נועם ירושלמי על כתובות יג:ב:ב

(ה"ב) מי שהלך למדינת הים ועמד א' כו' הדא אמרה ואפי' בבע"ח שהוא דוחק תדע לך שהוא כן דתני' ומקריב עליה קיני זבין לא בשלא נתן לתוך ידו כלום (פי' כיון שלא נתן לתוך ידו לא הוי הנאה) וכן כתב הר"ן בנדרים (ד' ל"ט) דהא דתנן דבנכסי המבקר אסורין על החולה דנכנס לבקרו עומד משום דמצוה דנפשיה קא עביד ואידך ממילא מתהני הני מילי בכי האי גוונא דהנאה דממילא הוא אבל היכא דיהיב ליה מידי כיון שהוא מהנהו ממש ולא גרמא הוא אסור והיינו דתנן לקמן (ד' מ"ג) המודר הנאה מחבירו ואין לו מה יאכל כו' נותן ע"ג הסלע דווקא בכה"ג שרי אבל מידו לידו לא ואע"ג דמצוה קא עביד כו' דדוקא הנאה דממילא שרי במקום דמצוה אבל הנאה דבידים לא ועיין מה שכתב הק"ע על הש"ך בחו"מ (סי' קכ"ח סעיף ג') ועיין בירושלמי (פ"ח דפסחים ה"ג) תמן תנינן נתן לה כספים כו' רשב"ל אמר בממנה אותו על פסחו ועל חגיגתו אין תימר שהוא יוצא לחולין וחוזר וקידש יהא אסור משום אתנן פתר לה בשלא נכנס לתוך ידו כלום תדע דתנינן תמן מקריב עליה קיני זבים כו' לא בשלא נכנס לתוך ידו כלום ודו"ק]: