נועם ירושלמי על כתובות ד:ב:ב

שם (ה"ב) עמדה בב"ד עד שלא בגרה הרי הן של אב מת האב הרי הן של עצמה ור' שמעון אומר אם לא הספיקה לגבות עד שמת האב הרי הן של עצמה כו' ובגמ' תני רשב"י ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה חמשים כסף מלמד שאין האב זוכה אלא בנתינה ר' שמעון אומר במגבה הדבר תלוי ורבנן אמרי בעמידת ב"ד הדבר תלוי ר' שמעון עביד לה כמעשה ב"ד ורבנן עבדי לה כמלוה על דעתי' דר"ש גובה בעדיו' על דעתין דרבנן גובה בבינונו' [פי' דלר"ש שאמר דבמגבה הדבר תלוי א"כ בעמידת ב"ד לא נשתנה הדין דאונס ומפתה דצריך לשלם מן העדיות כמו דאמרינן בב"ק (ד' ד') והאונס והמפתה כו' על דעתין דרבנן גובה בבינונית (פי' דרבנן סברי דבעמידת ב"ד הדבר תלוי וא"כ כיון שעמדו בדין ע"כ הוי לה כמלוה ומלוה דינה בבינונית על דעתי' דר' שמעון אין השביעית משמטתה על דעתין דרבנן השביעית משמטתה (פי' לר' שמעון שאומר דבמגבה הדבר תלוי אין השביעית משמטתה דלא הוי מלוה ע"י העמדה בדין ועל דעתין דרבנן דאמרו בעמידת ב"ד הדבר תלוי וא"כ נעשה כמלוה ובמלוה השביעית משמטתה)

עוד שם על דעתי' דר' שמעון הבכור נוטל פי שנים על דעתין דרבנן אין הבכור נוטל פי שנים (ופי' הפ"מ דלר' שמעון הבכור נוטל פי שנים בירושת קנס כבשאר קנסות ולרבנן אין הבכור נוטל פי שנים כמלוה שראוי הוא ואין הבכור נוטל פי שנים והקשה הק"ע דבמאי קמיירי אי בשגבה האב מחיים מי איכא למ"ד דאין הבכור נוטל פי שנים הא ודאי ממונו הוא ואי בשלא גבה למה יטול פי שנים הא לאו ממונא דאבוה הוא עד שעת נתינה כדאמר ר"ש בסמוך שאין האב זוכה עד שעת נתינה וי"ל מ"מ לענין בכור ממונו הוא עכ"ל.

ולי נראה שיש (ט"ס) בירושלמי (וכצ"ל) על דעתי' דר' שמעון אין הבכור ניטל פי שנים על דעתי' דרבנן הבכור נוטל פי שנים והוא דלר' שמעון דאמר דבמגבה הדבר תלוי א"כ ה"ל ראוי ואין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק אבל לרבנן דאמרו דהוי כמלוה לא הוי ראוי דאע"ג דאמרינן בב"ב (ד' קכ"ה) אמר ר"פ הלכתא כו' ואין נוטל בראוי כבמוחזק ואין הבכור נוטל פי שנים במלוה בין שגבו קרקע בין שגבו מעות אעפ"כ הירושלמי חולק על הש"ס דילן וכמו דאמרינן בב"ב (ד' כ"ד) שלחו מתם בכור נוטל פי שנים במלוה אבל לא בריבית למאן אלימא לרבנן השתא שבחא דאיתי' ברשותא אמרו רבנן דלא שקיל מלוה מיבעי' אלא לרבי ולרבי בריבית לא כו' לעולם רבנן היא ומלוה כמאן דגבי דמי אלמא דשלחו מהתם דאפי' לרבנן הוי מלוה כגבוי. וא"כ כיון דשלחו מתם א"כ שיטת הירושלמי דמלוה הוי כגבוי וכן משמע בירושלמי (פ"ח דב"ב ה"ג) דאמרינן שם כתיב בכל אשר ימצא לו כו' כיצד אין יורש (כצ"ל) בראוי כבמוחזק כיצד מת אביו בחיי אבי אביו נוטל פי שנים מנכסי אביו ואינו נוטל פי שנים מנכסי אבי אביו ולא הביא פלוגתא דר' ורבנן אלמא דראוי לא הוי רק אם מת אביו בחיי אבי אביו זה הוי ראוי. וכן בירושלמי (פ"ה דגיטין ה"א) כרמו פרט לראוי כבמוחזק ר' אלעזר בשם ר' ניסא כשחפר אביו בור והזיק בחיי אביו ונפלו נו נכסים אחר מיתת אביו כו' וזה מקרי ראוי לשיטת הירו' וכן אמרי' בירושלמי לקמן בכתובות (פ"י ה"ד) והא תני' היורשין שירשו שט"ח הבכור נוטל פי שנים עוד יצא עליהן שט"ח הבכור נותן פי שנים (ופי' הפ"מ כיון דמלוה בשטר הוא מוחזק ולא ראוי והבכור נוטל פי שנים) ומביא הברייתא סתם ולא כמו דאמרי' בב"ב (דף קכ"ד) רבי אומר אומר אני בכור נוטל פי שנים בשבח ששבחו נכסים כו' ירשו שט"ח בכור נוטל פי שנים כו' וא"כ הוא אליבא דרבי והירושלמי מביא בסתם אלא דקאמר דדוקא בשטר וא"כ העמדה בדין הוי כשטר וע"ז אומר על דעתי' דר' שמעון הבכור נוטל פי שנים וצ"ל הבכור אינו נוטל פי שנים מחמת שקנס במגבה תלוי ולא בב"ד ע"כ הוי כמו ראוי לר"ש על דעתין דרבנן אין הבכור נוטל (והוא ט"ס וצ"ל הבכור נוטל פי שנים) משום דלשיטת הירו' לא הוי מלוה ראוי וע"כ נוטל פי שנים וכמו שביארתי ודלא כהק"ע והפ"מ]:

ר"י אומר הראשונה של אב כו' ור' יעקב בר אחא ממוציא שם רע למד ר' מאיר והתניא ר' חייא זינתה ועודה בבית אביה ומשבגרה הוציא עלי' שם רע הוא אינו לוקה ואינו נותן מאה סלע אלא או היא או זוממי' מקדימין לבית הסקילה ר' מנא בעי קומי ר' יוסי הגע עצמך הוציא עלי' שם רע עודנו נערה ובגרה א"ל שמענו שנותן לאבי' א"ר ירמי' קומי ר' זעירא ותמי' אני איך רבנן מדמין כתובה לקנס ולא דמי כתובה משעה ראשונהוקנס בסוף ואת אמר אכן אמר ליה מי יאמר לך אפי' קנס משעה ראשונה ואתי דר' ינאי כר' ירמיה דר' יוסי כר' זעירא [ואלולא דמסתפינא הייתי מגיה ממוציא שם רע למד ר"י דעל ת"ק אינו צריך ליתן טעם דכיון שנשאת יצתה מרשות אביה וגם ר' בון בר חייא מפרש נמי שם טעמא דר"י (פי' כמו דבמוציא שם רע צריך ליתן הקנס לאביה אע"פ שנשאת ונפקא מרשותי' אפ"ה צריך ליתן הקנס לאבי' דאזלינן בתר התחלת החיוב כיון שמוציא שם רע שהיא זינתה בבית אבי' ע"כ נותן הקנס לאבי' וה"נ אזלינן בתר התחלת החיוב וכשזינתה הי' בבית האב כיון דהתחלת החיוב הי' עדיין ברשות האב ע"כ נותן לאבי') וקאמר והתני ר' חייא זינתה ועודה בבית אביה ומשבגרה הוציא עליו שם רע הוא אינו לוקה ואינו נותן מאה סלע פי' דמקשה דא"כ אזלינן בתר התחלת החיוב ושזינתה הי' בבית האב והוא הוציא ע"ז ש"ר א"כ מאי טעמא תני ר' חיי' דאם משבגרה אח"כ הוציא עליו שם רע פטור ליזיל בתר התחלת החיוב והתחלת החיוב הי' עדיין בבית אבי' ולא שני ע"ז כלם דהתם גזירת הכתוב הוא דאימתי מתחייב ההיא שעתא וההיא שעתא בוגרת היא כמו דאמרינן בש"ס דילן בכתובות (ד מ"ה) ר' מנא בעי קומי ר' יוסי הגע עצמך הוציא עליו שם רע ודנה נערה ובגרה (פי' אם אזלינן בתר התחלת החיוב וע"כ צריך ליתן לאבי' משו' שהוציא שם רע על הזנות שברשות אבי' וע"כ אפי' בגרה אח"כ נמי) וע"ז אמר ר' ירמי' קומי ר' זעירא ותמי' אני איך מדמי רבנן כתובה לקנס ולא דמי כתובה משעה ראשונה וקנס בסוף (פי' דאיך תדמי לענין קנס דבקנס לא אזלינן בתר מעיקרא דנימא דכיון דנתחייב איגלאי מילתא למפרע וע"כ לא אזלינן בתר מעיקרא משא"כ בכתובה אזלינן בתר מעיקרא וע"כ אפי' נשאת נמי ועיין במה שביארתי (פ' ג' דכתובות ה"ד):