נועם ירושלמי על כתובות ו:ז:ב

(ה"ז) מתניתין המשליש מעות לבתו והיא אומרת נאמן עלי בעלי יעשה השליש מה שהשליש בידו דברי ר' מאיר אמר ר' יוסי וכי אינה אלא שדה אחר והוא רוצה למוכרה והרי היא מכורה מעכשיו כו' מתניתא בפסק מן הארוסין אבל אם פסק מן הנשואין אף ר' מאיר מודי השליש מן הנשואין הוא המחלוקת:

והנה הק"ע והפ"מ נדחקו בפי' הירושלמי הא דקאמר. השליש מן הנשואין הוא המחלוקת וכתב הק"ע וקשה מ"ט דר"י דהא חזינן שהקפיד האב שלא יקחם הבעל דלמה ליה להשלישם יתנם ביד הבעל ואיפשר לומר דקסבר ר' יוסי שלא השלישם אלא כל זמן שהוא חי אבל כשימות תזכה בהם בתו לעשות בהם כרצונה כו' והוא דוחק:

[וע"כ נראה לי דהא דקאמר השליש מן הנישואין הוא המחלוקת קאי אהא דלקמן דאמר אח"כ האומר תנו לבני שקל בשבת והן ראוים ליטול סלע נותנים להם סלע אל תתנו להן אלא שקל נותנים להם שקל ולמזון האשה והבנות בין שאמר תנו בין שאמר אל תתנו נותנין להם שקל תני רשב"ג אומר ר' מאיר היה אומר האומר חנו לבני שקל בשבת והם ראוים ליטול סלע נותנים להן שקל והשאר מתפרנס מן הצדקה וחכמים אומרים גובין והולכין עד שיכלו הנכסים והשאר יתפרנסו מן הצדקה וע"ז אומר תחילה השליש מן הנשואין הוא המחלוקת (פי' זהו המחלוקת של ר"מ וחכמים דלר"מ אף שהן צריכין לקבל מן הצדקה אף עפ"כ לא יתן השליש והוא משום דמצוה לקיים דברי המת ולחכמים צריך ליתן כיון דבלא"ה יהיו נצרכין להתפרנס מן הצדקה):