נועם ירושלמי על כתובות יא:ד:ב

שם (ה"ד) אלמנה שהי' כתובתה מאתים כו' ובגמ' פדה שוה מנה במאתים (והוא ט"ס וצ"ל) פדה שוה מאתים במנה ר' יוחנן אמר אינו פדוי ורשב"ל אומר פדוי מתניתא פליגא על ר' יוחנן אמר טלית זה תחת חמור זה יצא לחולין וסיפא פליגא על רשב"ל צריך להעשות דמים מה פליגין להביא מעילה ר' יוחנן אמר מביא קרבן מעילה רשב"ל אמר אינו מביא קרבן מעילה והנה בספרי נחלת יהושע (ח"ב דרוש י') הבאתי מה שתמה הק"ע דאמאי לא מקש' ממתני' דתמורה (ד' כ"ו) אם הי' בעל מום יוצא לחולין וצריך לעשות דמים (וכמו דמקשה בב"מ (ד' נ"ו) ושם ביארתי דפליגי דוקא בקדשי בדק הבית לשיטת הירו' דבקדשי מזבח דלא הוי כמכירה והפדיון אינה כלקיחה וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ז דב"ק ה"ד) ר' אסטא ב"ר מתנן שאל הפודה כלכלה מיד הגזבר מהו שתטבול למעשרות (פי' דמיבעי' ליה אם הפדיון הוא כלקיחה ומקח טובל למעשר) וע"ז אומר מתיב ר"ל והתני' גנב והקדיש ואח"כ טבח ומכר כמה דאת אמר תמן המקדיש אינו כמוכר ודכותה הפודה אינו כלוק') (דאם המקדי' כמוכר א"כ הוי הקדש מכיר') וגם ש"ס דילן סובר כן דבקדשי מזבח לא הוי ההקדש כמכירה וכמו דאמרינן בב"ק (ד' ע"ח) בשלמא אטביחה לא ליחייב דכי קא טבח דהקדש קא טבח אלא אהקדש ליחייב מה לי מכרו להדיוט כו' ומשני התם מעיקרא תורא דראובן והשתא תורא דראובן אבל בקדשי בדק הבית אמרינן שם דהוי כמכירה ע"כ אפשר לומר דפליגי דווקא בקדשי ב"ה דבקדשי מזבח דלא הוי כמכירה והפדיון אינו כלקיחה בודאי דלכתחילה צריך לפדותו בשויי' אבל בדיעבד הקדש שוה מנה שחיללו על שוה פרוטה מחולל דהא הפדיון אינו כלקיח' דמעיקר תורא דראובן והשתא הוא תורא דראובן והפדיון אינו אלא לאפקועי איסורא אבל בקדשי ב"ה דהוי כמכירה לר' יוחנן ע"כ אומר דפדה שוה מאתי' במנה אינו פדוי וכמו דאמרי' בקרקע דאימעיט מאונאה דאם הי' דבר מופלג יש להם אונאה וה"נ בהקדש ורשב"ל אמר דהוי פדוי והוא דאזיל לטעמי' דס"ל בב"ק ושם) דאפי' בקדשי בדק הבית הפדיון אינו כמכירה והפדיון אינו כלקיחה אלא לאפקועי איסורא וע"כ הקדש שוה מנה שחיללו על שוה פרוטה מחולל (ועוד דאפי' בקרקע נמי סובר דאין לו אונאה אפי' בדבר מופלג) וע"כ מייתי מהברייתא טלית זה תחת חמור זה יצא לחולין ולא מקשה ממתניתין דתמורה דהתם הוא בקדשי מזבח ובקדשי מזבח הוי הפדיון רק לאפקועי איסור' ועיין שם שהארכתי בזה

ועוד אפשר לומר דממתני' דתמורה לא מצי לאקשויי דאפשר לומר דיוצא לחולין וצריך לעשות לו דמים דהיינו כמו שכתבו התוס' בתמורה (ד' כ"ז) דיצא לחולין כשיעשהו דמים והא דאיצטריך למתני יצא לחולין משום דתנא תחלה דלא נפיק לחולין אלא נתפסין בתמורה וזה וזה קדושים תנא נמי דינא דאחולי וע"כ מקשה מברייתא דלא מצי לשנויי יצא לחולין כשיעשהו דמים דא"כ הוא פשיטא ומאי קמ"ל.