נועם ירושלמי על כתובות ה:ח:ג

שם (ה"ח) ר' זעירא בשם שמואל כותבין אגרת מרד על ארוסה ואין כותבין איגרת מרד על שומרת יבם והתני ר' חייא נדה וחולה ארוסה ושומרת יבם כותבין לה איגרת מרד על כתובתה כאן כמשנה ראשונה כאן כמשנה אחרונה (פי' שהוא כמו דאמרינן בכתובות (ד' ס"ד) לא קשי' כאן כמשנה ראשונה כאן כמשנה אחרונה דתנן מצות יבום קודמת למצות חליצה בראשונה שהיו מתכוונים לשם מצוה עכשיו שאין מתכוונים לשם מצוה אמרו מצות חליצה קודמת למצות יבום) אמר ר' יוסי ב"ר בון אפי' תימר כאן כמשנה אחרונה ב"ד שאחריהן מתרין בה ארבע שבתות והיא שוברת כתובתה ויוצאה והנה המפרשים הק"ע והפ"מ גרסו בירושלמי ואפי' תימר כאן וכאן כמשנה אחרונה כאן לחלוץ כאן לייבם (פי' בשאינו רוצה לייבם אין כותבין איגרת מרד על היבם אבל בשאינו רוצה לא לחלוץ ולא לייבם אז כותבין איגרת מרד. והא דקאמר ב"ד שאחריהן מתרין בה ד' שבתות הוא ענין בפני עצמו):

ולי נראה דאיפשר לפרש הירושלמי הא דאמר אפי' תימר כאן וכאן כמשנה אחרונה ב"ד שאחריהן מתרין בה ד' שבתות כו' והוא דלפי משנה אחרונה אעפ"י שאמרו מצות חליצה קודמת אעפ"כ הא אמרינן ביבמות (ד' ל"ט) אמר רב אין כופין וכמו שפירשו שם דקאי למשנה אחרונה ואף שכתב רש"י דהיכא דנותנת אמתלא דכופין היינו דווקא בנותנת אמתלא אבל אם אינה נותנת אמתלא בודאי אין כופין כי אתי לקמי' דרב אמר אי בעי' חלוץ אי בעי' ייבם בדידך תלה רחמנא אם לא יחפוץ ץ הא אם חפץ אי בעי' חלוץ ואי בעי ייבם ואף רב יהודה סבר אין כופין מדאתקין רב יהודה בגיטא דחליצה איך פלונית כו' ואמרו לי' אי צבית לייבם ייבם ואי לא איטלע לה רגליך כו' וכן הירושלמי נמי סובר דאין כופין לחלוץ כמו דאמרינן בירושלמי (פי"ג דיבמות ה' י"ד) אם כמשנה אחרונה שמענו שמותר לחלוץ שמענו שכופין (פי' בתמיה) וע"כ משני הירו' אמר ר' יוסי בר בון אפי' תימר כן כמשנה אחרונה (פי' כאן וכאן כמשנה אחרונה אך הא דתני ר' חייא נידה וחולה ושומרת יבם היינו בשתבע הוא והיא אינה רוצ' להתייבם ע"כ יש לה דין מורדת דהא הוא אומ' שרוצה לייבם ומתכוין למצוה משא"כ אם הוא אינו רוצה לייבם אין כותבין אגרת מרד דהא אומר שאינו רוצה לייבם שאינו יכיל לכוין לשם מצוה וע"ז אומר כאן וכאן כמשנה אחרונה אך הא דכותבין אגרת מרד על שומרת יבם היינו שאם היא אינה רוצה להתייבם ע"כ כותבין אגרת מרד וע"ז מביא ראי' דהך ברייתא דר' חיי' מיירי בשהיא מורדת ע"ז אומר ב"ד של אחריהן מתרין בה ד' שבתות והיא שוברת כתובתה ויוצאה והוא ברייתא שמביא בכתובות (ד' ס"ג) רבותינו חזרו ונמנו שיהו מכריזין עליו ארבע שבתות ושולחין לה ב"ד הוי יודעת שאפי' כתובתך מאה מנה הפסדת וא"כ מיירי שהיא מורדת וע"כ כותבין עלי' והוא משום דבדידי' תלה רחמנא משא"כ אם הוא מורד לא נוכל לכפותו לייבם דהא למשנה אחרונה מצות חליצה קודמת אך לפי"ז אינו כשיטת הש"ס דילן דלמשנה אחרונה לא הוי מורדת וכמו דאמרינן בכתובות (שם) אלא אידי ואידי שתבע לייבם אך איפשר לומר דהירושלמי חולק על שיטת הש"ס דילןוכמו דאיתא בירושלמי (בפי"ב ה"ו) אית תנא תני חליצה גנאי אית תנא תני חליצה שבח אמר רב חסדא מאן דאמר חליצה גנאי כמשנה הראשונה מאן דאמר חליצה שבח כמשנה אחרונה אמר ר' יוסי אפי' תימר כאן וכאן כמשנה ראשונה כאן וכאן כמשנה אחרונה כו' ופי' הפ"מ דמ"ד גנאי אפילו למשנה אחרונה והי' לו להתכוין לשם מצוה אלמא דאפי' למשנה אחרונה אין כופין ויכול לייבם אפי' לפי משנה אחרונה וע"כ סובר הירושלמי שכותבין איגרת מרד על שומרת יבם:

ומה שפירשו המפרשים הק"ע והפ"מ דכאן וכאן כמשנה אחרונ' והא דכותבין אגרת מרד היינו בשאינו רוצה לא לייבם ולא לחלוץ הוא דחוק דהא משמעות הברייתא דתני ר' חייא הוא בשהיא מרדה וכמו שהבאתי תחילה מהא דתני שם רבותינו חזרו ונמנו וכן אמרינן בירושלמי תני ר' חייא ארוסה וחולה ושומרת יבם כותבין לה איגרת מרד על כתובתה מה אנן קיימין אם כשמרדה עלי' והיא נדה התורה המרידתו עלי' אלא כן אנן קיימין דמרדה עליו עד שלא באת לנדתה וא"כ איך הגיהו כאן לייבם כאן לחלוץ וכשהיא אינה רוצה לא לייבם ולא לחלוץ א"כ מיירי שהוא מורד והברייתא מיירי שהיא מורדת וכמו שהוכחתי מהברייתא וכן אמרי' בכתובות (ד' ס"ג) אחת לי חולה כו' בשלמא למאן דאמר מתשמיש היינו דקתני חולה אלא למ"ד ממלאכה חולה בת מלאכה היא כו' וא"כ הברייתא דר' חייא מיירי שהיא מורדת וע"כ התירוץ הוא כמו שביארתי והא דקאמר ר' זעירא בשם שמואל אין כותבין אגרת מרד על שומרת יבם צריך להגיה לשומרת יבם ודו"ק]: