נועם ירושלמי על כתובות ד:א:ד

עוד שם עד כדון דברים הבאים מחמת הביאה אבל בסימא את עינה קטע את ידה שיבר את רגלה למי הוא משלם לה או לאביה ר' יוחנן אמר נותן לאביה רשב"ל אמר נותן לעצמה מיסבר סבר רשב"ל שמעשה ידיה שלה עד שתבגור ור' יוחנן אמר מבוגרת ואילך (פי' דפליגי בזה רשב"ל ור' יוחנן דרשב"ל סובר דמעשה ידיה שלה עד שתבגור ואם כן הכא בחבלה סובר רשב"ל דאין כל החבלה של האב כיון שהיא נפחתה מנערות ואילך וזה הפחת שייך אליה) [ואיפשר דהפי' הוא בירושלמי מסבר סבור רשב"ל שמעשה ידיה שלה (פי' ואיך אמר ר"ל דנותן לעצמה) וע"ז משני עד שתבגור וא"כ הפחת שלאח"כ צריך ליתן לעצמה ור' יוחנן אמר נותן לאביה (פי' כיון שנעשה לה בעודהברשות האב וכמו שכתבו התוס' בכתובות (דף מג) והתנחלתם אותם לבניכם כו' מתקיף לה רבה ואימא בפתוי הבת וקנסות וחבלות הכתוב מדבר ופריך חבלות צערא דגופא היא (פי' וצערא דגופא לא זכי לי' רחמנא לאב) אמר ר' יוסי בר' חנינא שפצעה בפני' וכתבו התוס' וא"ת תקשי הך ברייתא לרב ור"ל דמשמע בהחובל (ד' פ"ט) דפליגי אר' יוחנן דאמר פצעה בפניה דהוי דאב וי"ל דבפחת דעד הנערות מודו כ"ע דהוי דאב שמפסיד במה שהיה יכול למוכרה והתם פליגי במה שהיא נפחתת מנערות ואילך וסבר ר' יוחנן דכל הפחיתה דאב הואיל ונעשה לה בעודה ברשות האב כו' וע"כ קאמר בירושלמי דבזה פליגי ר' יוחנן ור"ל (דלא כהפ"מ שנדחק בזה):

עוד שם ר' אבין בשם ר' הילא עד שעת בגרות פליגין אבל מבגרות ואילך כל עמא מודו שהן של עצמה ואיפשר לומר דר' אבין סובר כתירוץ השני שתירצו בתוס' (ד' מ"ג ושם) אי נמי בפחיתת מכירה מודו כ"ע דהוי דאב והתם פליגי במה שנפחתה לקדושין דסבירא להו לרב וריש לקיש דלא זכי ליה רחמנא אלא קדושין ממש וכן סובר ר' אבין דפליגי בזה בפחיתות קדושין וע"ז אומר מתניתא מסייע לדין ומתניתא מסייע לדין מתניתא מסייע לר' יוחנן החובל בבתו ובנו של חבירו של בנו יתן מיד ושל בתו יעשה בהן סגולה (פי' וא"כ מסייע לר' יוחנן למאי דקא אמר ר' אבין דפליגי עד שעת בגרות ולר' יוחנן עד שעת בגרות דאביה הוי וע"כ יעשה בהם סגולה ולשיטת הירושלמי אין הפירוש כמו דאמרינן בש"ס דילן בב"ק (ד' פ"ז) דאמרינן בבנו קטן יעשה לו סגולה שהפי' הוא כיון שהוא קטן עדיין ע"כ יעשו לו סגולה וכמו דאמרינן שם מאי סגולה רב חסדא אמר ס"ת רבה בר רב הונא דיקלא דאכיל מיניה תמרי א"כ הא דעושין סגולה הוא מחמת שהוא קטן אבל שיטת הירושל' הא דאמרינן של בתו יעשה בהם סגולה הוא מחמת דבימי נערות הוי של אב ומבגרות ואילך הוי של עצמה ולר' אבין הוי הפחת שלה שיהיה מזה אחר שתבגור ע"כ אמרינן שיעשה בהם סגולה ועד שעת בגרות הוי לאב ולאח"כ הוי שלה והוא כמו דאמרינן בב"ק (ד פ"ו) איתמר הקיטע יד עבד עברי של חבירו אביי אמר נותן לו שבת גדולה לעבד (פי' דמי ידו) ושבת קטנה לרב רבא אמר הכל ינתן לעבד וילקח בהם קרקע והרב אוכל פירות וא"כ עיקר הקרקע הוא לעבד והרב אוכל פירות בשביל שביטל לו מעשה ידיו (ועיין תוס' בד"ה רבא כו' וברא"ש גירסת הרי"ף ודו"ק) וע"כ קאמר הכא נמי של בתו יעשה בהם סגולה דהיינו שיקחו קרקע והאב אוכל הפירות עד שתבגור וכל מה שפי' הפ"מ בכאן שגה בזה גם מה שפירש דסגולה היינו ס"ת זה אינו לשיטת הירושלמי דבש"ס דילן אמרינן כה"ג בבנו קטן ששייך אליו אך כיון שאין למי ליתן דהא הוי קטן ע"כ עושים לו סגולה והכא הא דתני' עושים להם סגולה היינו מפני שגוף היד לאחר שתבגור שלה ומעשה ידיה עד שתבגור הוי של אב ע"כ עושים סגולה וכמו שהבאתי מהא דב"ק (ד' פ"ו) לענין עבד עברי ודו"ק]:

עוד שם אמר ר' יודן אבוי דר"י אבוי דר' מתני' אית מתני' רישא וסיפא מסייע לרשב"ל החובל בבתו קטנה נזקה שלה ופטור מן הבושת ומן הפגם אחרים שחבלו בה נזקה שלה והשאר יעשה בהן סגולה ובושתה ופגמה של אבי' (והא דאמר והשאר יעשה בהן סגולה אין הפי' כמו הש"ס דילן בב"ק שם והוא רק כמו שביארתי דעל נזקה קאמר דהוי שלה (והוא דאפחתא מכספא לענין קידושין וזה שייך רק אלי' דלא זכי לי' רחמנא רק קדושין ממש אבל לא מה שבא על ידי קידושין ובושת ופגם לאבי' דהא אי בעי מסר לה כו' וע"כ בושת ופגם לאבי' והשאר יעשה בהם סגולה (היינו כמו שבת קטנ' שמחמת החולי ושבת גדולה שמחמת היד) ע"כ יעשה בהם סגולה דהיינו קרקע שיהי' שלה ואביה יאכל הפירות עד שתבגור וע"כ קאמר רישא וסיפא מסייע לרשב"ל דתני' דנזקה שלה והיינו דאפחתא מכספא לענין קידושין: