נועם ירושלמי על כתובות יא:ו:ב

(ה"ו) שום הדיינין שפיחתו שתות או שהותירו שתות מכרן בטל כו' ובגמ' תמן תנינן שום היתומים שלשים יום שום ההקדש ששים יום ומכריזין בבוקר ובערב ולמה שלשים ליפות כחן של יתומים ויכריזו יותר עד שלשים יום את מיפה כחן מכאן ואילך את מריע כחן (פי' דאם ימשך עוד את מריע כחן שאפשר שמחמת המשך הזמן יחזור בו מי שעמד על המקח מתחלה) ואמור אף בהקדש כן (פי' דאמאי תיקנו בהקדש ששים יום ניחוש שמא יחזרו אם יומשך הזמן) שני' היא הקדש שאתה תופס ראשון ראשון (פי' דבהקדש ליכא חשש זה דראשון ראשון שפסק שוב אינו יכול לחזור כמו דאיתא בערכין (ד' כ"ז).

עוד (שם) אמר רב יוסי מן מה דאת אמר שני' היא הקדש שאת תופס ראשון ראשון הדא אמרה שאם ימצאו שומן שאין מכריזין ומחליטין. והנה המפרשים הק"ע והפ"מ נדחקו בזה ונראה לי לפרש דקאמר ר' יודן מן מה דאת אמר שני' היא הקדש שאת תופס ראשון ראשון וע"כ מכריזין יותר ולא חיישינן שמא יחזור בהן משום דאת תופס ראשון ראשון והנה הא דאת תופס ראשון ראשון הוא משום דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט והנה התוס' כתבו (בב"ב ד' קל"ג) ובקדושין (ד' כ"ט) דהא דאמרינן דאמירתו כו' היינו דוקא בלא טעה אבל בטעה יותר מכדי שוי' בזה לא הוי אמירתו כו'. וא"כ איך יכריזו יותר משלשים ואמאי לא ניחוש שמא יחזור אלא ודאי דהא דמכריזין היינו באם לא מצאו שומן אבל חם מצאו שומן אין מכריזין ועוד השומא ששמוהו בודאי אינו יכול לחזור אך אולי יתנו יותר מכפי השומא ואז יכול לחזור בו משום דהוי בטעות זה אינו דהא אם הי' נותן כפי השומא לא היו מכריזין עוד. ועד השומא אינו יכול לחזור ועיין בערכין (ד' כ"ז) אמר רב חסדא כו' ודו"ק:

ואף דבירו' (פ"ג דקידושין) אמרי' כיצד לקח פרה מן ההקדש במאתים לא הספיק להביא מאתים עד שעמד במנה מביא מאתים הדא היא אמירתו כו' ולא קאמר כמו דאמרינן בש"ס דילן בקידושין (ד' נ"ט) משכו במאתים ולא הספיק לפדותו עד שעמד במנה נותן מאתים מ"ט לא יהא כח הדיוט חמור מהקדש (ופירש"י לא יהא כח הדיוט חמור מהקדש שאם משכו מיד הדיוט ושלם כל מעותיו דקנאו במשיכה וברשותו הוא דזול) וע"ז הקשו התוס' דמ"ט לא אמר משום דאמירתו כו' וע"ז תירצו דטעה שהי' סבור שלא ישתנה המקח ובירושלמי קאמר לקח פרה מן ההקדש במאתים ולא הספיק להביא המאתים עד שעמד במנה מביא מאתים הדא היא אמירתו כו' ולא קאמר הטעם משום דלא יהא כח הדיוט חמור מהקדש ואיפשר לומר דע"כ לא קאמר הטעם משום דלא יהא כח הדיוט חמור מכח הקדש דבהדיוט קונה במשיכה וא"כ לא יהא כח הדיוט חמור מהקדש ואיפשר לומר כמו שכתבו התוס' בבכורות (ד' י"ב) בד"ה דבר כו' דמשיכה לא שייכא בהקדש דכל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא ולהכי שייך טפי כסף וע"כ לא קאמר הירו' כמו הש"ס דילן דלא יהא כח הדיוט חמור מכח הקדש דה"מ אם הי' בהקדש משיכה וע"כ לא יהא כח הדיוט חמור כו' ואע"ג דבהקדש הוא בכסף אבל כיון דלא שייכא משיכה בהקדש דכל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא וכמו שאומר תחילה בירושלמי שם כיצד גזבר שנתן מעות הקדש במטלטלין קנה הקדש בכל מקום שהוא שנאמר לה' הארץ ומלואה וע"כ קאמר הטעם משום דאמירתו כו' אלמא דאפי' בכה"ג קאמר הירושלמי דאמירתו כו' אך זהו דוקא אם נשתנה השער אבל אם הי' תחילה בטעות לא הוי אמירתו כו' דהא הקדש בטעות נמי לא הוי הקדש ע"ז אומר ר' יודן מן מה דאת אמר שני' היא הקדש את תופס ראשון ראשון הדא אמרה שאם מצאו שומן שאין מכריזין ומחליטין ע"כ לא חיישינן שמא יחזור בהם דהא עד השומא אינם יכולים לחזור אף שאם יתן יותר משומא יכול לחזור אך אם הלוקח נותנים כפי השומא אין מכריזין עוד כמו שביארתי ודו"ק: