נועם ירושלמי על כתובות י:ו:ב

שם (ה"ו) מתניתין מי שהי' נשוי שתי נשים ומכר את שדהו וכתבה הראשונה ללוקח דין ודברים אין לי עמך השני' מוציאה מיד הלוקח והראשונה מן השני' ולוקח מן הראשונה וחוזרת חלילה עד שיעשו פשרה ביניהם ובגמ' אמר ר' יוסי הדא אמרה ההן דיזיף מן תרין כו' אתא תנינא א"ל קומי פושרין א"ל ולית סופי' דקדמי' משמע ומיתי מיטרף יכול לומר פושרין ואין טרף טרף פישר מן השני חזקה שהראשון בא וטורף פישר מן הראשון אמר ר' פנחס אתא עובדא קומי ר' ירמי' אמר פישר פישר (פי' דכיון שפישר עם הראשון אין הבע"ח השני יכול לטרוף משום דמה מכר ראשון לשני כל זכות שתבוא לידו וא"כ אם הי' הבע"ח הראשון טורף א"כ לא יוכל הבע"ח השני ליטרף וא"כ כיון שזה פשר עם הבע"ח הראשון יש לו כל הזכות של הבע"ח ע"כ לא יוכל הבע"ח השני לטרוף) וע"ז אמר הדא אמרה ההן דיזיף מן תרין כו' והוא כמו דאמרינן בירו' בריש הכותב א"ר אבין בר חייא קומי ר' זעירא מתניתא אמרה כן שאין אדם מאבד את זכותו בלשון הזה (פי' בתמיה) (דהא ממתני' מוכח דמהני אם אמר דין ודברים אין לי על שדה זו) דתנינן מי שהי' נשוי שתי נשים ומכר את שדהו וכתבה ראשונה ללוקח דין ודברים אין לי עמך השני' מוציאה מיד הלוקח הא הראשון לא א"ל כל גרמא שאין אדם מאבד את זכותו בלשון הזה דאל"כ כאן אפי' השניה לא תוציאה מיד הלוקח דהא כיון שכתבה ראשונה ללוקח דין ודברים אין לי עמך וא"כ יש ללוקח כל זכותו של הראשונה אלא ודאי דכיון דלא לקח הזכות רק שאמר דין ודברים אין לי עמך ע"כ תוכל השניה לטרוף מן הלוקח ולמה אין הראשונה מוציאה מיד הלוקח אעפ"י שלא כתבה רק דין ודברים אין לי עמך שפן הוא כותבה לו כל ערר שיש לי בשדה זו אל יהי לי עמך כלום (פי' וע"כ מהני לגבי לוקח ראשון אבל לא לגבי לוקח שני) וע"ז אומר ר' יוסי הדא אמרה ההן דיזיף מן תרין כו' (פי' כיון דבמתני' לא תנן אלא אם אמרה דין ודברים אין לי עמך א"כ משמע דאם פישר מן הראשון ונתן לו דמים יש לו הזכות של הראשון ואין השני בא וטורף (או שהפי' הוא כמו שפירש הפ"מ דקאי על הא דממתניתין דאמרי המאוחר טורף מתחילה אעפ"י שיחזור הראשון ויטרוף כו').

עוד שם אמר ר' יוסי ולא כתב דאיקני (פי' וא"כ אף שאין זכות לבע"ח השני משום שיש לו הזכות מן הראשון היינו לגבי השיעבוד שקדם אבל מכח השיעבוד דלהבא משתעבד אם כתב דאיקני) ואיפשר לומ' דבעי מיניה דאיפשר שסובר כשמואל דאיקני לא משתעבד כמו שביארתי בה"ב) וע"ז אומר לא אתי אלא דהיורש אינו משתעבד בנכסים שקנה אח"כ. או שאמר לו לא יהא לך פרעון אלא מזה (ופי' הפ"מ דשוי' ליה אפותיקו לראשון שאמר לו אל יהא לך פרעון אלא מזה ולפיכך אין השני יכול לטרוף שלא נשתעבד לו מעולם והנה הפ"מ שגה בזה והפי' הוא שכתב להשני לא יהא לך פרעון אלא מזה וא"כ כיון שקנה מן הראשון א"כ יש לו כל זכות של הראשון וא"כ לא משתעבד עוד לשני במה שלקח אח"כ דהא לא זהו הקרק' ששיעבד לו מתחיל' אלא שהיא קניה חדשה וע"כ אין השני יכול לטרוף:

עוד שם אמר ר' מתניה אתי כמאן דמר לכתובתה אבל לא לתניין ברם כמ"ד בין לכתובה בין לתנאים הא חזירה והנה הק"ע והפ"מ שגו בפירושם שהם פירשו דהא דקאמר כמ"ד בין לכתובה בין לתנאים קאי על מתניתין דמיירי בכתובה ושגו בזה דקאי על הא דקא' תחילה שאם פישר מן הראשון אין השני בא וטורף וע"ז אומר ר' מתניה דאתי כמאן דאמר לכתובה אבל לא לתניין (פי' דפליגי (ספ"ט דכתובו' בהמגרש את האשה ומחזירה ע"מ כתובת הראשונ' הוא מחזירה דחד אמר לכתובה אבל לא לתנאים וחד אמר לכתובה ולתנאי' לקמן (פי"ב ה"ב) הפקחין היו כותבין על מנת שאזון את בתך ה' שנים כל זמן שאת עמי ואמרי' התם נתגרשה אינה עמו החזירהמ"ד לכתובה אבל לא לתנאין (פי' דחד מ"ד סובר דאם החזירה לא חזרה למה שהי' בתחילה וע"כ אינו חייב לזון את בתה) מ"ד בין לכתובה בין לתנאין (פי' אם החזירה הוי כמו שהי' בתחילה וע"כ חייב לזונה) וכן ביארתי בספרי נועם ירושלמי על זרעים (פ"ו דדמאי) שיהיו כל המעשרות כל זמן שהוא לפני (פי' אם מכר כהן ע"מ שיהיו המעשרות שלו) כמו דאמרינן בב"ב (ד' ס"ג) מכרה לאחר אין לו במעשרות (כצ"ל) חזר ולקח ממנו תני ר' חייא אין לו במעשרות תני ר' הושעי' יש לו במעשרות אתי אילין פלוגתא כאילין פלוגתא דתנינן תמן המגרש את האשה והחזירה ע"מ כתובה ראשונ' הוא מחזירה ר' חגא קומי ר' לא תרין אמוראין חד אמר לכתובה אבל לא לתנאים וחרנא אמר בין לכתובה בין לתנאים מ"ד לכתובה אבל לא לתנאים יש לו במעשרות והוא ט"ס וצ"ל אין לו במעשרות) ומ"ד בין לכתובה בין לתנאים אין לו במעשרות (והוא ט"ס וצ"ל יש לו במעשרות) (פי' דמ"ד לכתובה אבל לא לתנאים א"כ לא הוי חזרה כדמעיקרא וע"כ אעפ"י שחזר ולקחה אין לו לכהן במעשרות דכיון שמכרה אעפ"י שלקחה לא חזר לזכותו הראשון אבל למ"ד בין לכתובה בין לתנאים א"כ הכא נמי כיון שחזר ולקחה יש לכהן הזכות במעשרות כמעיקרא ועיין שם בספרי נועם ירושלמי שהארכתי בזה וע"ז אומר אמר ר' מתני' כמ"ד לכתובה אבל לא לתניין ע"כ אמרינן כיון שפשר פשר ואין לבע"ח השני לטרוף אבל למ"ד בין לכתובה בין לתנאים הא חזירה (פי' וא"כ חזרה כמעיקרא ולא הוי קני' חדשה) וא"כ כיון שנסתלק הבע"ח הראשון א"כ חזר השיעבוד למה שהי' בתחילה ואפי' אם אמר לו לא יהא לך פרעון אלא מזה אך כיון דחזרה למעיקרא נמי חזר השיעבוד כמו שהי' בתחילה וע"כ יכול הבע"ח השני לטרוף ודו"ק: