נועם ירושלמי על כתובות יא:ה:ב
Noam Yerushalmi on Kesubos 11:5:2 (Noam Yerushalmi on Ketubot 11:5:2) · נועם ירושלמי על כתובות · free full Hebrew text
Open in the reader →מתניתין (ה"ה) הי' כתובתה ארבע מאות זוז מכרה לזה במנה ולזה במנה ולאחרון יפה מנה ודינר במנה של אחרון מכרה בטל ושל כולן מכרה קיים עד כדון כשמכרה להם בארבע שטרות מכרה להם בשטר ח' תפלוגתא דר"י ורשב"ל דאתפלגון כתב כל נכסיו לשני בני אדם כאחת והיו העדים כשרין לזה ופסולין לזה ר' הילא בשם ר' יסא אתפלגון ר"י ורשב"ל חד אמר מאחר שהם פסולים לזה פסולים לזה ור' שמעון בן לוי אמר כשרין לזה ופסולין לזה [עיין כ"ז בספרי אבי הנחל (ה"ח) על מה שקשה אהא דאיתא בחוה"מ ברמ"א (סי' נ"ב) וכן אם היה כתובים בשטר ב' או ג' דברים ונתבטל השטר נדבר א' השאר לא נתבטל. וכתב הסמ"ע שנתבטל השטר מכח גוף הענין ולא מכח גוף העדים משום הכי מתקיים העדות לשאר ענינים שבשטר וא"כ קשה ע"ז מהירו' דהכא דהוי כתובתה ארבע מאות זוז כו' דאפי' מכח גוף הענין ולא מכח פסול העדים כגון יפה מנה ודינר במנה דמי לעדות שבטלה מחמת קרוב או פסול דכיון שנתבטל במקצת נתבטל בכולהו ע"ש שהארכתי בזה ושם כתבתי דאפשר לחלק בין שטרי ראיה לשטרי מקנה דבשטרי ראיה לשיטת הירו' דבכסף נתחייבו הנכסים לחרמים דר"מ וע"כ אפי' נתבטל מחמת דבר א' לא נתבטל לשאר הענינים משא"כ בשטרי מקנה. והא שהקשיתי שם דא"כ לר' מאיר שסובר דבשטרי הלואהנמי בשטר נתחייבו הנכסים א"כ אמאי קאמר ר"מ דקונסין אותו ואינו גובה לא את הקרן ולא את הריבית הא לר"מ כיון דבשטר נתחייבו הנכסים א"כ דמי לשטרי מקנה דכיון דנתבטל מקצתו נתבטל כולו וכן בירושלמי (פ"ג דפסחים) כמו שר"מ קונס בדברים כן רשב"ג קונס בדברים א"כ הוי מטעם קנס לא קשה שהוא כמו שכתבו התוס' בב"ק (ד' ל') בד"ה שטר שכתבו ריבית כו' נראה לר"י שר"מ קניס להפסיד החוב לגמרי אפי' בהודאה ועדות אחרת: וע"כ קאמר שהיא מחמת קנס אבל לגבות ע"י השטר נתבטל לר"מ מאחר שנתבטל מקצתו נתבטל כולו ולר"מ בשטר נתחייבו הנכסים כמו דאמרינן בירושלמי (פ"י דכתובות ה"א) על דעתי' דר"מ בשטר נתחייבו הנכסים על דעתין דרבנן בכסף נתחייבו הנכסי'. וע"כ אמרינן בירו' (בב"ב פ"י ה"י) רב הונא אמר הקדמה פסולה והשטר כשר (פי' דשטרות המוקדמין ההקדמה פסולה והשטר כשר) וכן איתא (פ"י דשביעית) ר' יוחנן אמר פסולין ממש ורשב"ל אמר אינו מונה אלא משעת הכתב ואפילו לר' יוחנן איפשר דהטעם גזירה שמא יגבה מזמן ראשון כמו דאמרינן בב"מ (ד' ע"ב) ור' יוחנן אמר אפילו תימא רבנן גזירה שמא יגבה מזמן שני אבל בשטרי מקנה כיון שנתבטל מקצתו בטלה כולו ועיי"ש עוד מה שהארכתי בענין אם נמצא ביטול שלא מחמת קרוב או פסול אי בטלה מקצתה בטלה כולה או לא עיין שם: