נועם ירושלמי על כתובות ד:א:ב

מתניתין נערה שנתפתתה בושתה ופגמה וקנסה לאבי' והצער בתפוסה כו' ובגמ' מאן תנא נערה ר"מ ברם כרבנן אפי' קטנה כו' והנה הק"ע הקשה דלמה לא דייק הש"ס הכי בריש פרק אלו נערות גם בבבלי (ד' כ"ט) דייק הש"ס נערה אין קטנה לא מאן תנא אמר רב יהודא אמר רב ר' מאיר היא דתני' קטנה מבת יום א' עד שתביא שתי שערות יש לה מכר ואין לה קנס והק"ע נדחק בזה ולי נראה דע"כ דייק הירושלמי הכא מאן תנא נערה אין קטנה לא משום דבר"פ אלו נערות איפשר לומר דאין הכי נמי דאפי' קטנה אלא דאתי למעוטי בוגרת וכמו שהקשו התוס' שם וע"כ נקט נערות אע"ג דקטנה נמי יש לה קנס והכא דייק מדקתני נערה שנתפתתה בושתה ופגמה לאביה ומדייק הירו' מאן תנא נערה אין קטנה לא והוא משו' דהו"ל למיתני דוקא בקטנה והוא משום דתנן לא הספיקה לעמוד בדין עד שמת האב הרי הן של עצמה וכבר הבאתי בירושלמי (פ"ג ה"ז) דשיטת הירושלמי הוא כמו שכתב הר"ן דבמפותה אע"ג שהיה תחילה של אב קודם שבגרה אעפ"כ כיון שבגרה אח"כ וקנסה לעצמה אחולי אחלה והא דתנן הכא לא הספיקה לעמוד בדין עד שבגרה כו' לא קאי רק על אונס אבל לא במפותה וא"כ סיפא לא קאי על הרישא דתנן נערה שנתפתתה בושתה ופגמה כו' וא"כ איירי סיפא דמתניתין רק באנוסה אבל לא במפותה (וכמו שכתב הר"ן וכן לפי מה שביארתי שם שיטת הראב"ד) א"כ אמאי לא תני במתניתין בקטנה דמחילת קטנה אינה מחילה כמו שכתבו התוס' בכתובות (ד' מ"ב) דבקטנה לא שייך מחילה וא"כ היה יכול להשמיענו מפותה נמי דבגרה לעצמה וע"כ דייק הירושלמי דמאן תנא נערה ר"מ ברם כרבנן אפילו קטנה (פי' דמוכח ממתניתין דסובר כר"מ) ודו"ק: