נועם ירושלמי על כתובות ו:א:ב

מתניתין מציאת האשה ומעשה ידי' של בעלה וירושתה הוא אוכל פירות בחיי' בושתה ופגמה שלה כו' ובגמ' ר' חזקי' בשם ר' אימי אתפלגון ר' יוחנן ורשב"ל חד אמר דברי הכל וחרנא אמר במחלוקת כו' מסתברא דרשב"ל הוא דו אמר במחלוקת דו פתר לה במעלה לה מזונות ואינו נותן מעה כסף לצרכי' ותנינן ואם אין נותן לה מעה כסף לצרכי' מעשה ידי' שלה (ומפרש ר"ל דפליגי בזה דלר"מ תיקנו מותר תחת מזונות ומעשה ידי' תחת מעה כסף ולר"י הסנדלר איפכא וא"כ הכא דקאמ' דמעשה ידי' של בעלה תלוי במחלוקת אם מעשה ידי' תחת מזונות או תחת מעה כסף) וחד אמר דברי הכל הוא ור' יוחנן לטעמי' דמפרש (בפ"ה ה"ה) דבמותר לאחר מיתה פליגין אבל לא פליגי מפני מה מעשה ידי' של בעלה וע"כ אמר דברי הכל מעשה ידים שהן כמציאה והנה מה שפירשו המפרשי' הוא דחוק:

ע"כ נראה לי שנתחלפו השורות וצ"ל אח"כ (וכצ"ל) אתא ר' יעקב כו' בשם רשב"ל דברי הכל הוא (פי' כר' יוחנן דר"מ ור"י הסנדלר לא פליגי בזה אם מעשה ידי' תחת מזונות או שמותר מעשה ידי' תחת מזונות) רק דפליגי בלאחר מיתה אם אדם מקנה דבשלב"ל וע"ז משני הוי דיעון דיעון אית לי' לר' שמעון בן לקיש פי' שיטות חלוקות הי' לו לרשב"ל) ופעמים שהי' אומר דפליגי בלאחר מיתה כר' יוחנן וכאן צריך לומר מעשה ידים שהן כמציאה (פי' דקשה לו אהא דתנן מציאת האשה ומעשה ידי' של בעלה דמאי קמ"ל תנינא האב זכאי בבתו בקידושי' בכסף ושטר וביאה זכאי במציאתה ומעשה ידי' כו' נישאת יתר עלי' הבעל שהוא אוכל פירות בחיי' וא"כ מאי קמ"ל במתניתין וכן מקשה בש"ס דילן בכתובות ד' ס"ה) וע"ז אומר בירושלמי מעשה ידי' שהן כמציאתה (פי' דקמ"ל דאפילו מעשה ידי' שהן כמציאתה נמי לבעלה) וכמו דאמרינן בכתובות (ד' ס"ו) כי פליגי בהעדפה שע"י הדחק ת"ק סבר לבעלה ור' עקיבא סבר לעצמה אמר רב פפא מציאתה כהעדפה שע"י הדחק דמי וע"כ קמ"ל במתניתין דמציאתה ומעשה ידי' של בעלה אפי' בהעדפה שע"י הדחק נמי (ואע"ג דתנן זכאי במציאתה ומעשה ידי' כו' יתר עלי' הבעל אעפ"כ תנא לה במתניתין דממשנה יתירא אשמועינן דהעדפה שע"י הדחק נמי הוי לבעל דומי' דמציאתה וכן אומר למי נצרכה לר"מ אע"ג דר"מ עביד יד העבד כיד רבו זכתה האשה זכה בעלה מודה שאין לו עלי' אלא אכילת פירות בלבד (פי' שמתרץ ג"כ דלמאי תני וירושתה הוא אוכל פירות בחיי'. וע"ז משני דקיי"ל דאפי' לר"מ שאומר דיד העבד כיד רבו ויד האשה כיד בעלה אעפ"כ אין לו אלא אכילת פירות בלבד):