נועם ירושלמי על כתובות ה:ה:ב

שם (ה"ה) מתניתין המקדיש מעשה ידי אשתו ה"ז עושה ואוכלת המותר ר"מ אומר הקדש ר' יוחנן הסנדלר אומר חולין ובגמ' ר' מאיר אומר הקדש בשלו ור' יוחנן הסנדלר אומר חולין בשלו (ופי' הפ"מ בתמי' דהמקשה הי' סבור דמותר דקאמר על מותר מעשה ידי' הראוי למזונותי' קאמר והילכך קא מתמה הש"ס דהא מעשה ידי' שלו הן והיכי פליגי ר"מ ור"י הסנדלר בדבר שהוא שלו אם יכול להקדיש או לא והק"ע כתב ר' מאיר אומר הקדש כשלו ור"י הסנדלר אומר חולין כשלו ואליבא דרשב"ל קאמר דתרוייהו ס"ל דהוא כשלו וטעמא דר"י הסנדלר משים דאין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם ומעשה ידי' שלא עשאן עדיין כמו שלא בא לעולם עדיין וכל דבריהם דחוקים מאוד):

ע"כ נ"ל דנתחלפו השורות בירו' והא דקאמר אח"כ ר יוחנן אמר אחר מיתה פליגין דו אמר בשאינו מעלה לה מזונו' אבל אם מעלה לה מזונו' דברי הכל קדשו אמר רבי זעירא תני תמן מסייע לר' יוחנן כו' ואין כל מה שיש לאשה משועבד לאיש לאכילת פירות והנה בהא דאמר שם ואין כל מה שיש לאשה משועבד לאיש לאכילת פירות נדחקו בזה המפרשים ע"כ נראה לי שנתחלפו השורות וצריך לגרוס בכאן וע"ז אומר ר' מאיר אומר הקדש בשלו ור' יוחנן הסנדלר אומר חולין בשלו ואין כל מה שיש לאשה משועבד לאיש לאכילת פירות (פי' שהי' סבור דהמותר הוא מה שנתותר ממעשה ידיה מה שאינה צריכה עוד לזה. וע"ז פריך ר' מאיר אומר הקדש בשלו ור' יוחנן הסנדלר אומר חולין בשלו (פי' דאפי' לר' יוחנן הסנדלר נמי צריך להיות שלו ואין כל מה שיש לאשה משועבד לאיש לאכילת פירות (או שצ"ל המותר ר' מאיר אומר הקדש בשלו ור"י הסנדלר אמר חולין בשלו (פי' דר"מ סובר דאין קנין לאשה בלא בעלה כמו דאמרינן בקידושין (ד' כ"ג) ובירושלמי (פ"ק דקידושין) במתנה כר' מאיר הוא יד האשה כיד בעלה וכן בירושלמי (רפ"ב דגיטין) דר"מ אומר על ידי שיד האשה כיד בעלה וכן בירושלמי (רפ"ז דעירובין) והא תני אשתו אית לך מימר דר"מ עבד יד האשה כיד בעלה ור"י הסנדלר דסובר דחולין הוא מפני שסובר דיש קנין לאשה בלא בעלה וע"ז פריך (וכצ"ל כאן מה שנדפס אח"כ) ואין כל מה שיש לאשה משועבד לאיש לאכילת פירות וכמו דאמרינן בירושלמי (רפ"ו דכתובות) למי נצרכה לר"מ אע"ג דלר' מאיר עביד יד העבד כיד רבו זכתה האשה זכה בעלה מודה שאין לו עליה אלא אכילת פירות בלבד וכמו שכתבו התוס' בקדושין (ד' כ"ז) ועוד שאינם שוים שאם נתנו אחרים מתנה לעבד סתמא זכה הרב בין בגוף בין בפירות דאין דאין קנין לעבד בלא רבו היינו שאין קנין לעבד כלל ויש לרב גוף ופירות ואם נתנו אחרים מתנה לאשה אין לבעל כי אם פירות אבל הגוף לאשה והוא ילקח קרקע והוא אוכל פירות כו' וכן משמע בירושל' דכתובות (פ' מציאת האשה) דקאמר התם מפני מה מציאת האשה לבעלה כו' (ויותר היה להתוס' להביא הירושלמי שהבאתי דאע"ג דלר"מ עביד יד העבד כיד רבו זכתה האש' זכה בעל' מודה שאין לו עליה אלא אכילת פירות בלבד וא"כ בין לר"מ בין לר' יוחנן הסנדלר יש לבעל בהמותר אכילת פירות וא"כ אמאי לא קדשו וכן הקשו התוס' בכתובות (ד' נ"ט) בד"ה ר"ע אומר יפר כו' דהעדפה שע"י הדחק הוי לאשה כו' וקשה דא"כ איך יכולה כו' כיון דמשועבד לו לפירות ויש לומר דדוקא בעיקר מעשה ידיה הוא דאלמוה שהם של בעל לגמרי אבל הכא דלאו דידיה נינהו אלא לפירות בעלמא לא אלמוה:

וע"ז אומר ר"ש בן לקיש אומר במותר מה' סלעים פליגין (פי' שהן מותר מעשה ידיה שזה נצרך לצורכה תיפתר במעלה לה מזונות ואין מעלה לה מעה כסף לצרכיה וע"כ אומר ר' מאיר הקדש שסובר דתיקנו המותר תחת מזונות ומעשה ידיה תחת מעה כסף וא"כ כיון דמעלה לה מזונות ע"כ הוי המותר שלו והוי הקדש ור"י הסנדלר סובר דמעשה ידיה תחת מזונות ומותר תחת מעה כסף וע"כ כיון שאין נותן לה המעה כסף ע"כ הוי המותר שלה וע"כ אומר חולין וע"ז אומר ותנינן ואם אינו נותן לה מעה כסף לצרכיה מעשה ידיה שלה (פי' וא"כ מוכח דתיקנו מותר תחת מזונות ומעשה ידיה תחת מעה כסף ובפ' מציאת האשה משני מעש' ידי' שהן כמציא' פי' דקאי על מותר מע"י דמות' הוא תחת מע' כסף רי"א במותר אחר מית' פליגין דו אמר כשאינו מעלה לה מזונות אבל אם מעלה לה מזונו' ד"ה קדשו (פי' שסובר דמעש' ידיה תחת מזונו' והא דתנן המקדיש מעשה ידי אשתו ה"ז עושה ואוכלת היינו בשאינו מעלה לה מזונות והא דפליגי במותר היינו לאחר מיתה א"ר זעירא תני תמן מסייע ליה לר' יוחנן בד"א בשאינו מעלה לה מזונות אבל אם מעלה לה מזונות ד"ה קדשו:

[והנה הפ"מ כתב דהא דפליגי במותר לאחר מיתה ולא פליגי בכל מעשה ידיה לאחר מיתה והוא כמו שכתב הר"ן דקמ"ל לרבותא בכל חדא והכי קאמר מחיים דידה לא מצי מקדיש מעשה ידיה ואע"ג שמצוייה יותר ואעפ"י שהוא רוצה להעלות לה מזונות כל שהיא אינה רוצה לפי שיכולה לומר איני ניזונית ואיני עושה ולאחר מיתה קמ"ל רבותא דאפי' מותר דאינו מצוי כל כך דלא עביד ואתי ואעפ"י שאינו מעלה לה המעה כסף שהוא כנגדו קדוש דאדם מקדיש דבר שלא בא לעולם וכ"ש מעשה ידיה עצמן וכן תירץ הר"ן אליביה דרב ושמואל בבבלי דמוקמי למתניתין כר' יוחנן עכ"ל:

והנה שגה בזה דהירושלמי אינו סובר כרב הונא שיכולה אשה לומר איני ניזונית ואיני עושה וכמו דאמרינן לקמן בירושלמי (פי"א דכתובות ה"א) אשת איש שאמרה תורה יצאו מעשה ידי למזונותיו אין שומעין לה אלמנה שאמרה יצאו מעשה ידי למזונותי שומעין לה וא"כ מוכח דהירושלמי ושלמי סובר כמו ר"ל בש"ס דילן בכתובות (ד' נ"ח) דאמר ריש לקיש לא תימא טעמא דר"מ משים דקא סבר אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם אלא טעמא דר"מ מתוך שיכול לכופה למעשה ידיה נעשה כאומר לה יקדשו ידיך לעושיהם וא"כ סובר ר"ל שיכול לכופה למעשה ידיה וכן יתבאר לקמן (פ"ז דכתובות) שיטת הירושלמי דלא כשיטת הש"ס דילן דאמרינן בכתובות (ד' ק"ז) והלכתא כרב הונא אמר רב דאמר רב הונא אמר רב יכולה אשה שתאמר לבעלה איני ניזונית ואיני עושה וא"כ להירושלמי צריך לומר דמיירי באינו מעלה לה מזונות והא דפליגי במותר היינו שאף שאינו מצוי הא דמותר מעשה ידיה אעפ"כ פליגי בזה דלר"מ המותר הוי הקדש וע"כ פליגי במותר מעשה ידיה:

והא שהקשה הפ"מ דע"כ דר"י סובר אליבא דר"י הסנדלר דאין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם מדמוקי פלוגתא במותר לאחר מיתה וא"כ אמאי קאמר דברי הכל קדשו ותירץ שאני ליה לר"י הסנדלר בין מחיים בין לאחר מיתה וטעמא דמילתא דכיון שהוא מעלה לה מזונות ומעה כסף יכול לכופה למעשה ידיה ונעשה כמו שאמר יקדשו ידיך לעושיהם וידים איתנהו בעולם ויתבאר לקמן בזה שיטת הירושלמי ודלא כמו שכתב הפ"מ:

עוד שם ואין כל מה שיש לאשה משועבד לאיש לאכילת פירות כבר ביארתי תחילה שמוחלפות השורות וצ"ל אחר הא דקאמר ר"מ אומר הקדש בשלו ר"י הסנדלר אומר חולין כמו שביארתי]: