נועם ירושלמי על קידושין ג:א:י

עוד שם ר' אבהו בשם ר' יוחנן אפילו קידושי מאה תופסין בה אמר ר"א לכן צריכה אפי' קידשה שני קידושין גמורין (פי' דאפ"ה תופסין קידושין אח"כ) ר' יצחק בר טבלי בעא קומי ר"א מה נפשך מה שקנה בה הראשון קנה והשאר השני בא וגומר א"ל וכי יש מ"נ בעריות מהו כדון כל אשה שאינה קנוי' לאדם אחד אפי' קידושי מאה תופסין בה חד תלמיד בעי קומי ר' זעירא נתן לה בשחרית ע"מ לגרשה בין הערבים חד דוד סבר מימר כל שהוא קונה אמר ר"ז לאחר שלשים קונה קנין גמור. והנה הק"ע כירש נתן לה השני תוך שלשים יום דהראשון קידושין בשחרית ע"מ לגרשה בין הערבים ואח"כ נשאת לאיש ומת או גירשה מהו שתהא אסורה לזה שקידשה בשחרית ע"מ לגרשה בין הערבים דקרינן בי' לא יוכל בעלה הראשון כו' ע"ש והנה פירושו דחוק מאד גם הפ"מ פירש נתן לה בשחרית הראשון שקידשה מעכשיו ולאחר שלשים יום נתן לה בשחרית ע"מ לגרשה בין הערבים ובא אחר וקידשה מהו מי אמרינן דעכשיו קונה השני קנין גמור שהרי גירשה זה או דלמא דגירושיו לאו כלום הן דהרי עדיין לא חלו הקידושין שלו עד לאחר שלשים יום ואכתי קנוי' ומשויירת היא ואין השני קונה בה קנין גמור חד דוד חכם אחד ששמו דוד סבר מימר כל שהוא קונה כלומר דעכשיו קונה השני בכל זמן ואפי' בתוך שלשים כיון שהראשון גירשה קודם שקידשה זה אמר ר"ז דלא היא אלא לאחר שלשים הוא דקונה השני קנין גמור דהא אכתי לא גמרו קידושי הראשון בכל השלשים יום כו' אבל אם הוסיף בה השני קנין גמור כו' עיין בפ"מ וכל דבריו דחוקים

וע"כ נ"ל לפרש חד תלמיד בעי קומי ר"ז נתן לה בשחרית ע"מ לגרשה בין הערבים (פי' אם קידשה מעכשיו ולאחר שלשים יום ונתן לה גט בתוך שלשים בשחרית ע"מ לגרשה בין הערבים אם הוי גט או לא) והוא דזה ודאי דאם נתן לה גט בתוך שלשים לא חלו הקידושין אח"כ כיון שגירשה בתוך ל' א"כ גירש מקצת האישות שיש לו עלי' וא"כ איך תחול אח"כ הקידושין וכמו שהארכתי בזה במ"א דלשיטת הירושלמי אם מקדש על תנאי איפשר שיגרש קודם וכמו שהארכתי בזה בס' עמק יהושע (ס' י"ד) במה שנסתפק המ"ל ברמב"ם (פ"ו מה' גירושין) אם יכול לגרש קודם חלות התנאי והבאתי שם הירושלמי (פ"ז דכתובות) אית תניי תני מותרת להנשא בלא גט ואית תניי תני אסורה להנשא בלא גט כו' שמא תלך אצל חכם ויתיר נדריה ונמצא קידושין חלים למפרע אך דאינו דומה דהתם בתנאי הוי מקודשת למפרע והכא מתחלי הקידושין מעיקרא ונגמרין לאחר שלשים יום:

אך הבעי' של הירושלמי דחד תלמיד בעי קומי ר"ז נתן לה בשחרית ע"מ לגרשה בין הערבים הוא משום דהי' סבור דכיון שהקדושין מתחילין מתחילת שלשים ונגמרים לאחר שלשים א"כ בכל השלשים יום גדלי הקידושין וכל מה שסמוך יותר להשלמת שלשי' גדלי הקידושין ביותר וע"כ מיבעי' לי' אם נתן לה בשחרית ע"מ לגרשה בין הערבים אי מהני או לא דהא לאחר הנתינה של שחרית עד זמן החלות של גט בין הערבים נתגדלי הקידושין יותר א"כ איך מהני הנתינה של הגט להקידושין שניתוסף אח"כ קודם החלות דהא בשעה שנתן לא הוי הקידושין באופן זה כמו בשעת חלות הגירושין (ולא דמי לשאר גט שאם נותן לה שתחול לאח"כ חל דהא תחלה הי' אשת איש ע"כ מהני אפי' באומר שתחול אח"כ אבל הכא נתגדלו הקידושין לאחר הנתינ' וא"כ אין מועיל הנתינ' שתחול בין הערבים):

וע"ז אמר חד דוד סבר מימר כל שהוא קונה (פי' שאותו תלמיד נקרא דוד וכיון שהי' תלמיד ולא נסמך עדיין ע"כ אומר חד דוד) סבר מימר (פ' דקאי על אותו תלמיד דבעי קומי ר"ז נתן לה בשחרית ע"מ לגרשה בין הערבים ע"ז אומר חד דוד סבר מימר) כל שהוא קונה (פי' דהתחלת הקידושין הי' בשעת הקידושין ועד השלמת לשים יום שאז מגמר הקידושין מתגדלין הקידושין) וכל שהוא קונה (פי' שמתגדלין הקידושין בכל שעה ושעה ולאחר השלמת השלשים יגמרו הקידושין) וע"כ בעי חד תלמיד קומי ר' זעירא נתן לה בשחרית ע"מ לגרשה בין הערבים דלא מהני הנתינה של שחרית לחלותהגט שהוא בין הערבים שסובר דכל שהוא קונה (פי' דבכל רגע מתגדלי הקידושין וע"כ מיבעי' לי' אם נתן בשחרית ע"מ לגרשה בין הערבים) וע"ז אמר ר' זעירא לאחר שלשים קונה קנין גמור וגירסת הרשב"א הביאו הק"ע כל שלשים קונה ואינו קונה לאחר שלשים קונה קנין גמור (פי' דעיקר גמר הקידושין הוא לאחר שלשים וכל שלשים הוא בשוה דקונה ואינו קונה ולא דכל שהוא קונה ובכל רגע מתגדלין הקידושין וע"כ ודאי מהני הגט דכיון דגירשה מקצת הקידושין א"כ אין לו מה לגמור הקידושין אפי' אי נתן לה בשחרית ע"מ לגרשה בין הערבים) (ומה שהקשה הרשב"א דא"כ דאינן נגמרים עד לאחר שלשים יום אם מת תוך שלשים לא תהא זקוקה ליבום אינה קושיא דלא קאמר אלא דאינם מתגדלים בכל רגע אלא בכל השלשים הוי קנין במקצת ולאחר שלשים נגמר וע"כ בעי יבום להך קנין דהוי במקצת):

וע"ז אומר אבל אם הוסיף בה השני קנין גמור קורא אני לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה (פי' שאומר דאם נתן לה גט בשחרית ע"מ לגרשה בין הערבים ודאי דהוי גט וע"כ אם בא אחר וקידשה הוי קנין גמור וקורא אני לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה) והוא דהא דאמרינן דקידושי כולם תופסין בה וע"כ אפי' גירשה ואח"כ גירשה השני יכול הראשון לכונסה דאעפ"י שגירש והשני גירשה ג"כ אפ"ה מותרת לראשון דהא מה שגירש השני הוא לאותו צד הקידושין שהוא קידשה אבל לצד שקידש הראשון אינו יכול לקדשה וא"כ יכול הראשון לכונסה דלא הוי בזה מחזיר גרושתו לאחר שנישאת דהא הצד קידושין שלו לא נתקדש לאחר וע"ז אומר אבל אם הוסיף בה השני קנין גמור דהיינו לאחר שגירש זה קורא אני לא יוכל בעל' הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה דהא כיון שגירש הראשון א"כ קנה השני קנין גמור א"כ בודאי דאסורה לראשון מחמת הא דלא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה ואעפ"י שלראשון לא הי' קנוי רק במקצת אך כיון שקידש השני לאחר הגירושין א"כ הוסיף השני קנין גמור ע"כ קורא אני לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה (ואף שהקידושין שלו הי' רק קידושי שיור):