נועם ירושלמי על כתובות ח:י:ג

עוד שם ר' אבהו בשם ר' יוחנן אף בשור כן אית לך מימר שור קרקע ר' תנחום בר מרי בשם ר"י שור עשו אותו כהקדש שהזיל והנה הפ"מ פיר' בזה בדחוקים גדולי והק"ע פי' אף בשור כן אם הקדישו ב"ח מוסי' כל שהו' ופודהו אית לך מימר שור קרקע בתמי' דמתניתין איירי בקרקע ודאי דאין קדושת דמים מפקיע מידי שיעבוד משום דקרקע כגבוי דמי אלא שור שהוא מטלטלין למה יפדנה בפחות משוי' הא בשעת ההקדש הי' ברשות המקדיש ומשני שור עשו אותו חכמים מפני תקנת הלוין כהקדש שהוזל וכאילו אינו שוה אלא כפי פדיונו שנתן הבע"ח (עוד כתב הק"ע נראה דפליג ר' יוחנן אהא דאמרי בבבלי בכמה מקומות דאמר רבא הקדש קדושת הגוף מפקיעמידי שיעבוד והא דאמר בסמוך דבקמה איירי מתניתין י"ל דווקא בקמה דדמי' לקרקע אבל במטלטלין מודה ר' יוחנן דפודה בשוי' וקשה א"כ מאי מייתי ראי' הרשב"א בחידושיו בגיטין (ד' מ"ח) מסוגין דאף במטלטלין מוסי' עוד דינר עיין שם דאדרבא מדפרי' שור קרקע הוא משמע מפורש כר"ת דמטלטי פודה בשוי' ע"כ (ולא קשה דהא מסי דאף בשור עשו אותו כהקד' שהזיל) אך עכ"ז כל דבריה' דחוקי':

[וע"כ נראה לי לפרש דמקשה על הא דאמר ר' יוחנן מועלין בו מעילה גמורה וע"ז מתרץ דבקרקע אין מועלין אלא בקמה והטעם דמועלין מעילה גמורה הוא משום דאלו תפס הגיזבר אין מוציאין מידו וע"כ נפדה בפחות דהא להקדש הוא שוה בפחות דהא עדיין לא תפסו הגיזבר וע"ז מקשה ר' שמואל ר' אבהו בשם ר' יוחנן אף בשור כן אית לך מימר שור קרקע (פי' דהא שור אם נפדה בעי העמדה והערכה וא"כ צריך לשומו כמה השור שוה ואף דבקרקע נמי אם פודהו מהקדש צריך עשרה כהנים וא"כ הקרקע נפדה ג"כ בשוי' ואף בקמה נמי צריך לפדות בשוי' וכן פליגי ר' יוחנן ורשב"ל (פי"א דכתובות ה"ד) פדה שוה מנה במאתים ר' יוחנן אמר אינו פדוי ורשב"ל אמר פדוי כו' כל גרמא אמרה צריך להעשות דמים מה פליגין להביא קרבן מעילה ר' יוחנן אמר מביא קרבן מעילה רשב"ל אמר אינו מביא קרבן מעילה אעפ"כ לא דמי דאלו קרקע שמין אותה כמה השווי להקדש וע"כ בשדה אחוזה שמין אותה כמה היא שוה עד היובל וכמו דאמרינן בערכין (ד' כ"ה) המקדיש שדהו בשעה שהיובל נוהג כו' המקדיש שתים ושלש שנה לפני היובל נותן סלע ופונדיון לשנה וכן בשדה המקנה נפדית בשוי' עד היובל וע"כ פודה בכל שהוא דהא אינו שוה להקדש רק כל שהוא דהא עדיין לא תפסה הגזבר וע"כ נפדה בכל שהוא אבל בשור דבעי העמדה והערכה א"כ צריך לישום השור כמה הוא שוה וא"כ איך אמר דבשור נמי הדין כן הא בשור בעי העמדה והערכה וא"כ צריך לישום גוף השור וא"כ איך נפדה בכל שהוא וע"כ אומר אית לך מימר שור קרקע דבקרקע השומא הוא כמה השווי להקדש דכיון דקדיש קדשי בדק הבית א"כ כל ההקדש שהקדיש הוא רק השווי וכמו שביארתי בספרי עמק יהושע (ס"ה) אבל בשור שהוא קדוש קדושת הגוף אף שסובר הירושלמי דלא כשיטת הש"ס דילן דקדושת הגוף מפקיע מודי שיעבוד אעפ"כ כיון דהקדישה הוא על גופו א"כ כיון שטעון העמדה והערכה א"כ צריך לישום השור עצמו והשור עצמו הוא שוה יותר וע"ז אמר ר' תנחום בר מרי בשם ר' יוסי שור עשו אותו כהקדש שהזיל דכיון דעדיין לא תפסו הגיזבר עשו אותו לענין הבע"ח כהקדש שהזיל (פי' כאילו הזיל הוא עצמו והוא עצמו פחות יותר וע"כ אף בשור נמי הדין כן דעשו אותו כהקדש שהזיל בעצמו ודו"ק:

ולפי"ז לא קשה מה שהקשה הק"ע על הרשב"א שהוכיח מזה הירושלמי דאפי' במטלטלי מוסיף עוד דינר והקשה עליו הק"ע מהא דקאמר אית לך מימר שור קרקע משמע דווקא בקרקע אבל לא במטלטלי דלפי מה שביארתי הפי' הוא דאפי' בקרקע שצריך עשרה וכהן לפדותה אעפ"כ אינו נפדה רק השווי משא"כ בשור דבעי העמדה והערכה א"כ צריך לישום השור עצמו. וע"ז משני עשו אותו כהקדש שהזיל וכמו שביארתי ודו"ק:

ומה שכתב הק"ע דהירושלמי אינו סובר כשיטת הש"ס דילן דקדושת הגוף מפקיע מידי שיעבוד אף דהכא ודאי מיירי בתם לפי מה שביארתי משום דבעי העמדה והערכה ובבעל מום מעיקרו אמרינן בתמורה (ד' ל"ג) ור' יוחנן אותה למעוטי מאי למעוטי בעל מום מעיקרו וא"כ אין לתרץ כמו שכתבו התוס' בב"ק (ד' ל"ג) דמיירי בבעל מום אך כבר ביארתי (רפ"ז דכתובות ה"א) דהירושלמי אינו סובר להא דאיתא בכתובות (דף נ"ט) דקונמות מפקיע מידי שיעבוד ואיפשר דזהו דווקא לשיטת הש"ס דילן בנדרים (דף כ"ט) דקדושת הגוף לא פקע בכדי אבל הירושלמי לטעמי' דקדושת הגוף פקע בכדי דאיתא בירושלמי (רפ"ג דקידושין) ר' אבהו בשם ר' יוחנן ה"ז עולה כל שלשים יום כל שלשים יום ה"ז עולה לאחר שלשים יצאה לחולין מאלי' אלמא דהירושלמי סובר דקדושת הגוף פקע בכדי והתוס' בגיטין (ד' מ') כתבו דהא דהקדש מפקיע מידי שיעבוד הוא משום דרבא סובר דמכאן ולהבא הוא גובה וע"כ כיון שחל ההקדש שעה אחת תו לא פקע אבל לשיטת הירושלמי דפקע ע"כ סובר דקדושת הגוף פקע בכדי ועוד יתבאר לקמן שהירושלמי סובר כאביי דמכאן ולמפרע הוא גובה וע"כ סובר דקדושת הגוף אינו מפקיע מידי שיעבוד ודו"ק]: