נועם ירושלמי על כתובות ד:ד:ט

עוד שם לעולם אין הבעל לוקה ולא נותן מאה סלע עד שיסקלו העדים קנס אימתי הוא מתחייב ר' יונה אמר בסוף ר' יוסי אומר משעה ראשונה מתיב ר' יוסי לר' יונה על דעתיך דתימר בסוף לוקה ונותן מאה סלע בג' ועדים נסקלין בכ"ג א"ר מנא אפי' על ר' יוסי דכי (צ"ל הכי) כמאן דמר עדים זוממין צריכין התראה ולא התרה בהם לוקה ונותן מאה סלע בשלשה והעדים נסקלין בשלשה ועשרים אמר ר' אבמרי מאן דמר דו כן והנה (בה"א) ביארתי שם דמהו הנ"מ אם קנס מתחייב משעה ראשונה או לא עיין שם ואיפשר לבאר עוד כמו שביארתי בס' נ"י (סי' י"ד) והוא דמחולקים אם התחייבות הקנס הוא רק על ע"פ עדים וכל זמן שלא יתבאר בב"ד אינו מחוייב וע"כ אפי' אם העידו לפני ב"ד לא אמרינן בזה אגלאי מילתא למפרע דהחיוב הי' מתחילה אלא החיוב הוא רק משעה שב"ד מחייבין אותו או שכיון שנתברר בב"ד והעידו עדים אגלאי מילתא למפרע שהי' מחויב כמו בד"מ אלא שבד"מ מתחייב נמי ע"פ הודאת עצמו ובקנס אינו מתחייב ע"פ הודאת עצמו אבל מ"מ ע"פ עדים אגלאי מילתא למפרע וע"כ מחויב משעה ראשונה (ועיין בנ"י סי' י"ד):

[והנה המפרשים נדחקו בזה בהא דקאמר ר' מנא אפי' על ר' יוסי הכי אתי מקשיין כמאן דמר עדים זוממין צריכין התראה ולא התרה בהם לוקה ונותן מאה סלע בשלשה והעדים נסקלין בשלשה ועשרים א"ר אבמרי מאן דמר דו כן ע"כ נ"ל לבאר והוא דקאמר מתיב ר' יונה לר' יוסי על דעתיך דתימר בסוף לוקה ונותן מאה סלע בשלשה והעדים נסקלין בעשרים ושלשה (פי' כיון דקנס ג"כ מתחייב בסוף פי' משעה שנגמר החיובוהא אין הבעל לוקה ונותן מאה סלע עד שיסקלו העדים א"כ חד דינא אית להו (פי' בשלמא אי אמרי' דקנס מתחייב משעה ראשונה ע"כ אע"ג דאין הבעל לוקה ונותן מאה סלע עד שיסקלו העדים אעפ"כ אמרי' דאיגלאי מלתא למפרע דחייב משעה ראשונה כמו שאר קנס דתלוי דוקא בהעמדה בדין אפ"ה אמרי' דהקנס הוי משעה ראשונה ומלקות שהוא בתורת קנס הוי ג"כ משעה ראשונה וכמו דאמרי' במכות ד' ב') אמר רבה תדע שהרי נא עשו מעשה ונהרגים ומשלמין ממון משא"כ במיתת העדים שנסקלים אינם חייבים משעה ראשונה דכיון דנסקלין הוא מחמת הזמה ואין העדים זוממין עד שיגמור דין. וא"כ אינם חייבים משעה ראשונה רק משעת גמר דין אבל אי אמרי' דקנס אינו אלא לבסוף א"כ אמאי לוקה ונותן מאה סלע בג' ועדים נסקלין בכ"ג הא שניהם הוא לבסוף. וע"ז אומר אמר ר' מנא אפי' על ר' יוסי הכי אתי מקשין (פי' אע"ג שאומר דמתחייב משעה ראשונה כמאן דמר עדים זוממין צריכין התראה) ולא התרה בהן (פי' וא"כ אינם חייבים). וא"כ תקשה על הא דאמר מתחילה ר' בון בר חייא בעי קומי ר' זעירא הביא האב להזים עידי הבעל הוזמו עידי האב לוקין ונותנים מאה סלע ונסקלין בעשרים ושלשה (פי' אע"ג דבחד גופא הוא דהיינו בהעדים אעפ"כ לוקין ונותנים מאה סלע בשלשה והעדים נסקלין בעשרים ושלשם. וע"ז אומר לו אילו לא הוזמו עידי האב לא נמצא הבעל לוקה ונותן מאה סלע בשלשה ועדים נסקלין בעשרים ושלשה (פי' כיון דתחילה היה בב' גופין ולוקין ונותנים מאה סלע בשלשה והעדים נסקלין בעשרים ושלשה ע"כ אף דנעשה בחד גופא דה דהיינו בהעדים אעפ"כ נמי דינא הכי דלוקין ונותנים מאה סלע בשלשה ונסקלין בעשרים ושלשה:

[וע"ז אומר דאפי' על ר' יוסי שאומר בתחילה הכי מקשיי' כמאן דמר עדים זוממין צריכין התראה וההתראה צריך שיהיה בהמלקות והמיתה ובממון ודאי אינם צריכים התראה ולא גריעי מהא דבכל ממון ח"נ התראה. וע"ז אומר כמאן דמר עדים זוממין צריכין התראה וחם כן כיון שההתראה צריכה שתהיה בכולו וא"כ איך לוקין ונותנים מחה סלע ונסקלין בעשרים ושלשה. וע"ז אומר ר' אבמרי מאן דמר דו כן (פי' מי הוא שאומר כן דהעדים לוקין ונותנים מאה סלע ונסקלים ג"כ הא הטעם הא דאמרי' דנותנים מאה סלע בשלשה ונסקלין הוא כמו דאמרי' בסנה' (ד' ט) אמר רב יוסף הביא הבעל עדים שזינתה והביא. עדים והזימו לעידי הבעל עידי הבעל נהרגין ואין משלמין ממון ופירש"י אע"פ שהיה מפסידין אותה כתובה אין משלמין טובת הנאה כתובתה כדין שאר זוממי כתובה במכות (דף ג') דכיון דבשבילה הן נהרגין אין משלמין לה ממון דמתחייב בנפשו פטור מן התשלומין כו' ואי משום מאה סלע דהוי בעי' לאפסודי לאב כו' חזר והביא הבעל עדים והזימום לעידי האב עידי האב נהרגין ומשלמין ממון לזה ונפשות לזה ולא אמר רב יוסף רק שנהרגין ומשלמין ממון חבל לא שלוקין דהא המלקות והממון באים מחמת הבעל שרצו נחייבו וא"כ הו"ל ב' רשעיות ואמרי' בכתובות (דף ל"ג) בפירוש ריבתה תורה עדים זוממין לתשלומין. וע"כ משלמין מאה סלע ואין לוקין. וא"כ לא קשה מה שהקשה דלמ"ד עדים זוממין בעי התראה וא"כ ההתראה הוא על מאה סלע ועל המלקות ועל המית' כא' וא"כ כיון שההתראה היא בבת אחת וא"כ איך לוקין ונותנים מחה סלע בשלשה ונסקלים בעשרים ושלשה דזה אינו דהא ממון לא בעי התראה בעדים זוממין נמי כמו שאר ממון וא"כ הקו' אינה רק ממלקות. וע"ז אמר ר' אבמרי מאן דמר דו כן (פי' שחייבים מלקות דהא פטורים מחמת המאה סלע שזהו לאדם א'). ועוד אפשר לומר דאפי' לר"מ שסובר דאדם לוקה ומשלם אעפ"כ פטורים ממלקות מחמת המיתה דהא דאמרי' דממון לזה ונפשות לזה חייב היינו דוקא לענין ממון אבל לענין מלקות לא שייך מיתה לזה ומלקות לזה וע"ז אמר ר' אבמרי מאן דמר דו כן (פי' אפי' לר"מ שסובר דלוקה ומשלם אעפ"כ נפטרים מחמת המיתה דר"מ לוקה ומשלם חית לי' מת ומשל לית ליה ובמלקות נא שייך מיתה לזה ומלקות לזה כיון דהמלקות הוא משום כאשר זמם נעשות לבעל והא דבעל לוקה הוא מחמת העבירה וא"כ לא שייך מלקות לזה ומיתה לזה וא"כ לא קשה הא שהקשה דכמאן דמר עדים זוממין צריכין התראה א"כ איך לוקין בשלשה ונסקלים בעשרים ושלשה דזה אינו דמאה סלע לא בעי התראה ובמלקות אינם חייבים רק מאה סלע דהוי ממון לזה ומיתה לזה כמו שביארתי ודו"ק:

[והנה הק"ע וכן הפ"מ הקשו דבריש פרקין (ה"א) חמר איפכא ר' יונה אמר משעה ראשונה ור' יוסי אומר בסוף ואף דאיכא לאוקמי הא דריש פרקין באונס ומפת' ודהכא במוציא שם רע מ"מ מאי שנא הכא ומחי שנא הכא בשלמא לר' יוסי לא קשי' דנפקא לי' מהא דכתיב ונתן לנערה ונתן לאבי הנערה מלמד שאין האב זוכה באונס ומפתה אלא משעת נתינה כו' אבל במוציא שם רע דלא כתיב קרא זוכה מיד אלא לר' יונה קשי' ואיפשר לומר דע"כ אומר ר' יונה בסוף הוא משום דהירושלמי לשיטתי' דאמרינן לקמן המוציא ש"ר על הקטנה פטור אמר ר' יוסי ויאות אינו גדולה שלא התרו בה שמא כלום הוא וקטנה שהתרו בה כגדולה שלא התרו בה וא"כ משמע דהקנס שהבעל חייב במוציא שם רע הוא דווקא שתסקול והוא דלא כשיטת הש"ס דינן שכתבו התוס' בכתובות (ד' מ"ד) בד"ה ה"מ כו' דלא בעי רב למיליף קנס ממיתה דכל היכי דלא מחייב מיתה לא מחייב קנס כו' וכן כתבו התוספות בסנהדרין (ד' ח') בד"ה והביא האב כו' ואין להקשות לפיר"ת לאביי ולכולהו אמוראי דלקמן דלא מחייב מיתה לר"מ היכי מיחייב בק' כסף הא קייל"ן בכתובות דלא מחייב ק' סלע היכי דלא מצי למיתי לידי חיוב סקילה דאמר בכתובות (ד' מ"ד) המוציא שם רע על הקטנה פטור כיון דלא מצי לקיים אם אמת הדבר וסקלוה ויש לומר דמהאי טעמא לא ממעטינן אלא קטנה דלאו בת עונשין כלל עיין שם אבל לשיטת הירושלמי דאפי' לא התרו בה אין הבעל חייב בק' סלע ע"כ סובר ר' יונה דקנס דמוציא שם רע מתחייב לבסוף (אך איפשר שנתחלף הגירסא וצריך לגרוס בשניהם גירסא אחת בהפלוגתא שבין ר' יוסי לר' יונה ודו"ק: