נועם ירושלמי על כתובות יג:א:ד
Noam Yerushalmi on Kesubos 13:1:4 (Noam Yerushalmi on Ketubot 13:1:4) · נועם ירושלמי על כתובות · free full Hebrew text
Open in the reader →מי שהלך לו למדינת הים ואשתו תובעת מזונות חנן אמר כו' ובגמ' מעשה בי ר' ישמעאל שפסק מזונות לאשה בשוקי בציפורי מה בשוקי שמע כ' ומר וצ"ל שמע ר' ומר ואחר כך צ"ל מה שמע ומר ופי' מה אמר רביכששמע שריבר"י פסק מזונות לאשה מאן א"ל שלא שילח לה מאן אמר לי' שלא הניח לה עברין ידעין (ופי' הק"ע מאן אמר לי' לא הניח לה בעלה קודם צאת כדי פרנסתה מאן א"ל שלא הניח עברין ידעין כתב הק"ע שצ"ל שלא הניח לה עבדין ואמהין והפ"מ פי' עברין ידעין העוברין בשוק ידעין שלא הניח לה ר' הילא אמר רב מסבר סבר רבי דלית מתניתא באשת איש אלא באלמנה (פי' דדווקא באלמנה פוסקין מזונות אבל לא באש איש) וכמו דאמרינן בכתובות (ד' ק"ז) כששמעו בו שמת) ואמר ר' אבין תני דבית רבי כן מי שיצא למדינת הים ואשתו תובעת מזונות והנה המפרשים נדחקו בזה ע"כ נראה לי דאמר מאן אמר שלא שילח לה ומאן אמר שלא הניח לה עברין ידעין (פי' שהחשש הוא שמא הניח לה קודם שיצא אבל שלא שילח לה ליכא למיחש דעברין ידעין דהעוברין ושבין היו יודעין אם שילח לה א"כ החשש הוא רק דשמא הניח לה) ובכאן צ"ל תני דבית רבי כן מי שיצא למדינת הים (פי' דרבי סובר דאין פוסקין מזונות לאשת איש וע"כ תני דבית רבי מי שיצא למדינת הים ואיפשר דהי' מוכרח לצאת דהיינו אונס או מחמת ממון או מחמת מרדון וא"כ לא הי' לו פנאי להניח). וע"כ פוסקין מזונות וזהו דווקא אם הא דאמר רבי היינו מאן אמר שלא הניח א"כ בכאן אין צריך לחוש וע"כ תני דבית רבי מי שיצא למדינת הים ולא מי שהלך למדינת הים דמשמע מעצמו הלך וא"כ הי' קשה להם דהא רבי סובר דאין פוסקין מזונות לאשת איש וע"כ תני דבית רבי מי שיצא למדינת הים אבל אם מה שאמר רבי הוא שמא שילח לה ממדינת הים א"כ למאי תני דבית רבי מי שיצא דהא מ"מ קשה דילמא שילח לה ואלא ודאי דאין חוששין שמא שילח משום דעברין ידעין וא"כ אין החשש רק דילמא הניח לה. וע"כ תני דבית רבי מי שיצא למדינת הים א"כ איפשר לומר דיצא לאונסו וע"כ לא היה לו פנאי להניח לה וע"ז אומר רב בעי מסבר סבר דלית מתניתא באשת איש אלא באלמנה וא"כ איפשר לומר דרבי אמר שמא הניח לה ומתניתין מיירי באלמנה.
עוד (שם) הוון בעי מימר מאן דמר באשת איש הא מתניתא בתחילה שלא שלח לה בסוף שלא הטמינה ושלא הערימה (פירוש ועל זה אמרו בני כהנים גדולים תשבע בתחילה ובסוף בתחילה היינו שלא הניח לה ובסוף היינו שנא הטמינה ושלא הערימה) מאן דמר באלמנה היא מתניתא בתחילה שלא הניח לה ובסוף שלא הטמינה ושלא הערימה וכתב הק"ע והפ"מ דהא באלמנה לא שייך שלא שילח לה ע"כ נשבעת בתחילה שלא הניח לה בסוף שלא הטמינה ושלא הערימה אמר שמואל אחוה דר' ברכי' בשלא מחלה ליתומים על כתובתה הנה המפרשים הק"ע והפ"מ נדחקו בזה מאוד: וע"כ נראה לי לבאר דקאמר הוין בעי מימר מאן דמר באשת איש היא מתניתא בתחילה (פי' בתחילה בעת שבאה לגבות המזונות) שלא שילח לה בסוף שלא הטמינה ושלא הערימה (פי' דקשי' לי' אהא דאמרי בני כהנים גדולים תשבע בתחילה ובסוף דכיון שנשבעת בתחילה לענין מזונות משום דילמא אתפסה צררי וא"כ למאי תשבע בסוף) ע"ז אומר בתחילה שלא שילח לה ובסוף כשבאת לגבות כתובתה נשבעת שלא הטמינה ושלא הערימה. (ואף שכבר נשבעת למזונות אך למזונות נשבעה שלא שילח לה וע"כ בסוף כשבאת לגבות כתיבתה נשבעה שלא הטמינה ושלא הערימה שע"ז לא נשבעה מתחילה) מאן דמר באלמנה היא מתניתא (וא"כ לא שייך שמא שילח לה וא"כ הא דנשבעת מתחילה היינו שלא הניח לה) וע"ז אומר בסוף שלא הטמינה ושלא הערימה (פי' בתמי') (דכיון שנשבעת תחילה שלא הניח לה א"כ אמאי צריכה לישבע בסוף שלא הטמינ' ושלא הערימה למאי תשבע כיון שלא הניח לה א"כ ודאי לא הטמינה ולא הערימה) וע"ז אומר אמר שמואל אחוה דר' ברכי' בשלא מחלה ליתומים על כתובתה (פי' הא דצריכה לישבע בסוף היינו שלא מחלה ליתומים על כתובתה) והק"ע נדחק שם מאוד והאריך בקושייתו וכן הפ"מ נדחק בזה מאוד עיין שם: