נועם ירושלמי על כתובות יא:א:ה

דאמר ר' אבא בר רב הונא עשו דברי שכיב מרע כבריא שכתב ונתן והוא שמת מאותו חולי הא הבריא לא ובמסיים ואומר תנו שדה פלוני לפלוני אמר תנו שדה פלוני לפלוני כמו שסיים או עד שיאמר חצי' בצפון וחצי' בדרום וכתב הפ"מ בפ"ק דגיטין (ד' י"ג) תנו מנה לפלוני ומת יתנו לאחר מיתה ומסיק בבבלי שם דבין אומר מנה זה זו ובין אומר מנה סתם דלמנה קבור לא חיישינן ולשיטתא דהאי תלמודא צריך לחלק בין שאמר תנו מנה ובין תנו שדה שצריך לסיים השדה כו' ושגה בזה דהא אפי' לענין קרקע אמרינן בש"ס דילן בכתובות (ד' ק"ט) ההוא דאמר להו דיקלא לברת אזיל יתמי פליג לנכסי לא יהבי לי' דיקלא סבר רב יוסף למימר היינו מתניתין א"ל אביי מי דמי התם כל חד וחד מצי מדחי לי' הכא דיקלא גביי' מאי תקנתייהו ליתבי לי' דיקלא וליהדרי ולפלגו מרישא (ופירש"י ההוא דאמר בשעת מיתתו) ההוא דאמר להו דיקלא לברת שכיבי שבק תרי פלגי דיקלא יתיב רב אשי וקא קשיא לי' מי קרי אינשי ותרי פלגי דיקלא א"ל רב מרדכי לרב אשי הכי אמר אבימי כו' קרי אינשי לתרי פלגי דקלי דיקלא (ופירש"י וע"כ ידה על התחתונה שהנכסים בחזקת יתומים וזו אינה באה עליהם אלא מכח הצוואה אלמא דאפי' בקרקע לא בעינן שיסיים ואיפשר לומר שהוא כמו דאמרינן בב"ב (ד' קמ"ז) אמר רבא אמר ר"נ ש"מ שאומר כו' ואכל פלוני פירות דקל זה לא אמר כלום עד שיאמר תנו בית זה לפלוני כו' למימרא דסבר ר"נ מילתא דאיתא בברי' איתא בשכ"מ דליתא בברי' ליתא בשכ"מ והא אמר רבא אמר ר"נ תנו הלואתי לפלוני הלואתי לפלוני ואע"ג דליתא בברי' ר"פ אמר הואיל ויורש יורשה רב אחא בריה דרב איקא אמר הלואה איתא בברי וכדרב הונא אמר רב דאמר רב הונא אמר רב מנה לי בידך תנהו לפלוני במעמד שלשתן קני אלמא דלשיטת הש"ס דילן לא בעינן שיהא דווקא בזה האופן בברי' אלא כיון שיוכל להיות בבריא ע"כ מהני כשכ"מ וע"כ מהני אפי' בדלא סיים אבל לשיטת הירושלמי בעינן שיהא בזה האופן דווקא בבריא. וע"כ בעינן שיסיים דווקא:

שם ר' יודן בעי אמר שרפוני ועבדו בי עבודה ותנו חצי שדה לפלוני אם אין שורפין אין נותנים. וכתב הק"ע כתב הרמ"א בחו"מ (ס' נ"א סעיף ו' בהגה"ה) אם היו כתובים בשטר ב' או ג' דברים ונתבטל השטר לדבר א' השאר לא נתבטל כן כתב מהר"מ כו' ומייתי ראי' בשטר שיש בו ריבית שגובין את הקרן אעפ"י שפסול מקצתו דהיינו הריבית מ"מ לא פסיל שאר השטר כו' וכתב ותימא שהרי מפורש כאן שהוא בעי' דלא איפשטא כו' ושגה בזה דהתם מיירי אם נתבטל לדבר א' שלא הי' חיוב בזה השטר מתחילה וע"כ הביא ראי' שלא נתבטל לכולו והכא מיירי אם לא קיימו אח"כ אם היה בדרך תנאי או לא ותלי בהא דאמרינן בביצה (ד' כ') ההוא גברא דאמר להו הבו לי' ד' מאה זוזי לפלוני ולנסוב ברתי אמר ר"פ ארבע מאה שקיל וברתי' אי בעי נסיב ואי בעי לא נסיב טעמא דאמר הבו לי' ולנסוב אבל אם אמר לנסוב והבו ליה אי נסיב שקיל ואי לא נסיב לא שקיל ופירש"י מצוה מחמת מיתה הוי ועיין ברי"ף שפירש דאם אמר הבו ליה ד' מאה זוזי לפלוני ולנסיב ברתא הוי תרוי' מתנה אבל אם אמר לנסיב והבו לי' הוי בדרך תנאי ע"כ אי נסיב שקיל ואי לא נסיב לא שקיל והכא נמי אמרינן דהוי בדרך תנאי וע"כ אמרינן דהכא נמי הוי בדרך תנאי וע"כ אם אין שורפין אין נותנים ודו"ק:

עוד שם ר' יודן כו' אתא עובדא קומי ר' יוסי שכ"מ שאמר ונתנו אותיותי' לפלוני א"ל אין שכ"מ מזכה אלא בדברים שהן נקנין בשטר או במשיכה ואלו נקנין במשיכה ובשטר כהדא דתני ספינה נקנית במשיכה דברי הכל ר' נתן אומר ספינה ואותיות נקנין במשיכה ובשטר כתב ולא משך משך ולא כתב לא עשה כלום עד שיכתוב וימשוך וכתב הק"ע כתוב בש"ע חו"מ (סי' רי"ג סע' כ') וכן אם אמר שס"ח שיש לי על פלוני תנו לפלוני זכה במה שיש בשטר כאילו כתב ומסר אעפ"י שלא משך השטר וכ"כ הרמב"ם (פ"ו מה' זכי') והרשב"א חולק ע"ז ועיין שם בהה"מ ואני תמה שבירושלמי מפורש דלא קנה כדברי הרשב"א ולא ראיתי לא' מן הראשונים שהביא דברי הירושלמי ועיין בח"מ (סי' ס"ו) גם מהש"ס בב"ב (ד' קמ"ח) משמע כן דקאמר מילתא דאיתא בברי' איתא בשכ"מ אבל לפי מה שביארתי תחילה דהירושלמי מחולק עם הש"ס דילן דלהש"ס דילן כיון דאיפשר להיות בברי' אע"ג דבזה האופן ליתא בבריא אפ"ה קונה ולשיטת הירושלמי בעינן דווקא שבזה האופן גופא יהי' בבריא וע"כ בעי שיהא מסיים דווקא השדה וא"כ אין ראי' מהירושלמי כיון דלהירושלמי בעינן שיהא בזה האופן בברי' וע"כ אומר דאינם נקנים במתנת שכ"מ דבעינן כתיבה ומסירה משא"כ לשיטת הש"ס דילן ודו"ק]: