיון דמהני משיכה לענין קנין מהני נמי לענין פדיון היינו מה שהוא בדרך פדיון לענין שיהא כדרך פדיון של הקדש ואין פדיון במחובר לקרקע ואיפשר דהקדש אין מתחלל במחובר דאין מעילה במחובר לקרקע ואיפשר דע"כ אין לו פדיון נמי) וע"כ אומר וזהו וקם לו (פי' כיון שהוא בדרך פדיון ליכא בקרקע):

ועוד אלו ראה ככר מתגלגל בנהר ואמר ככר זה הקדש שמא כלום (פי' דאיך יחול החילול אם אומר כל המתלקט.אם כן החילול הוא לאחר הליקוט. ואיך יכול לחלל כיון שאינו ברשותו.

ומזה משמע דס"ל להירושלמי דאפי' אי אמרינן כל המתלקט היינו שהחילול תחול לאחר שיתלקט וכל הנלקט היינו שאומר לאחר שנלקט כמו ר' דוסא דאמר לעיתותי ערב ולא כהש"ס דילן בב"ק (דף ס"ט) דאי אמרינן כל המתלקט הפירוש הוא שתחול החילול למפרע [וא"כ יהי' תלוי בברירה] וכל הנלקט היינו שאומר בשחרית שתחול החילול לאחר הלקיטה וכמו שכתבו התוס' בד"ה כל הנלקט וכמו שהארכתי בזה בספרי ע"י (ס' ז') וע"כ כיון שכונתו שתחול אח"כ לא תלוי בברירה כיון דאין החילול אלא לאחר שנלקט דאותה שעה הוברר וע"כ לא תלוי מידי בבריר' אבל לשיטת הירושלמי אי אמרינן כל המתלקט היינו שתחול אח"כ וע"כ לא תלוי מידי בברירה וע"כ פריך על מ"ד בשחרית אלו ראה ככר מתגלגל בנהר ואמר ככר זה הקדש שמא כלום [משא"כ לשיטת הש"ס דילן אי אמרינן כל המתלקט חל למפרע ואז הוא ברשותו רק שהענין תלוי בברירה]:

וע"כ אמר ר' ירמי' על הא דמקשה הירושלמי על מ"ד בשחרית דהיינו כל המתלקט אלו ראה ככר מתגלגל בנהר ואמר ככר זה הקדש שמא כלום (פי' דאיך תחול החילול לאח"כ כיון שאינו ברשותו דאלו ראה ככר מתגלגל בנהר ואמר ככר זה הקדש אינו כלום וע"כ כיון דלא הוי הקדש באופן זה ה"נ לענין חילול) וע"כ אמר ר' ירמי' עד דאת מקשי לי למ"ד בשחרית קשייתא למ"ד לעיתותי ערב דלפי"ז קשי' יותר אי אמרינן שהוא לעיתותי ערב ואומר כל הנלקט והוא מחולל א"כ קשי' יותר אלו ראה ככר מתגלגל בנהר כו' דאיך יכול אדם לחלל על דבר שאינו ברשותו ומשני מאן דאמר לעיתותי ערב לית לי' לאילין קשייתא (פי' דמ"ד לעיתותי ערב לא קשה עליו דאיך יחלל על דבר שאינו ברשותו דאיהו ס"ל כר' דוסא דיכול להפקיר דבר שאינו ברשותו וא"כ ניחא. אך כמ"ד בשחרית דהיינו כל המתלקט וא"כ למאי קאמר בשחרית הוא דמסתמא ס"ל דלעיתותי ערב ליכא למימר משום דאינו יכול לחלל על דבר שאינו ברשותו וע"כ מקשה אלו ראה ככר מתגלגל בנהר ואמר ככר זה הקדש שמא כלום דאפי' בשחרית נמי לא ניחא כיון דהחלות הוא לאחר שנלקט א"כ איך יכול לחלל דאלו ראה ככר מתגלגל בנהר אעפ"י שעדיין לא נכל לתוך הנהר אפ"ה אינו יכול להקדיש משום דבסופה יאבד בנהר והכא נמי אעפ"י שעומד בשחרית ואומר כל המתלקט אעפ"כ כיון דחלות הפדיון הוא לאחר שנלקט ע"כ לא מהני החילול וכל זה הוא לשיטת הירושלמי אבל לשיטת הש"ס דילן דכל המתלקט היינו שתחול למפרע וא"כ ניחא שפיר דהחילול הוא מעת שהי' ברשותו אך שיהי' תלוי בברירה כמו שביארתי ודוק:

והנה איפשר לומר עוד כמו שביארתי בספרי ע"י (ס' ז') דאי כל הנלקט איפשר לומר דאפי' אי אמרינן דאין אדם יכול לחלל על דבר שאינו ברשותו אעפ"כ יכול לחלל בתורת זכי' ושליחות והיינו דווקא אי אמרינן כל הנלקט אבל אי אמרינן כל המתלקט א"כ איך יכול לחלל בתורת זכי' ושליחות כיון דבשעה שאמר לא הי' יכול המלקט לחלל א"כ אינו יכול לחלל בתורת זכי' ושליחות:

וכמו שהבאתי בספרי א"ה (דף י"ד) מה שהקשה הקצה"ח (ס' שנ"ד) דאפי' בשמיטה ג"כ אינם יכולים הבעלים לחלל מצד זכי' דהא בשעת אמירה המלקטים עצמם נמי אינם יכולים לחלל דהא הוי לדידהו דשלב"ל ומצד הבעלים פשיטא דלא מהני כיון שמתנה שלא תחול החילול עד אחר לקיטה וע"ש שהארכתי בזה. אך לשיטת הירושלמי דהפי' דכל המתלקט היינו שמחלל במחובר שתחול החילול אח"כ וכל הנלקט היינו שאומר אח"כ א"כ בשעה שהוא אומר יכול לחלל בתורת זכי' ושליחות משא"כ כל המתלקט אין לומר בתורת זכי' ושליחות אעפ"י שחל לאח"כ לשיטת הירושלמי אעפ"כ הא בשעה שאמר אינו יכול לעשות שליח דהא הוי לדידיה דשלב"ל וע"כ אומר דמאן דאמר לעיתותי ערב לית לי' כאילין קשייתא דהא יכול לומר בתורת זכי' ושליחות אך כיון שאומר דאתי כרשב"ג כמ"ד לעיתותי ערב כו' גבי לקט והתם אין לומר בתורת זכי' ושליחות דהא אכתי לאו דידהו שנא נתייאשו הבעלים וכמו שכתבו התוספות שם בד"ה כל שלקטו העניים וא"כ מוכרחין אנו לומר דס"ל דיכול להפקיר מה שאין ברשותו. ועיין בספרי נ"י (ס' כ"א) ודוק:

[אך לכאורה צריך להבין דמאי קאמר ר' יוחנן על דרשב"ג דקאמר והצנועין מניחין את המעות ואומרים כל הנלקט מזה יהא מחולל על המעות האלו ואתי כמ"ד לעתותי ערב כו' ברם כמ"ד בשחרית לא אתי' ויש אדם פודה (כצ"ל) במחובר לקרקע א"כ תקשה על דר' דוסא גופא דקאמר ר' דוסא כל מה שילקטו העניים בין העמרים הפקר דאיך יכול להפקיר כל מה שילקטו העניים דאיך יכול להפקיר אח"כ הא אינם ברשותו וכמו שאומר כמ"ד בשחרית לא אתי' ויש אדם פודה במחובר לקרקע:

ע"כ נראה לי שהוא כמו דאמרינן בכתובות (ד' נ"ט) אמר רבי אלעאי לא אלו האומר לחבירו שדה זו שאני מוכר לך לכשאקחנה ממך תקדיש מי לא קדשה מתקיף לה ר' ירמי' מי דמי התם בידו להקדישה הכא אין בידו לגרש את עצמה כו' אלמא דאם יכול להקדיש מעכשיו יכול נמי להקדיש אח"כ אע"ג דהוי דבר שלא בא לעולם וא"כ הכא נמי איפשר לומר דע"כ יכול לומר בשחרית כל מה שילקטו העניים יהא הפקר אע"ג דבשעת חלות החילול ליתא ברשותו אעפ"כ עכשיו הוא ברשותו וכיון שיכול להפקיר עכשיו ע"כ חל נמי לאח"כ וע"כ אמר ר' יוחנן דהא דאמר רשב"ג דהצנועין מניחין את המעות ואומרים כל הנלקט מזה יהא מחולל על המעות האלו אתי כמ"ד לעתותי ערב דלמ"ד בשחרית לא אתי' ויש אדם פודה במחובר לקרקע דמ"ד בשחרית ניחא דע"כ יכול להפקיר אח"כ כיון שיכול להפקיר אותה ההפקר גופא מעכשיו אבל בפדיון אינו יכול לפדות עכשיו ויש אדם פודה במחובר לקרקע וא"כ כיון שאינו יכול לפדות עכשיו וא"כ איך חל אח"כ הא אח"כ ליתא ברשותו וע"ז אומר אתי' כמ"ד לעיתותי ערב (ומ"ד לעיתותי ערב לית לי' כאילין קשייתא דס"ל דיכול לחלל על דבר שאינו ברשותו הכא נמי יכול להפקיר וכמו שאומר הירושלמי אבל למ"ד בשחרית לא אתי' ויש אדם פודה במחובר לקרקע וא"כ איך תחול אח"כ):

וכה"ג אמרינן בירושלמי (פ"ג דקדושין ה' ה' ופ"ג דנדרים ה' ה') הרי הנטיעות האלו קרבן אם אינן נקצצות טלית זו כו' חזקי' אמר פדאן חזרו לקדושתן ר' יוחנן אמר פדאן פדויין (פי' דפליגי בזה אם פדאן עד שלא קצצו אם חוזרות לקדושתן דהא אמר עד שיקצצו וכמה דאיתא בנדרים (ד' כ"ח) אמר בר פדא פדאן חוזרות וקדושות פדאן חוזרות וקדושות כו' אמר חזקי' פדאן חוזרות וקדושות ור' יוחנן אמר פדאן פדויין כו' אמר ר' יוסי מ"ד חזקי' כשפדאן הוא אבל אם פדאן אחר פקע מהם קדושתן מחלפא שיטתי' דר' יוסי תמן הוא אומר פדאן אחר פקע מהם קדושתן והכא הוא אמר נשאת לאחר לא פקע ממנו קדושין (פי' דזהו כמו שאומר בש"ס דילן בנדרים (שם) ואשה נמי כפדאוה אחרים דמי') ואיך קאמר ר' יוסי דאם נתן לה פרוטה שתהא מקודשת לאחר שיגרשנה מקודשת והא אשה כפדאוה אחרים דמי' וע"ז משני לא צריכא אלא כשנתן לה שתי פרוטות א' מכבר וא' לכשיגרשנה (פי' וע"כ כיון שבידו לקדשה עכשיו בידו נמי לקדש לאח"כ (והוא כמו שכתב הר"ן שם בשם הרשב"א דנהי דבעיין לא אפשיטא הכא אפ"ה איכא למיפשטא מהא דאמר בכתובות (ד' נ"ט) הא לא דמי אלא לאומר לחבירו שדה זו שאני מוכר לך לכשאקחנה ממך תקדש דקדשה וטעמא דכיון שבידו להקדישה עכשיו אעפ"י שיבוא זמן שלא יהא רשות בידו יכול הוא עתה להקדישה לכשיהיה הרשות בידו כו') ופ"ז אומר הירושלמי דע"כ לא פקעו ממנה הקדושין הוא משום שנתן לה שתי פרוטות אחת מכבר וא' לכשיגרשנה:

וא"כ איפשר לומר הכא נמי דע"כ קאמר ר' דוסא דעומד בשחרית ואומר כל מה שילקטו עניים דיהא הפקר ואע"ג דחלות ההפקר הוא בשעה שאינו ברשותו אעפ"כ כיון דבידו להפקיר עכשיו ע"כ יכול גמי אף לאח"כ כשאינו ברשותו (ואעפ"י דיש לחלק דהתם בכתובות (ד נ"ט) אומר שדה זו שאני מוכר לך לכשאקחנה ממך תקדש יהיה ברשותו אח"כ והכא אומר שיהא הפקר לכשלא יהיה ברשותו אך איפשר לומר דר' דוסא ס"ל דאין חילוק והטעם כיון דיכול להפקיר מעכשיו) ור' יהודא אפשר דס"ל דזה אין פעולה דהא לאח"כ אינו ברשותו רק שסובר דאפילו אינו ברשותו יכול לחלל וכמו שאומר בירושלמי דמ"ד לעיתותי ערב לית לי' אילין קשייתא:

ובזה יתבאר הא דאמרין (פ"ד דסוכה ה' ב') ומלמדין אותו לומר כל מי שיגיע לולבי לידו הרי הוא לו מתנה כו' ר' יעקב דרומאי בעי מתניתין דלא כר' דוסא דר' דוסא אמר בשחרית אדם צריך לומר כל מה שילקטו העניים היום בין עמרים הפקר הרי הוא הפקר ר' יודא אומר לעיתותי ערב וחכ"א אין הפקר אנסין הפקר (ופי' הק"ע מתניתין דלא כר' דוסא והאי דלא כמו אלא ונדחק שם לפרש לענין הפקר אנסין. ולי נראה לפרש כמו שביארתי דאמר מתניתין כר' דוסא כו' (כצ"ל) פי' דמתניתין דתנן דמלמדין אותו לומר כל מי שיגיע לולבי לידו הרי הוא לו מתנה ומשמע דדווקא תחילה בעוד שלא בא ליד אחר אבל לאחר שבא ליד אחר אינו יכול לומר דהרי הוא לו מתנה וא"כ איך מהני מה שאומר תחילה ולא ס"ל להירושלמי כמו שכתב הש"א (ס' צ"ג) דלהקנות במתנה למי שהוא ברשותו יכול להקנות לו אעפ"י שאינו ברשותו וכתבשם דמהירושלמי פ"ד דסוכה ראי' לדבריו ולע"ד נראה לפרש כמו שביארתי והירושלמי ס"ל דאפי' לאותו שהוא תחת רשותו אינו יכול להקנות לו במתנה והטעם רק משום דיכול להקנות עכשיו במתנה יכול להקנות אח"כ נמי וע"ז אומר דע"כ מהני אם אמר לו מתחילה אעפ"י שבעת חלות המתנה אינה ברשותו דהא אמר כל מי שיגיע לולבי לידו הרי הוא לו מתנה דהיינו לאחר שיגיע וע"כ אמר רבי יעקב דרומאי מתניתין כרבי דוסא דיכול להקנות מתחילה שתחול אח"כ המתנה בעת שאינו ברשותו ודלא כר' יהודא דלר' יהודא כיון שיכול להפקיר אחר שילקט ה"נ יכול להקנות לאחר שהגיע לידו המתנה וא"כ לא היה צריך לומר מקודם כל מי שיגיע לולבי הרי הוא לו מתנה אלא ודאי דאתי כרבי דוסא דלאח"כ אינו יכול להקנות וע"כ צריך לומר מקודם וחל לאח"כ אעפ"י שאז הוא אינו ברשותו וכמו דאמרינן בירושלמי שם תמן את אמר אין הפקר אנסין הפקר והכא את אומר הפקר אנסין הפקר ומשני תמן על על דעתי' הוא מפקיר (וצ"ל הכא על דעתי' הוא מפקיר ברם התם כצ"ל) על כרחי' הוא מפקיר ואיפשר שע"ז סמך הש"א (שם) שיש ראי' לדבריו מהירושלמי פ"ד דסוכה היינו על הא דמסיק דתמן בע"כ הוא מפקיר דע"כ אינו יכול להפקיר משא"כ הכא דמדעתי' הוא מפקיר כיון שלא גזלו ע"כ יכול להקנות זו במתנה וע"כ אמר דאתי' כמ"ד לעתותי ערב דכמ"ד בשחרית לא אתי' ויש אדם פודה במחובר לקרקע דהא אינו יכול לפדות עכשיו כיון שהוא מחובר אך שאומר כל המתלקט שתחול החילול אח"כ וזה לא מהני אך ק"ק דהא בידו לתלוש וכל שבידו לאו כמחוסר מעשה וכמו דאמרי' בקדושין (ד' ס"ב) ובירושלמי (פ"ג דקדושין) בעון קומי ר' יוחנן מה בינה לאומר ה"ז תרומה על המחוברין הללו שיתלשו אמר לון תמן יש בידו לתלוש אך אפשר לומר דזהו אם מתנה לאחר שיהיה ברשותו אבל אם מתנה שתחול לאחר שתצא מרשותו ע"כ לא מהני):

הרי נתבאר דלהירושלמי לא תלוי מידי בברירה. משום דסובר דבין אם אומר בשחרית ובין אם אומר לעיתותי ערב כונתו שתחול אח"כ. ופליגי רק בזה אם יכול להפקיר דבר שעכשיו ברשותו שתחול ההפקר לאחר שתצא מרשותו ודוק. אבל הש"ס דילן סובר דאע"ג דעכשיו הוא ברשותו ויכול להפקיר אעפ"כ אינו יכול להפקיר שתחול ההפקר לאחר שתהי' ביד אחר. ולא דמי להא דאמרינן בכתובות (ד' נ"ט) שדה זו שאני מוכר לכשאקחנה ממך קנה התם היינו משום שתחול לאחר שיקח ע"כ מהני כיון שהוא עתה בידו שתחול לאחר הלקיחה. וכן בשתי פרוטות חל לאחר שיגרשנה. אבל לא כשיפקיר לאחר שתצא מרשותו. וע"ב מפרש הש"ס דילן דתלוי בברירה והא בעומד בשחרית ואומר כל המתלקט היינו שתחול למפרע וע"כ תלוי בברירה.

ועדיין צריך לבאר דמפני מה אינו אומר כמו הש"ס דילן דהצנועין מניחין את המעות ואומרי' כל הנלקט הפי' הוא דהיינו כל המתלקט חל מעיקר' וא"כ ניחא שפיר דאז הוא ברשותו. וכ"ת דהטעם הוא דא"כ תלוי בבריר' ופלוגתא דתנאי הוא זה אינו דהא ר"י אמר אתי' דרשב"ג כמ"ד לעיתותי ערב כו'. וא"כ כיון דהא דצנועין היינו לרשב"ג [וכן אמרינן בתחילה חברי' אמרין יאות אמר רשב"ג וקשי' על דרבנן לא ביום הוא מצויין ולא בלילה הוא גונב (פי' לרשב"ג ניחא דמיירי בשביעית וא"כ כיון דהפקירא הוא א"צ לגנוב. וע"כ הם מציינים. אבל לדברי רבנן א"כ קאי בשאר שני שבוע וא"כ הם צריכים לגנוב. והגניבה היא בלילה וא"כ מאי מהני הציון. ואמר לון ר' מנא מביום הוא כי הא דא"ר חנינא חתר בחשך בתים יומם חתמו למו פי' שהם צריכים לידע מביום וע"כ מהני ציון:

וע"כ כיון דאתי כרשב"ג ורשב"ג אית לי' ברירה כמו דאמרינן בירושלמי (פ"ו דדמאי) תני ישראל ועו"ג שקנו שדה בסורי' הרי הוא כטבל ומעשר מעורבין זה בזה דברי רבי רשב"ג אומר חלקו של ישראל חייב ושל עו"ג פטור כו' וכן אמרינן בגיטין (ד' מ"ז) וא"כ סובר רשב"ג דיש ברירה אפי' אם אינו מתנה ומברר דבריו מכש"כ אם מתנה ומברר דבריו. וא"כ מפני מה אינו מפרש כשיטת הש"ס דילן דהפי' הוא דכל המתלקט. וא"כ אז הוא ברשותו

ע"כ נראה לי לבאר עפ"י מה שהקשו התוס' בב"ק (ד' ס"ט) בד"ה כל כו' וא"כ כי קאמר כל המתלקט הא לא הי' מועיל למה שגדל אח"כ. וי"ל דמ"מ מה שהי' יכולים לתקן הי' מתקנים. ועוד דשמא הי' בטל ברוב. ואע"ג דדבר שיש לו מתירין אפי' באלף לא בטיל מכל מקום מדאורייתא בטיל עכ"ל:

אך זהו דווקא לשיטת הבבלי אבל לשיטת הירושלמי הוא מדאורייתא. וכמו דאמרינן בירושלמי (ספ"ג דחלה) הי' צריך לתרום ד' חמש חביות מן הבור מעלה את הראשונה עפ"י הבור ואומר הרי אלי תרומה הוי בעי מימר מ"ד מעלה את הראשונה אין הטבל בטל ברוב. ומ"ד מעלה כולן עפ"י הבור הטבל בטל ברוב (כצ"ל). ר' אבהו בשם ר' יוחנן הקיף ביניהון מ"ד מעלה עפ"י הבור תורם מן המוקף. מ"ד מעלה את הראשונה עפ"י הבור אין תורם מן המוקף. וא"כ רשב"ג בודאי סובר דאין הטבל בטל ברוב דאי פליגי א"כ סובר דאין הטבל בטל ברוב. ואי אמרינן דהקיף ביניהון א"כ ג"כ סובר דאין הטבל בטל ברוב ועיי"ש ודוק וכבר ביאר שם בביאורי על הירושלמי וכן ר' יוחנן גופי' סובר שם דאין הטבל בטל ברוב. וכבר ביארתי בכמה מקומות דאי אמרינן דאין הטבל בטל ברוב הוא מדאורייתא משום דהוה כמין במינו ואפי' רבנן דר"י נמי סברי דלא בטל. וכמו שהאריך הר"ן בנדרים (ד' נ"ב) והירושלמי ס"ל דהוה דאורייתא וא"כ לא נוכל לומר דהפי' הוא דכל המתלקט. דא"כ אין תקנה דהא הירושלמי ס"ל דאין הטבל בטל ברוב. וכן רשב"ג סובר דאינו בטל ברוב וא"כ הוה מין במינו ולא בטל. וא"כ אי איפשר לומר כל המתלקט דא"כ אין תקנה למה שגדל אח"כ:

ובזה יש לבאר הירושלמי ריש פרקין כרם רבעי זוגא שאל לרבי מה ניתני כרם רבעי או נטע רבעי א"ל פוקון שאלון לר' יצחק רובא דבחנת לי' כל מתנית' נפקון ושאלון לי' א"ל קדמיי' כרם רבעי ותנינא נטע רבעי ר' זעירא מקבל לסביא דהוון ביומוי דר' יצחק רובא דלא בחנון כל מתניתא מיניה:

והנה התוי"ט הקשה ע"ז דמאי השיב רבי לזוגא ששאלו לר' יצחק שהמשניות בחונות אצלו והרי רבי חיברם ע"ש שנדחק בזה:

ולי נראה לבאר עפ"י מה שביארתי והוא דאי אמרינן כל המתלקט תלוי בברירה וא"כ לדברי רבי קשה מהא דצנועין דהא רבי לית לי' ברירה כמו דאיתא בירושלמי (פ"ו דדמאי) דר' לית לי' ברירה כמו דאמרינן התם תני ישראל ועו"ג שקנו שדה בסוריא הרי הוא כטבל ומעשר מעורבין זה בזה רשב"ג אומר חלקו של ישראל חייב חלקו של עו"ג פטור וא"כ לדברי רבי דלית ליה ברירה. א"כ מה מועיל מה שאמרו הצנועין כל המתלקט אך דיש לחלק בין היכא דמתנה ומברר דבריו כמו שכתבו התוס' בגיטין (דף כ"ה) ועיין בב"ק (דף ס"ט) דפריך והא ר' יוחנן לית ליה ברירה א"כ לא מחלק הש"ס הכא בין היכא שמתנה ומברר דבריו לאינו מתנה. ואם כן ליכא למימר דאמרו כל המתלקט:

ועוד דאי הוה כל המתלקט א"כ תקשה קושית התוס' דהא אין תקנה למה שגדל אח"כ. ומה שכתבו התוס' דבטל ברובא ודשיל"מ לא הוי רק מדרבנן וא"כ תקשה לשיטת הירושלמי דס"ל דהוה דאוריית' כמו שביארתי לעיל וכמו דאמרינן בירושלמי (ספ"ג דחלה) לקט דלעת להיות מפריש עלי' והולך ה"ז לוקט ובא ורושם עד כאן תרומה דברי רבי רשב"ג אומר לוקט ומחשב כמו שהוא למוד הוון בעו מימר מ"ד עד כאן תרומ' טבל בטל ברוב ולמ"ד לוקט ומחשב כמו שהוא למוד אין הטבל בטל ברו' ומשני א"ר בא כדי שיהי' זקוק ליתן לשבט ביניהון וכבר ביארתי שם דכ"ע ס"ל דאין הטבל בטל ברוב מדאוריית' וכן אמרינן שם היה צריך לתרום ד' חמש חביות מן הבור מעלה את הראשונה עפ"י הבור ואומר ה"ז תרומה וכן השני' וכן השלישית דברי רשב"ג רבי אומר מעלה כולן עפ"י הבור ואומר הרי זו תרומה הוון בעי מימר מ"ד מעלה את הראשונה עפ"י הבור אין הטבל בטל ברוב ומ"ד מעלה כולן עפ"י הבור הטבל בטל ברוב (כצ"ל) ר"א בשם ר' יוחנן הקיף ביניהון (פי' אבל באמת כ"ע סברי דאין הטבל בטל ברוב מדאורייתא וא"כ אי אמרינן דכל המתלקט א"כ אין תקנה למה שגדל אח"כ דלא בטל ברוב מן התורה):

אך כל זה הוא אי אמרינן כרם רבעי. אבל אי אמרינן נטע רבעי והתוס' כתבו בריש קדושין בשם יש מפרשי' דאי אמרינן כרם רבעי אעפ"כ נטע רבעי אסור מדרבנן וא"כ לא קשה מה שהקשינו דהא אין ברירה אי אמרינן כלהמתלקט דאיפשר לומר דבדרבנן מודה רבי דיש ברירה ואף דאמרינן שם דפליגי ר' ורשב"ג בסוריא דאיפשר לומר דזה דווקא אי אמרינן דאין קנין לעו"ג בא"י להפקיע מיד מעשר אבל אי אמרינן דיש קנין לעו"ג בא"י להפקיע מיד מעשר א"כ פליגי בא"י אהא כמו דאמרינן בגיטין (דף י"ז) וא"כ איפשר דרבי מודה דבדרבנן יש ברירה:

וגם מה שהקשיתי אהא דאין הטבל בטל ברוב מן התורה וא"כ דשיל"מ לא בטיל מן התורה אעפ"כ ניחא דהא אמרינן שם א"ר בא מה פליגין ר' יוחנן וריש לקיש בטבל שנטבל ד"ת אבל בטבל שנטבל מדבריהם כ"ע מודו דהטבל בטל ברוב וא"כ הכא נמי בדרבנן בטל ברובא

ואעפ"י שביארתי שם דבסתם דשיל"מ אפי' בדרבנן לא בטיל אך בטבל שכל עיקר דהוי דשיל"מ הוא מצד שאיפשר להפריש עליו. וא"כ אם נאמר בהיפוך דאדרבא כיון שהוא בטל ע"כ אין על מה להפריש. וע"כ בדרבנן תפשינן צד השני לקולא ואמרינן דלא הוי דשיל"מ. וא"כ הכא נמי כיון דהוי מדרבנן ע"כ תפשינן צד השני. דכיון דבטלו אין מה לפדות. ולפי פי' השני שביארתי דהטעם הוא משום דדשיל"מ הוי כמו מין במינו לר' יהודא ואמרינן בחולין דף צ"ט) שאני ציר דזיעה בעלמא הוא ואף שביארתי שם דמ"מ אסור מדרבנן משום שעד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר והא דטבל דרבנן בטל הוא מצד שאי איפשר להפריש ממקום אחר ומיני' וביה הוי הוצאה מרובה ע"ש. אעפ"כ כיון דמדרבנן הוא לא איכפת להו וכל מה שהיו יכולים לתקן היו מתקנים וא"כ לדברי רבי צריך לומר נטע רבעי וע"כ זוגא שאל לרבי אי כרם רבעי אי נטע רבעי

אך אעפ"כ לכאורה עדיין לא ניחא דאפי' אמרינן נטע רבעי אעפ"כ איך היו מתקנים כרם רבעי דהוי דאורייתא וע"כ איפשר לומר דכרם רבעי היו מציינים אותו בקזוזות אדמה אך בנטע רבעי היו מתקנים יותר עפ"י חילול ובכרם רבעי היו מציינים אותו בקזוזות אדמה:

[אך לפי זה תקשה אהא דאמרינן התם והצנועין מניחין את המעות ואומרים כל הנלקט יהא מחולל ואמרינן בירושלמי שם ויציין (פי' אמאי לא ציינו) ומשני אם הוא מציין איך נקרא צנוע (פי' וע"כ היו מחללין שאם יציין א"כ יהא פירסום ולא יהא צנוע) וא"כ לפי"ז כיון דסוף כל סוף היה צריך לציין בקזוזות אדמה א"כ סוף כל סוף לא יהי' צנוע וא"כ אמאי לא ציינו אפי' בנטע רבעי):

ע"כ מביא הירושלמי אח"כ תני כרם רבעי היו מציינים אותו בקזוזות אדמה שהוא לשעה ושל ערלה בחרסית כחיוורא שהוא יותר מכן ושל קברות בסיד שהוא יותר מכן וכמו שכתב הרמב"ם פ"ט מה' מעשר שני ונטע רבעי מי שהיה נטע רבעי בשנת השמיטה שיד הכל שוה צריך לציינו בקזוזות אדמה כדי שיכירו בו כו' שאם ציינו בקזוזות אדמה שמא יתפרדו וכמו דאמרינן בירושלמי שמה שהוא לשעה הקילו בציונו וע"כ מה שהיו מחללין בנטע רבעי הוא משום שהיו יכולים לתקן יותר שהציון של קזוזות אדמה לא הוי סימן כל כך ורצו לשנות שלא ליתן הסימן של ערלה וע"כ היו מציינים ובזה נתבאר מה דזוגא שאל לרבי איך תני כרם רבעי או נ"ר]:

ועדיין צריך לבאר מה שהקשה הט"א בר"ה (דף י"ד) דאי אמרינן דנטע רבעי הוא דרבנן א"כ איך הפקיעו חכמים מתרומות ומעשרות ע"ש שהאריך בזה וגם כתב דבירושלמי (פ"ז) דפיאה משמע דלב"ה דס"ל דרבעי ממון גבוה הוא ויש לו חומש וביעור ופטור מפרט ועוללות משום דגמר קודש קודש ממ"ש ה"נ פטור מן המעשרות וא"כ איך תקנו נ"ר דהוי מדרבנן וא"כ יפקיעו מתרומות ומעשרות:

ולי נראה דאדרבא לשיטת הירושלמי ניחא דאמרינן (שם) בירושלמי ר' בא בר כהן בעי קומי ר' יוסי כדברי מי שחייב בפרט מהו שתהא חייבת בחלה ולי נראה שצ"ל כדברי מי שחייב בחלה מהו שתהא חייבת בפרט (פי' לדברי ר' יהודה דס"ל דמ"ש ממון הדיוט הוא וחייב בחלה וכמו דאמרינן שם עיסת מ"ש כר"מ פטורה מן החלה כר' יהודא חייבת בחלה וכמו דאמרינן בפסחים (דף ל"ז) וע"כ מיבעי לי' כדברי מי שחייב בחלה דהיינו לר' יהודא דס"ל מעשר שני ממון הדיוט א"כ יהא חייב בפרט) וע"ז א"ל ולא ר' יהודא היא וסברין מימר כל הדא הלכתא כר' יהודא כב"ש (פי' א"כ לפי"ז יהי' ר' יהודא דס"ל דמ"ש ממון הדיוט הוא כב"ש אלא ודאי דאפי' ר' יהודא מודה דס"ל דפטור מן הפרט כב"ה והוא דלא כשיטת הש"ס דילן בקדושין (דף נ"ד) דאמרינן הלכה כר"מ במעשר הואיל וסתם לן תנא כותי' כו' דתנן כרם רבעי ב"ש אומרים אין לו חומש ואין לו ביעור כו' אי כר' יהודא אמאי האמר מעשר שני ממון הדיוט הוא אלא לאו כר"מ אלמא דס"ל להש"ס דילן דתלוי הא דפרט כר"מ ולא כר' יהודא וא"כ הלכה כר"מ אבל לשיטת הירושלמי דלא תלוי זה בזה א"כ הלכה כר' יהודא דמעשר שני ממון הדיוט הוא וא"כ חייב בחלה וכש"כ דחייב בתרומה דהא בחלה כתיב תרי זימני עריסותיכם וכן אמרינן בירושלמי (פ"ק דחלה) מעשר שני שהקדימו בשבלין פטור מתרומה גדולה ר' יונה כמ"ד אינו כנכסיו ברם כמ"ד כנכסיו הוא חייב וא"כ לפי"ז ניחא דלשיטת הירושלמי הוי נטע רבעי רק מדרבנן ולא הפקיעו כלל מתרומות ומעשרות דהא רבעי חייב במעשרות לרבי יהודא דלשיטת הירושלמי הלכתא כותי' וא"כ איפשר לומר דלשיטת הירושלמי אפילו מאן דתני כרם רבעי נ"ר הוא מדרבנן ולשיטת הש"ס דילן מאן דתני כרם רבעי נ"ר פטור לגמרי:

והנה יש עוד לבאר על מה דזוגא שאל מרבי אי כרם רבעי אי נטע רבעי והוא דהתוס' כתבו בב"ק (דף ס"ט) והצנועין מניחין את המעות אי שביעית נוהג בכרם רבעי כו' צריך לומר דצנועין אשאר שני שבוע קיימי דאי אשביעית כיון שהי' זוכים מן ההפקר לא הי' יכולים לחלל:

וא"כ אי אמרי' דאשביעית קאי א"כ צריך לומר כל המתלקט דאי כל הנלקט כיון שהי' זוכים מן ההפקר לא הי' יכולים לחלל וא"כ אי אמרינן כל המתלקט א"כ בודאי הוא נ"ר ולא כרם רבעי דהוי מדרבנן כמו שהוכחתי לעיל אבל אי אמרינן דשביעי' אינו נוהג ברבעי א"כ איפשר לומר כל הנלקט ואעפ"כ לא זכו מן ההפקר (דאי הי' זוכים מן ההפקר א"כ אינו שלו וגרע משאינו ברשותו]:

והנה בעיקר הדין אם שביעית נוהג ברבעי נראה לי דתלוי בזה אי אמרינן דשביעית נוהג מדאורייתא וע"כ ודאי נוהג שביעית ברבעי ג"כ דהוי אפקעתא דמלכא [ועיין בירושלמי (ספ"ז דפיאה) דשביעית נוהג אפי' בהקדש שכתוב ושבתה הארץ שבת לה' אפי' דבר שהוא לה' שביעית חלה עליו] אבל אי אמרינן דשביעית הוא מדרבנן וכבר ביארתי לעיל (רפ"ה דפיאה) דאי אמרינן דשביעית דרבנן א"כ מחוייב להפקיר מחמת מצות חכמים וא"כ בכרם רבעי דעד שלא פדאו הוא אסור בהנאה כמו ערלה [וכמו שהוכיח בש"א מהא דפ"ק דבכורות (דף ט') דמ"ש אסור בהנאה א"כ רבעי נמי אסור בהנאה ועי' בקדושין (ד' ל"ח) והא דאמרינן בב"ק (ד' ס"ט) דשרי בהנאה פי' רש"י ע"י פדיון וא"כ איך יפקיר וכמו דאמרינן בפ"ק דפסחים (דף ו') דלאחר שש דלאו ברשותו קאי לא מצי לבטולי וא"כ אין שביעית נוהג ברבעי אך דיש לחלק קצת הא דברבעי יכול לפדותו או להעלותו ואיפשר דע"כ יוכל להפקיר] וכן משמע מהתוס' דב"ק (ד' ס"א) שכתבו וי"ל דלא דמי דהקדש מאחר שהוקדש יצא מרשו' הבעלים אבל כרם רבעי זכאי להוליכם בירושלים אך לפי מה שכתב הש"א (ס' צ"ו) דמ"ש בגבולין אינו קרוי עריסותיכם שלכם משום דשאני מ"ש שאסור בהנאה בדבר האסור בהנאה לא הוי של בעלים וא"כ ה"נ בכרם רבעי וא"כ לא יכול להפקיר נמי ודוק:

וא"כ אי אמרינן דשביעית הוא מדאוריית' וא"כ נוהג ברבעי וא"כ לא מצינן למימר כל הנלקט דאז הוי אינו שלו אלא ודאי דכל המתלקט הוא וא"כ צריך למימר דתנינן נטע רבעי אבל אי אמרינן דשביעית בזמן הזה הוא דרבנן א"כ ליכא שביעית ברבעי וא"כ איפשר לומר דכל הנלקט הוא וא"כ לרבי דס"ל דשביעית בזה"ז דרבנן וכמו דאמרינן (רפ"י דשביעית) אפי' כמ"ד מעשרות ד"ת מודה בשמיטה שהוא מדבריהם דתני וזה דבר השמיטה רבי אומר שני שמיטין הללו שמיטה ויובל בשעה שהיובל נוהג שמיטה נוהג ד"ת פסקו יובלות שמיטה נוהגת מדבריהם וכן אמרינן בגיטין (דף ל"ז) וא"כ לדברירבי דאין שביעית בזמן הזה מדאורייתא וא"כ שביעית אינו נוהג ברבעי וא"כ איפשר לומר דהוה אמר כל הנלקט וא"כ ניחא אפי' בכרם רבעי דכיון דחל אח"כ לא תלוי בברירה וכן לא קשה מהא דנתגדל אח"כ ואינו בטל ברוב מדאורייתא לשיט' הירושלמי דדב' שיש לו מתירין אינו בטל ברוב מדאוריי'

והנה במה שביארתי יתבאר הירושלמי זוגא שאל לרבי מה ניתני כרם רבעי או נטע רבעי והנה התוי"ט פירש דקדמיי' כרם רבעי היינו המשנה ראשונה ותניינא נטע רבעי היינו המשנה השני' דכרם רבעי הי' עולה לירושלים מהלך יום א' לכל צד מטעם דר' יוחנן שהי' התקנה לבסוף על כל הפירות וכמו דאמרינן בר"ה (דף ל"א) כדי לעטר שוקי ירושלים בפירות] והוא דוחק ובשנות אלי' פירש דקדמיית' היינו הג' משניות הראשונות כרם רבעי ובאחרונה נטע רבעי והוא מפני שבג' הראשונות לא שייך אלא כרם דהיינו בראשונה משום דקתני שם ושל קברות בסיד והיינו כרם העומד בקברות מציינים אותו בסיד מפני הטומאה וזהו דווקא בכרם שהבוצר לגת הוכשר אבל בנטע אין בו טומאה והמשנה הב' הוא ג"כ בכרם שהבוצר לגת הוכר אבל בנטע אין בו טומאה והמשנה הב' הוא ג"כ בכרם דווקא מפני הגזירה שגזרו שיהא עולה כדי שיהי' יין מצוי לנסכים כו' ומשנה הג' קתני פרט ועוללות שהוא אינו אלא בכרם אבל לא בשאר נטעים לכך קתני בה כרם אבל באחרונה שהוא שייך גם בשאר נטעים קתני נטע רבעי עיין שם. אך לפי מה שפירש הרע"ב ושל קברות שלא יכנס שם כהן ונזיר אם כן למאי תנא כרם רבעי.

ע"כ נראה לי לבאר עפ"י מה שביארתי דלרבי שאומר דשביעית בזמן הזה דרבנן היינו שחכמים גזרו שיהי' מפקיר בשביעית וא"כ בכרם רבעי דאסור בהנאה מדאורייתא וכמו שפירש ר"ת בקדושין (דף ל"ח) דהא דקאמר והוא הדין לערלה בשתים דקאי ארבעי והוא דאיסורו איסור עולם ואיסור הנאה וא"כ לרבי דאמר דשביעית בזמן הזה דרבנן א"כ איך ינהוג שביעית בכרם רבעי אבל בנטע רבעי שהוא מדרבנן איפשר שינהוג שביעית דכיון דאינו אסור רק מדרבנן הוי שלו וע"כ נוהג שביעית בנטע רבעי:

והנה ב' משניות יש שמוכיחות ששביעית נוהג ברבעי הא' היינו הא דהצנועין מניחין את המעות ואומרים כל הנלקט מזה יהא מחולל על המעות האלו ולשיטת הירושלמי זהו מדברי רשב"ג וכמו דאיתא בירושלמי אתי' דרשב"ג כמ"ד לעיתותי ערב וא"כ משמע דשביעית נוהג ברבעי וכן מוכח ממשנה ה' שם דתנן כיצד פודין נטע רבעי מניח את הסל עפ"י שלשה ואומר כמה אדם רוצה לפדות לו בסלע על מנת להוציא יציאות מביתו כו' ובשביעית פודהו בשוי' ופי' הרע"ב שאין שכר שמירה ולא עבודת קרקע פודהו בשוי' וא"כ מוכח מזה דשביעית נוהג ברבעי. ולכאורה יש להקשות על דברי התוס' שכתבו בב"ק (דף ס"ט) והצנועין מניחין את המעות או שביעית נוהג בכרם רבעי כדמשמע כו' וצריך לומר דצנועין אשאר שני שבוע קיימי דאי אשביעית כיון שהי' זוכים מן ההפקר לא הי' יכולים לחלל עכ"ל. ולכאורה הוא תמוה דהא ממתניתין דלקמן מוכח דשביעית נוהג ברבעי וכמו דתנן ובשביעית פודהו בשוי' אך לפי מה שביארתי איפשר לומר משום דלקמן תנן כיצד פודין נטע רבעי ובנטע רבעי כיון שהוא מדרבנן בודאי שביעית נוהג אפי' לרבי משא"כ בכרם רבעי כיון שאסור בהנאה מדאורייתא איפשר דאין שביעית נוהג:

וע"כ זוגא שאל לרבי על ב' המשניות שמוכח מתוכן ששביעית נוהג ברבעי. וא"כ לרבי דס"ל דשביעית בזמן הזה דרבנן. וא"כ איך שייך שתקנו חכמים שיפקיר כיון שאין יכול להפקיר באיסורי הנאה. וא"כ צריך לומר דקתני נטע רבעי ונטע רבעי אינו אסור בהנאה אלא מדרבנן. וע"כ שביעית שהיא מדרבנן נוהג בו:

וע"ז אמר לון שאלון לר' יצחק רובא דבחנת לי' כל מתניתא ואמר להם שקדמיי' כרם רבעי ותנינא נטע רבעי והוא דבאמת אין שביעית נוהג בכרם רבעי לרבי רק בנטע רבעי שאינו אלא מדרבנן. וע"כ בתנינא נטע רבעי. דאל"ה איך תנן ובשביעית פודהו דבכרם רבעי שאסור בהנאה מדאורייתא איך יכול להפקיר. אבל בקדמיי' דווקא כרם רבעי ואע"ג דבכרם רבעי כיון שאסור בהנאה מדאורייתא א"כ איך שייך הפקר אך באמת במשנה ראשונה אינו מוכח ששביעית נוהג בכרם רבעי ואע"ג דהצנועין הוא מדברי רשב"ג דאינו צריך לתקן רק בשביעית. אך באמת אינו מוכח וכמו שכתב מהר"ם דלעולם אין שביעית נוהג בכרם רבעי אלא שה"ק רשב"ג בשביעית שכל פירות חולין הפקר הם ויסברו העוברים שגם כרם זה הוא חולין ולא יהי' יודעים שהוא של כרם רבעי ויאכלו בלא פדיון לכך מציינים אותו שלא יבוא לידי מכשול. אבל לעולם אימא לך שאין שביעית נוהג בו אלא שהעוברים לא יהי' יודעים שהוא של כרם רבעי ויסברו שגם הוא הפקר ואיפשר שמפני זה אמרו התוס' כדמשמע ממילתי' דת"ק ר"ל משמעות בעלמא והמהרש"א כתב דמה דקאמר רשב"ג בד"א בשביעית דהפקר נינהו. האי לישנא משמע דכרם רבעי גופי' הפקר נינהו בשביעית. אך זה הלשון הוסיפו בש"ס דילן. אבל במשנה קאמר סתם אמר רשב"ג בד"א בשביעית אבל בשאר שני שבוע הלעיטהו לרשע וימות:

וא"כ אינו מוכח דשביעית נוהג בכרם רבעי והטעם משום דהוה איסורי הנאה וע"כ אין שביעית בזמן הזה נוהג דרבנן כיון דהוי איסורי הנאה. וע"כ מיירי דווקא בכרם רבעי שהוא מדאורייתא. וע"כ אין שביעית נוהג בכרם רבעי וע"כ הי' מניחין את המעות ואומרים כל הנלקט מזה יהא מחולל על המעות האלו ולא קשה דאיך יכולים לחלל כיון שכבר זכו מן ההפקר דליכא למימר שיוכל להפקיר וע"כ הי' אומרים כל המתלקט. דהא רבי לית לי' ברירה ואפי' בדרבנן כמו שהוכחתי לעיל מהירושלמי (פ"ו דדמאי) ישראל ועו"ג שלקחו שדה בסורי' הרי הוא כטבל ומעשר מעורבין זה בזה כו' [דבא"י אין קנין לעו"ג בא"י לפוטרו מן המעשר א"כ משמע דרבי לית ליה ברירה אפי' בדרבנן [ועוד דלשיטת הירושלמי כבר ביארתי דכל המתלקט נמי לא חל עד לאח"כ אלא דהחילוק הוא דאם הוא כל הנלקט אז אומרים לאחר שלקטו. וכל המתלקט הי' אומרים תחילה קודם שלקטו אבל החלות היא אח"כ. וא"כ קשה קושי' התוס' דאיך יכולים לחלל כיון שכבר זכו מן ההפקר. וע"כ מיירי בכרם רבעי דליכא שביעית והא דהצנועין מיירי בשביעית היינו משום דבשאר שני שבוע הלעיטהו לרשע וימות. אבל בשביעית דהיתירא קא אכיל משום דבשביעית הוי הפקר ע"כ הי' הצנועין מניחין את המעות ואומרים כל הנלקט כו' אבל באמת מיירי בכרם רבעי שאין שביעית נוהג בכרם רבעי וע"כ לא הי' זוכין מן ההפקר. ע"כ הי' יכולין לחלל וע"כ אמר לון קדמיי' כרם רבעי (פי' המשנה הראשונה דמיירי ברבעי בשביעית מיירי דווקא בכרם רבעי) ותנינא נטע רבעי (פי' המשנה תנינא דמיירי ג"כ בשביעית דתנן ובשביעית פודהו בשוי' שמזה מוכח דשביעית נוהג ברבעי מיירי דווקא בנטע רבעי דבכרם רבעי כיון דאסור בהנאה מדאורייתא. ושביעית בזמן הזה דרבנן דהיינו שצריך להפקיר. א"כ איך יכול להפקיר. וע"כ מיירי דווקא בנטע רבעי שאינו אסור בהנאה רק מדרבנן. וע"כ שביעית נוהג ויכול להפקיר. וע"כ תנינא פי' המשנה השני' דמיירי ג"כ בשביעית ברבעי. צריך לומר דווקא בנטע רבעי. וע"כ אמר להם ר' יצחק רובא קדמי' כרם רבעי ותנינא נטע רבעי. וקאי רק על ב' המשניות דמיירי בשביעית ברבעי ודוק (ועיין במשנה ה' ואם הי' הכל מופקר כו' ודוק). אך זהו דוחק קצת דכיון דנטע רבעי הוי מדרבנן גזירה אטו כרם רבעי ולפי מה שביארתי לא יהי' נוהג שביעית בזה"ז בכרם רבעי ובנ"ר יהי' נוהג ודוק: