נועם ירושלמי על קידושין ג:א:ד

(ה"א) מתני' האומר לחבירו צא וקדש לי כו' והלך וקידשה לעצמו מקודשת לשני וכן כו' ובא אחר וקידשה בתוך שלשי' יום מקודש' לשני ובגמ' לפיכך אם מת השני בתוך שלשים יום או גירשה חלו עליה קידושי ראשון לאחר שלשים יום מת לאחר שלשים יום ולא גירש לא חלו עליה קידושי ראשון הדא דתני ר"ח כל תנאי שנתקיים אעפ"י שבטל לאחר מיכן ה"ז מקודשת וכל תנאי שבטל בשעת קידושין אעפ"י שמתקיים לאחר מכאן אינה מקודשת ר"א בשם ר' יוחנן ה"ז עולה לאחר שלשים יום ומכרה בתוך שלשים יום ה"ז מכורה והקדישה הקדש חזר ולקחה בתוך שלשים יום חל עלה הקדש עולה לאחר שלשים יום לא חל עלה הקדש עולה לא דמי' עולה לאש' מה דמי' אשה לעולה אמר ר' חייא בר אדא תיפתר שמת השני וה"ל אח מכיון שהוא זקוקה ליבום לא חלו עליה קידושי ראשון מה דמי' עולה לאש' אמר ר' מתני' תיפתר שהקדישה לבעלת מום קבוע:

והנה בספרי נחלת יהושע (ס' י"ז) הארכתי הרבה בפי' הירושלמי מה דאמר לא דמי עולה לאשה וביארתי שם על הירושלמי ב' פירושים עיי"ש וכעת נ"ל לבאר בפשיטות הירושלמי על הא דאמ' לא דמי עולה לאשה דהיינו דבאשה אם אמר הרי את מקודש' לי לאחר ל' יום ואח"כ בא אחר וקידשה ואם מת השני או גירשה חלו עליה קידושי ראשון ומדמי זה לעולה ג"כ דאם אמר ה"ז עולה לאחר שלשים ומכרה וחזר ולקחה בתוך שלשים דחל עלה הקדש עולה:

וע"ז אומר דלא דמי עולה לאשה (והפ"מ נדחק בזה) והוא כמו דאיתא (בפ"ג דנדרים ד' כ"ט) אמר ר"פ אמר לך בר פדא הכי קאמר אם לא אמר מעכשיו שלמים לאחר שלשים יום עולה הוי מידי דהוה האומר לאשה התקדשי לי לאחר שלשים יום דמקודשת ואע"פ שנתעכלו המעות ופריך פשיטא ומשני לא צריכא דהדר ביה ופריך הניחא למ"ד אינה חוזרת אלא למ"ד חוזרת מאי איכא למימר ומשני אפי' למ"ד התם חוזרת הכא שאני דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט וכתב הר"ן וא"ת מאי קא מקשה פשיטא אדרבה צריכה רבה דמי דמי התם אעפ"י שנתעכלו המעות מ"מ הא איכא גבה שיעבודא דכסף וכדאמרינן התם פ' האומר הני זוזי לא למלוה דמי ולא לפיקדון דמי ומשום הכי מקודשת דהא המקדש בשטר ונתקרע השטר קודם ל' יום אינה מקודשת משום דכי חיילי קידושי ליכא שטרא וה"נ כיון דבדיבורא בעלמא אקדשה כי חייל הקדש ליתיה לדיבורי' וי"ל דאמסקנא סמיך דאמר דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט הילכך פשיטא ליה כו':

וע"כ יש חילוק בין קידושין שהוא בכסף אם מקדש לאחר שלשים יום וע"כ אם בא אחר וקידשה בתוך שלשים ומת או גירשה חוזרים וחלים הקידושים הראשונים דאע"פ שנתאכלו המעות מ"מ הא איכא גבה שיעבודא דכסף וכן אם מקדש בשטר א"כ כיון שהשטר קיים ע"כ חוזרין וחלין הקידושין משא"כ בעולה אם אמר ה"ז עולה לאחר שלשים ומכרה וא"כ נתבטל ההקדש וע"כ אעפ"י שחזר ולקחה אעפ"כ אינו חוזר ההקדש דהא ליהא לדיבורא דמכיון שמכרה נתבטל ההקדש ואיפשר דשיטת הירושלמי דהוי חזרה משא"כבקדושי אשה בכסף דכיון שיש עדיין שיעבודא דכסף ע"כ אפי' קידש אחר מ"מ לא הוי חזרה כיון שיש עדיין השיעבוד של כסף. וע"כ אם מת או גירשה חוזרין הקידושין הראשונים משא"כ לענין אם אמר ה"ז עולה לאחר שלשים יום דליתיה לדיבורי' דהא הר"ן כתב דהגמ' סמיך אמסקנא דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט מעכשיו וכמו שמפרש הר"ן אח"כ עיי"ש ובירושלמי אמרינן אח"ז ר' בון בר חיי' בעי קומי ר' זעירא תמן את אמר אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט והכ' את אמר הכין א"ל תמן באומר מכבר והכא באומ' לאחר שלשי' יום וא"כ סובר הירושלמי דלא הוי אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט מעכשיו וע"כ לא דמי עולה לאשה:

וע"ז אומר מה דמי אשה לעולה דהיינו שאפי' אם מת השני לא חל קידושי ראשון אמר ר' חייא בר אדא תיפתר שמת השני וה"ל אח מכיון שהיא זקוקה ליבום לא חל עלה קידושי ראשון (פי' אי אמרינן אין קידושין תופסין ביבמה וע"כ דמי אשה לעולה וכמו דבעולה אימר הירושלמי דלא דמי לאשה אלא דאם מכרה וחזר ולקח' לא חל ההקדש עולה וה"נ לא חל קידושי ראשון כיון שמזוקקת ואין קידושין תופסין ביבמה) מה דמי עולה לאשה אמר ר' מתני' תיפתר שהקדיש לבעלת מום קבוע ואמר שיהא דמיה עליה וא"כ כיון שאמר הרי היא לדמיה א"כ נתחייב למוכרה לדמיה ע"כ אם חזר ולקחה מחוייב לקיים ולמוכרה לדמיה ולקמן יתבאר עוד בזה: