נועם ירושלמי על כתובות ד:ד:ז

שם בירושלמי (ה"ד) לעולם אין העדים נסקלין ולא הבעל לוקה ונותן ק' סלע עד שיאמרו עמנו הייתם במקום פלוני והבעל שכרן להעיד עדות שקר כו' הביא האב שני כיתי עדים אחת אומרת עמנו הייתם במקום פלוני ואחת אומרת הבעל שכרן להעיד עדות שקר פשיטא אותן שאמרו עמנו הי' במקום פלוני נסקלין (פי' שחזרו והוזמו הן) ואותן שאמרו הבעל שכרן להעיד עדות שקר נותנים מאה סלע אמר ר' יוסי ב"ר בון ולא ע"י אילו וע"י אילו לוקין ונותנים מאה סלע אלא לוקין משום לא תענה ברעך עד שקר כבר ביארתי בירושלמי בריש סוטה (הל' א') על הא דאמר שם ר' יהודה בשם שמואל אין למידין דבר מדבר בעדים זוממין והוא כמו שכתבו התוס' בב"ק (ד' כ"ד) ובסנהדרין ד' כ"ו) בד"ה רמיזא לאו כלום הוא גבי ליעודי תורא וליעודי גבר' דמסקינן התם אלא דקא מרמזי רמיזי לא דמי לרמיזה דהכא דהתם מיירי ברמיזה חשובה שכל השלשה ימים באו אלו עדים עם אלו לוקין מרמזי אבל ברמיזה גרועה איירי דלאו מילתא היא אי נמי דיני נפשות שאני וע"ז אמר אין למידין דבר מדבר בעדי' זוממין ע"ש שהארכתי בזה:

וא"כ ה"נ אם באו עדים ואמרו שהבעל שכר לעדי' שלו להעיד אעפ"כ אין הבעל מתחייב ללקות ולשלם מאה כסף ע"י עדי' אלו אלא בצרוף העדי' שאמרו עמנו הייתם וא"כ יכולי' לומר שלא באו להעיד שיהא הבעל לוקה ונותן מאה סלע כיון דעדים זוממין לא בעי התראה אלא שלא להפסיד להאשה כתובתה. ואם כן איך יתחייבו לשלם אם הוזמו (וזהו שלא כדברי התוס' בסנהדרין (ד' ח') בד"ה מוציא שם רע כו' שכתבו כגון שהביא הבעל עדים שזינתה והוכחשו דמחייב הבעל השתא ק' סלעים כו' והירושלמי סובר כמו דאמר שם אין הבעל לוקה ונותן מאה סלע עד שיאמרו עמנו הי' במקום פלוני והבעל שכרו להעיד עדות שקר (וע"כ אמר ר' יוסי בר בון ולא ע"י אלו ואלו לוקין ונותנים מאה סלע וא"כ יכולים לומר שלא באו אלא להכחיש את הבעל שלא להפסידה כתובתה ורמיזא לאו כלום הוא) וע"ז אומר אלא לוקין משום לא תענה ברעך עד שקר: