נועם ירושלמי על כתובות ה:ה:ד

עוד שם ר' ירמי' בעא המקדיש מעשה ידי עבדו והוה צייד מהו נשמעינה מן הדא כו' והנה הפ"מ פירש מהו שיהא ההקדש חל על מעשה ידי' וצייד דקאמר לאו דוקא אלא חד מכמה גווני נקט והוא דחוק וכן הק"ע פירש בדוחק וע"כ נראה לי לבאר והוא במה שביארתי דמעשה ידיו לא הוי כמו דבר שלא בא לעולם משום דעבידי דאתי אבל מצודה הוי כמו דבר שלא בא לעולם וכמו דאמר שני' היא הקדש מצודה שאינה מצוי' וע"כ בעא ר' ירמי' המקדיש מעשה ידי עבדו והוא צייד דמעשה ידים לא הוי דבר שלא בא לעולם אך כיון שהוא צייד וצידה הוי דבר שלא בא לעולם וע"כ אינו קדוש או כיון שעל מעשה ידים חל ע"כ אף שהוא צייד אעפ"כ חל ההקדש:

וע"ז אומר נשמיעינה מן הדא המקדיש את עבדו הוא קודש ומעשה ידיו חולין מעשה ידי עבדו הוא תולין ומעשה ידיו קודש אמר ר' יוחנן הקוטע ידי עבדו של חבירו רבו נוטל נזקו צערו בושתו ופגמו והלה יצא ויתפרנס בצדקה והא תני המקדיש את עבדו יוצא הוא לפרנסה מהן והשאר קודש וא"כ אמאי קאמר דרבו נוטל נזקו צערו ובושתו כו' והלה מתפרנס מן הצדקה אמר ר' בא בר ממל לא על דעתו שימות (פי' וא"כ אם הקדיש בודאי הי' דעתי' שיתפרנס מן השאר) פי' וא"כ מוכח מזה דכיון דמקדיש מעשה ידיו ע"כ אפילו אם הי' צייד נמי חל ההקדש דאל"כ יתפרנס מעניני צידה שזה הוי דבר שלא בא לעולם (ובגיטין (ד' י"ב) עושה ופורע קמא קמא קדיש לי' בפחות פחות משו"פ ועיין תו' שם) וא"כ הי' לו לעשות מלאכה בדבר שאינו מצוי אלא ודאי דכיון שמקדיש מעשה ידיו אפילו על צייד נמי חל:

[והנה בירושלמי אמרינן המקדיש מעשה ידי עבדו ובש"ס דילן (שם) אמרי' דאמר רב המקדיש ידי עבדו ולפי מה שביארתי ניחא שפיר דלשיטת הש"ס דילן הוי מעשה ידי' דבר שלא בא לעולם וע"כ קאמר ידי וע"כ הוי דבר שבא לעולם משא"כ לשיטת הירושלמי דמעשה ידי' לא הוי דבר שלא בא לעולם ע"כ אומר המקדיש מעשה ידי עבדו אך אעפ"כ אי איפשר לתרץ הכי דהא רב סובר דאדם מקנה דבר שלא בא לעולם כמו דאמרינן ביבמות (ד' צ"ג) וכן בב"מ (ד' ט"ז) מכדי רב כמאן אמר לשמעתי' כר"מ דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם אך הא דקאמר בירושלמי מעשה ידי עבדו הוא כמו שביארתי שלשיטת הירושלמי לא הוי מעשה ידי דבר שלא בא לעולם ודו"ק). ואח"כ צריך להגיה כמו דאיתא בב"ק (פ"ח ה"ד) ר' לא בשם ר' יוחנן המקדיש מעשה ידי עצמו כולן קודש וחזר ותנא המקדיש מעשה ידי עבדו יוציא לו מהן פרנסתו והשאר הקדש הכא את אמרת השאר הקדש והכא את אמרת כולו קודש (פי' דמקשה על התירוץ שתירץ ר' בא בר ממל שהוא מסתמא לא רצה המקדיש שימות עבדו ברעב וא"כ תקשה דמ"ש במקדיש ידי עצמו כולו קודש וא"כ על עצמו בודאי לא רצה שימות ברעב) אמר ר' אחא מצווין ישראל לפרנס בני חורין יותר מעבדים וע"כ אם מקדיש מעשה ידי עצמו רצה להקדיש כל המעשה ידי' מחמת שבודאי יפרנסו אותו משא"כ בעבדים ופריך לא כן אמר ח' יוחנן הקוטע ידי עבדו של חבירו רבו נוטל נזקו צערו ובושתו ופגמו והלה יצא ויתפרנס מן הצדקה רבנן דקסרין בשם ר' אחא מצווין ישראל לפרנס קטעין ואפי' עבדים והנה למאי שמשני הכא מפני שלא עלה על רצונו שימות ברעב כמו שתירץ ר' בא בר ממל לא קשה דבשלמא במקדיש כיון שאין ישראל מצווין לפרנס את העבדים ע"כ לא רצה מתחילה שימות ברעב וע"כ לא קידש אלא השאר משא"כ בקוטע יד עבדו של חבירו רבו נוטל נזקו כו' מחמת שיוכל הרב לומר לעבדו עשה עמי ואיני זנך והא שמביא התירוץ של רבנן דקסרין בשם ר' אחא הוא משום דבירושלמי (שם) בב"ק לא הביא התירוץ של ר' בא בר ממל ע"כ הוצרך להתירוץ של ר' אחא שמצווין ישראל לפרנס קטעין אפי' עבדים סיים הכא נמי אבל לפי התירוץ שני של ר' בא בר ממל אינו צריך להתירוץ דמצווין ישראל לפרנס קטעין אפילו עבדים ולא הביא רק משום דבב"ק הביא לזה התירוץ ודו"ק]: