נועם ירושלמי על כתובות ו:ד:ב
Noam Yerushalmi on Kesubos 6:4:2 (Noam Yerushalmi on Ketubot 6:4:2) · נועם ירושלמי על כתובות · free full Hebrew text
Open in the reader →שם (ה"ד) פסקה להכניס לו בחמש מאות דינר שום עושה אותן ד' מאות לא עשה כן אלא עשה אותו אלף אם עשת קיצותה גובה את הכל ואם לאו מיגרע חמשה דינר לכל סלע ואינו נוגע בתוספת פסקה להכניס לו חמש מאות דינר כספים עושה אותן שבע מאות ומחצה לא עשה כן אלא עשה אותן אלף אם עשת קיצותא גובה את הכל ואם לאו מיגרע ששה דינר לכל סלע ואינו נוגע בתוספת פסקה להכניס לו אלף זוז צריך לעשותן ט"ו מנה לא עשה כן אלא כתב לה שדה שוה בשנים עשר מנה תחת אלף זוז אם עשת קיצותא גושה את הכל ואם לאו אין פוחתין לבתולה ממאתים ולאלמנה ממנה הנה המפרשי' נדחקו בפי' הירושלמי הזה ולי נרא' לפרש שמגרע ותולין שטעה בשום ולא פיחת חומש וע"כ מגרע אבל התוספת שהוא אפי' לאחר הגירעון זה צריך לשלם אבל בפסקה להכניס חמש מאות דינר וכספים עושה אותן שבע מאות ומחצה כו' צ"ל נוגע בתוספת דתלינן שטעה בזה בהוספת שליש וע"כ הוסיף עד אלף ע"כ צריך להוסיף לה עד שבע מאות ומחצה ולא יותר שאין לה תוספת דתלינן שטעה בתוספ' שליש וכתב אלף זוז דברישא שהיה צריך לפחות ולא להוסיף טעה בהפחת אבל ההוספה שהוסיף אין לזה טעות ע"כ צריך לנכות ואינו נוגע בהתוספת שהתוספ' צריך לשלם דאין הגירעון מעיקר הנידוני' וע"כ אינו נוגע בתוספ' אבל בסיפא שהטעות היה בתוספת ע"כ נוגע בהתוספת שא"צ לשלם יותר רק משבע מאות ומחצה פסקה להכניס אלף זוז צריך לעשותו ט"ו מנה לא עשה כן אלא כתב לה שדה שוה שנים עשר מנה תחת אלף זוז אם עשת קיצותא גובה הכל ואם לאו אין פוחתין לבתולה ממאתים ולאלמנה ממנה שאם פיחת אמרינן דלא רצה להוסיף רק שרצה לפחות (אפי' אי גרסינן בסיפא נמי אינו נוגע בהתוספ' היינו עד שבע מאות ומחצה שזה צריך להוסיף אבל יותר לא דתלינן בהטעות):
ובזה יתבאר הא שאומר אח"כ הכא את אמר מיגרע והכא את אמר אינו מיגרע כאן בנטלה מקצת וכאן בלא נטלה מקצת (פי' לפי מה שביארתי ברישא אע"ג דצריך לפחות השום אפ"ה אינו נוגע בהתוספת ומה שהוסיף צריך לשלם אלא דמנכה לה מה שהוא צריך לשלם בעד מה שהכניסה ואינו שייך להתוספ' לומר שנתבטל התוספ' ג"כ) והנה המפרשי' נדחקו בזה מאוד ולי נראה דקאי אהא דאיתא בכתובות (ד' נ"ד) אמר ר' איבו אמר ר' ינאי תנאי כתובה ככתובה דמי נפקא מינה למוכרה כו' ולפוגמת וכתבו התוס' איצטריך דאם פגמה כתובתה לא תגבה גם התוספ' אלא בשבועה וא"כ הפגם של עיקר הכתובה שייך נמי להתוספ' וא"כ אמאי תני דאם פסקה בחמש מאות דינר שום עושה אותן ארבע מאו' לא עשה כן אלא עשה אותו אלף ע"כ אע"ג שיש טעות בעיקר הכתוב' צריך לנכות מן השום אעפ"כ ההתחייבות שהוסיף בתוספת אינו נוגע בהם ואמאי לא אמרינן דכיון שנתבטל החיוב של עיקר הכתובה נתבטל ג"כ התוספ' וע"ז משני כאן בנטלה מקצת כאן בלא נטלה מקצת (פי' התם שפגמה עיקר הכתובה וקבלה ע"כ יש לה דין פוגמת בכל אפי' בהתוספת אבל הכא לא נטלה מקצת רק שיש טעות בעיקר הנדוני' ע"כ אינו נוגע בהתוספת או דקאי על הא דאמרינן בירושלמי (פי"ב ה"ה) הכותב נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כל שהוא איבדה כתובתה דרב אמר במזכה על ידיה כו' אמר ר' בא טעמא דר' יוסי בר' חנינא לא סוף דבר כתובתה מנה ומאתים אלא אפי' כתובתה אלף דינר מקולי כתובה שנו אלמא אע"ג דלא קיבלה אלא כל שהוא ע"כ אבדה כתובתה וא"כ הוא הדין שאף התוספ' לא תגבה וא"כ הכא נמי כיון שנמצא טעות בעיקר החיוב נמי צריך להיות מיגרע גרע שהגירעון יהיה בכולן וע"ז משני כאן שנטלה מקצת וע"כ כיון שקבלה הוי כאלו מחלה כל הכתובה משא"כ הכא שלא קיבלה ע"כ אף שנמצא טעות בהשומא אעפ"כ אינו נוגע בהתוספת והתוספ' צריך לשלם משא"כ בסיפא דתלינן שהוא טעות בההוספה ע"כ אין צריך לשלם ההוספהכלל וע"ז אומר הכא את מר נוגע בהתוספת והכא את מר אינו נוגע בהתוספ' פירוש דמקשה דמ"ט ברישא תלינן שהוא הטעות בעיקר הכתובה ע"כ לא נתבטלה התוספת וא"כ מ"ט בסיפא דכתב שנים עשר מנה תחת אלף זוז א"כ נמצא טעות בזה דהא פיחת א"כ יתבטל מה שכתב בהכתובה היה חייב להוסיף לה כפי הדין (וכן אפי' בסיפא אע"ג דאין צריך להוסיף יותר מכדי שבע מאות ומחצה אעפ"כ השבע מאות ומחצה צריך ליתן והכא נמי נתלה בטעות ויתחייב להוסיף כפי הדין דסלע נעשה ששה דינרין) וע"ז משני התם הוסיף ולא פיחת והטעות היה ע"י הוספה ע"כ אמרינן דצריך לנכות ואינו נוגע בהתוספת והתוספ' חייב לשלם אבל הכא דרואים אנו שפיחת ממה שצריך ליתן ע"כ לא תלינן בטעות שליש אלא שרוצה לפחות והיא מחלה לו ע"כ יכול לפחות ובלבד שלא יפחות לבתולה ממאתים ולאלמנה ממנה ודו"ק: