נועם ירושלמי על קידושין ב:א:ד

עוד שם אית מתניתא אמרה ששלוחו של אדם כמותו ואית מתניתא אמרה שאין שלוחו של אדם כמותו וצריך לבאר דהא בכל הש"ס קייל"ן דשלוחו של אדם כמותו וא"כ איך קאמר דפליגי בזה אם שלוחו של אדם כמותו:

ואפשר לומר דלענין זה פליגי וכמו שהבאתי בספרי שפת הנחל (דרו' ט"ז) והבאתי שם מה שכתב הקצה"ח ח"מ (ס' קפ"ח) דלפי שיטת הרמב"ם אם נשתטה המשלח לא נתבטל השליחות מן התורה ואינו פסול אלא מדרבנן משום דכבר עמד השליח במקום המשלח ועיין שם שהארכתי בזה) והוא דשיטת הרמב"ם הא דאמרינן בגיטין (דף סט) דר' יוחנן אמר אין כותבין אלא לכשישתפה הוא רק מדרבנן ולפי שיטת הירושלמי בגיטין (פ"ז ה"א) ר' יעקב בר אחא אמר אתפלגון ר' יוחנן ור"ל. ר' יוחנן אמר עודהו קורדייקוס עליו כותבין ונותנין גט לאשתו כו' וא"כ לפי"ז סובר ר' יוחנן ג"כ דאע"ג דנשחטה המשלח אפ"ה כותבין ונותנים גטי לאשתו והוא משום דהשליח עומד במקום המשלח אך מהירושלמי משמע התם דלא תלוי בזה עיי"ש ודו"ק

אך הירושלמי הזה איפשר לפרש דאם שלוחו של אדם כמותו ממש א"כ עומד במקום המשלח אבל אם אין שלוחו של אדם כמותו היינו שאינו עומד במקום המשלח. ועוד איפשר לומר לענין הא דפליגי ב"ש. וב"ה אם שליח נעשה עד דאם שלוחו של אדם הוא כמותו ע"כ אין שליח נעשה עד כב"ש אבל אם אין שלוחו של אדם כמותו ממש ע"כ שליח נעשה עד. ועיין בירושלמי (רפ"ד דגיטין) עשה שליח להוליך את הגט צריך ליתן לה בפני שנים ואין השליח עולה משום שנים והרא"ש פי' בשם ר"ת דטעמא דאין דבר שבערוה פחות משנים ואין השליח עולה משום שנים שהרי עומד במקום הבעל (אך איפשר דהתם הוא משום חומרא דעריות ע"כ מצרכינן עדים חוץ מהשליח. ועוד איפשר לומר לענין הא דאמר בירושלמי (פ"ו דגיטין ה"ב) ר"א שאל חצירו של שליח מהו שתעשה כידו ועיי"ש שהבאתי מה שכתב הקצה"ח דהשאלה הוא אם השליח שלה קונה לו החצר והוא משום דחצר של אשה הוא משום ידה אתרבאי וחצר דגברא הוא משום שליח. וא"כ אם החצר משום שליחות א"כ מילי לא מימסרן לשליח וע"כ לא הוי גט אבל אי יהבינן לשליח כח המשלח דהיינו האשה ובאשה החצר משום יד אתרבאי א"כ לא הוי בכלל מילי לא מימסרן לשליח כיון דאתרבאי משום יד. וע"כ פליגי בזה אם שלוחו של אדם כמותו ויהבינן ליה הכח של המשלח ממש או דאעפ"י שאדם יכול לעשות שליח אעפ"כ אין לו הכח של המשלח איך שהוא אלא כחו של עצמו וא"כ החצר דגברא משום שליחות אתרבאי ומילי לא מימסרן לשליח:

וע"ז מביא ואם המר ימירנו (והפ"מ נדחק בזה) והפי' הוא דמדכתיב ואם המר ימירנו ושיטת הירושלמי דאין עושה שליח להפרה וכמו דאמרינן בב"מ (ד' צו) א"ל רבינא לרב אשי האומר לשלוחו צא והשאיל לי עם פרתו מהו בעליו ממש בעינן וליכא או דילמא שלוחו של אדם כמותו כו' א"ל רב אחא כו' לרב אשי בעל פלוגתא דר"י ור"ל שליח פלוגתא דר' יונתן ור' יאשיה כו' דתני' האומר לאפוטרופוס כו' וכתבו התוס' בד"ה שליח כו' וא"ת היכי מדמי שאילה בבעלה לנדרים וכתבו משום דלשון בעליו ואשה משמע הוא דווקא ולא שלוחו וע"כ תלי אם שלוחו של אדם כמותו ממש. וע"ז אומר ואם המר ימירנו ואמרינן הוא ולא שלוחו אלמא דאין שלוחו של אדם כמותו ממש. וע"ז אומר הוינן סברין מימר ששלוחו של אדם כמותו אלא שמיעט הכתוב (פי' שבזה מיעט הכתוב ורצע אדוניו את אזנו במרצע כו' אדוניו ולא שלוחו וא"כ משמע שאין שלוחו של אדם כמותו ואדוניו היינו אדון גופא וכמו שכתבו התוס' בבעליו) וע"ז אומר הוינן סברין מימר ששלוחו של אדם כמותו אלא שמיעט הכתוב אית תנויי תני ורצע לרבות את השליח עד כדון כר"ע כר' ישמעאל (והפ"מ לא פירש בזה כלום דמה פריך לר' ישמעאל) אך הוא כמו דאמרינן ביבמות (ד' סח) כמאן כר"ע דדריש ווי"ן וכן ביארתי בכמה מקומות בירושלמי: