נועם ירושלמי על כתובות י:א:ו

עוד (שם) האיך עבידא קידש רחל וכנס לאה וחזר וכנס רחל על דעתין דרבנן רחל קודמת (פירוש לרבנן דסברי דכתובה מן האירוסין שוה לכתובה מן הנישואין) על דעתי' דראב"ע לאה קודמת (פי' לראב"ע דאמר התם דמן האירוסין אינו גובה את הכל לאה קודמת). אומר אף ר' לעזר מודי מאחר שחזר וכנס רחל רחל קודמת למה זה דומה לא' שלוה מחבירו ואמר לו אם לא החזרתי לך מכאן ועד י"ב חודש יהיו כל נכסי משועבדין לך הגיע י"ב חודש ולא החזיר נשתעבדו הנכסים מכאן ולהבא אבל אם אמר לא יהיו נכסי משועבדין אלא לאחר כו'.

עוד שם ימים שבנתיים תפלוגתא דר"מ ורבנן על דעתיה דר"מ בשטר נתחייבו הנכסים על דעתין דרבנן בכסף נתחייבו (והנה בספרי אבי הנחל כתבתי שהמפרשים הק"ע והפ"מ דבריהם דחוקים וכתבתי שם שנראה לי לבאר במה שכתב המקנה בפ"ק דקידושין (ד' י"ב) דשיעבוד הנכסים דמשתעבדין למלוה אי איפשר דמשתעבדי הנכסים ע"י השט"ח וכמו שנקנים קרקעות בשטר כן משתעבדין בשטר דא"כ קשה לפי מאי דקייל"ן אחריות טעות סופר הוא דאפי' לא כתב אחריות נשתעבדו הנכסים בשטר דא"כ במה נשתעבדו כיון שלא כתב הנכסים בשטר ואפי' תימא דט"ס הוא מ"מ לא נכתבו בשטר ואם כן במה נשתעבדו הנכסים. נהי דהקרקעות שהיה ליה בשעת הלואה איפשר דמשתעבדין על ידי כסף כמו שיקנה ע"י כסף מ"מ לפי מאי דקיי"ל בש"ע (סי' קי"ב) דאמרינן בדאקני נמי ש"ס קשה דבמאי משתעבדי עיי"ש שהאריך בזה וכתב שמשתעבדין מן התורה מדין ערב וכמו שפירש"י בב"מ (ד' ס"ו) גבי הא משכנתא באתרי כו' עיי"ש.

ובזה יתבאר הירושלמי דמיבעי' לי' ימים שבנתיים מהו (פי' דקאי אהא דאם לא החזרתי לך מכאן ועד י"ב חודש יהיו כל נכסי משועבדין לך הגיע י"ב חודש ולא חזר נשתעבדו הנכסים למפרע אבל אם אמר לו לא יהיו נכסי משועבדין לך אלא לאחר י"ב חודש לא נשתעבדו הנכסים אלא לאחר י"ב חודש) וע"כ מיבעי' ליה ימים שבנתיים כו' אם קנה נכסים בנתיים אם נשתעבדו אותם הנכסים או לו ותלי בהא אם השיעבוד הוא בכסף א"כ נכסים שקנה אח"כ לא משתעבדי דהא לא הי' בשעת הלואת הכסף שישתעבדו ע"י כסף אבל אם השיעבוד הוא ע"י השטר אז משועבד בשטר נכסים שקנה אח"כ ג"כ דהא כתב לו כל נכסי משועבדין לך וע"כ משתעבדין נכסים שקנו אח"כ דהא כתב לו אם לא החזרתי לך מכהן ועד י"ב חודש יהיו נכסי משועבדין והוי מה שכתב עד י"ב חודש כמו דכתב דאיקני וע"ז אומר על דעתי' דר"מ בשטר נתחייבו הנכסים דהירושלמי סובר דטעמיה דר"מ דס"ל בפ"ק דב"מ (ד' י"ב) אין בהם אחריות נכסים יחזיר שאין ב"ד נפרעין מהם דהטעם כמו שכתב המקנה דאפי' אחריות ט"ס הוא מ"מ כיון שעיקר השיעבוד בשטר א"כ לא נשתעבדו הנכסים כיון דמ"מ לא נכתבו אחריות נכסים בשטר נהי דאחריות ט"ס הוא אעפ"כ ליכא שיעבוד על נכסים אבל לרבנן דסברי דבכסף נשתעבדו הנכסים וע"כ כיון דאחריות ט"ס הוא ע"כ אפי' לא נכתבו אחריות נכסים בשטר נמי מהני וע"כ לר"מ שסובר דבשטר נשתעבדו הנכסים ע"כ הנכסים שקנה אח"כ ג"כ בכלל נכסים אבל לרבנן דאמרי דבכסף נשתעבדו הנכסים ע"כ אינו משועבד רק הנכסים שהי' בעת הלואת הכסף ועיין בב"ב (ד' קנ"ו) ודלא כהק"ע והפ"מ שנדחקו בזה ופירשו הא דר"מ ורבנן בענינים אחרים ופירשו בדחוקים אך דלפי מה שביארתי קשה דא"כ לרבנן דאמרי דבכסףנשתעבדו הנכסים א"כ איך מהני דאקני לרבנן ובב"ב (ד' קנ"ז) בעי שמואל דאיקני וקנה מהו אליבא דר"מ דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם לא תיבעי' לך דודאי קנה אלא כי תיבעי' לך אליבא דרבנן דאמרי אין אדם מקנה דשלב"ל וא"כ במה הוא משתעבד להנכסים שקנה אח"כ דהא ליתא לכסף]:

ע"כ נראה לי דהא דאמר בירו' על דעתין דר"מ בשטר נתחייבו הנכסים על דעתין דרבנן בכסף נתחייבו הנכסים הוא דבין לר"מ בין לרבנן משתעבדי הנכסים דנקנה אח"כ (דאיקני מהני לכ"ע לשיטת הירושלמי וכמו דאמרינן בירושלמי לקמן (ה"ו) בההיא דלא כתב לי' כל דאיקני אלמא דאיקני מהני) וזה יתבאר במאי דאמרינן בירושלמי (פ"ב דקידושין) אמר ר' אלעזר דר"ש בן אלעזר היא (פי' הא דתנן הי' אוכלת ראשונה ראשונה אינה מקודשת עד שיהי' באחת מהן שוה פרוטה הוא דרשב"א דתני' התקדשי לי בפיקדון שיש לי בידך והלכה ומצאתה שנגנב או שנאבד אם נשתייר שם שווה פרוטה מקודשת ואם לאו אינה מקודשת במלוה שיש לי בידך והלכה ומצאתה שנגנבה או אבדה אפי' לא נשתייר שם שוה פרוטה מקודשת רשב"א אומר משום ר' מאיר מלוה כפיקדון אם נשתייר שוה פרוטה מקודשת ואם לאו אינה מקודשת [והנה לשיטת הירו' סברי חכמים דבמלוה אפי' לא נשתייר שוה פרוטה מקודשת ולר"מ בעינן דוק' שנשתייר שוה פרוט' ודלא כשיט' הש"ס דילן בקידושין (ד' מ"ז) אמר רב המקדש במלוה אינה מקודשת מלוה להוצאה ניתנה כו' מיתבי האומר לאשה התקדשי לי בפיקדון שיש לי בידך והלכה ומצאתה שנגנב או שנאבד אם נשתייר הימנו שוה פרוטה מקודשת ואם לאו אינה מקודשת ובמלוה אעפ"י שלא נשתייר הימנו שוה פרוטה מקודשת ורשב"א אומר משום ר"מ מלוה הרי היא כפיקדון עד כאן לא פליגי אלא דמר סבר מלוה אע"ג דלא נשתייר שוה פרוטה ומר סבר נשתייר הימנו שוה פרוטה אין ואי לא נשתייר הימנו שוה פרוטה לא אבל דכ"ע המקדש במלוה מקודשת א"ל רבא כו' ומוקים לה דפליגי במילתא אחריתי אבל לשיטת הירושלמי פליגי בזה דלרבנן המקדש במלוה מקודשת אע"ג דלא נשתייר הימנו שוה פרוטה ולר' מאיר בעינן דוקא שנשתייר הימנו שוה פרוטה וכן אמרינן בירושלמי (פרק קמא דקידושין ה"ב) אתי דר"י בר"י כרשב"א דתני בפיקדון כו' מלוה שיש לי בידך והלכה ומצאתה שנגנבה או שנאבדה אפי' לא נשתייר בה שוה פרוטה מקודשת ורשב"א אומר משום ר' מאיר מלוה כפיקדון אם נשתייר שוה פרוטה מקודשת ואם לאו אינה מקודשת כמה דרשב"א עביד מלוה כפקדון כן ר' יוסי בר' יודה עביד יעודים כמלוה ופי' הפ"מ אתי דר"י בר"י כרשב"א דס"ל במלוה עד שישתייר בה שוה פרוטה וה"נ ביעוד אליבא דר"י בר"י וא"כ לשיטת הירושלמי דסוברים דהמקדש במלוה מקודשת אעפ"י שלא נשתייר שוה פרוטה א"כ יכול לשעבד הנכסים בכסף דהא יכול לקנות הנכסים נמי במלוה אעפ"י שלא נשתייר אבל לר"מ שסובר דבמלוה דווקא אם נשתייר שוה פרוטה מקודשת א"כ הכא נמי אינו קונה במלוה רק אם נשתייר]:

וע"ז אומר בירושלמי ימים שבנתיים (פי' אם קנה נכסים בנתיים) על דעתי' דר"מ בשטר נתחייבו הנכסים דהא בכסף אינו יכול לשעבד הנכסים דהא הנכסים אינם משתעבדין בדין רק אחר י"ב חודש וא"כ ליכא הכסף ודמי למלוה שלא נשתייר שו"פ וע"כ לר"מ בשטר נתחייבו הנכסים ולרבנן בכסף נתחייבו הנכסים דהא לשיטת הירושלמי סברי רבנן דבמלוה אעפ"י שלא נשתייר שוה פרוטה נמי מקודשת א"כ יכול להשתעבד בכסף ולדברי שניהם משתעבדים הנכסים רק שלר"מ בשטר ולרבנן בכסף והנ"מ בין ר' מאיר לרבנן הוא דלרבנן אם לא כתב דאיקני אמרינן אחריות ט"ס דהא יכול להשתעבד בכסף לפי שיטת הירושלמי ולר"מ דבשטר נתחייבו הנכסים לא הוי אחריות ט"ס אפי' בלא דאיקני (והא דאמר לקמן סוף פרקין בלא כתב דאקני או שאמר לו אל יהא לך פרעון אלא מזה משום דאפשר לומר דבאקני לא הוי אחריות ט"ס) אך כל זה הוא לשיטת הירושלמי אבל לשיטת הש"ס דילן דבמלוה אינה מקודשת וא"כ שיעבוד הנכסים הוא מטעם ערבות כמו שכתב המקנה ע"כ קאמר בב"ב (ד' קנ"ז) דלר"מ פשיטא ד משתעבד בדאקני שמכר פי' דאדם מקנה דשלב"ל וקא מיבעי' לי' אליבא דרבנן ולקמן (ה"ד) יתבאר עוד בזה ודו"ק:

[ועוד נ"ל דזה תלוי בהא דפליגי ר"מ ורבנן בב"ק (ד' ל') שטר שכתוב בו ריבית קונסין אותו ואינו גובה לא את הקרן ולא את הריבית דברי ר"מ וחכ"א גובה את הקרן ואינו גובה את הריבית וכן הוא בירושלמי (פ"ה דב"מ הי"א) תני ישראל שהלוה בריבית לישראל אינו גובה את הקרן ולא את הריבית דברי ר"מ וחכ"א גובה את הקרן ואינו גובה את הריבית וכן הוא בירושלמי (פ"ב דפסחים) והנה אמרינן בב"ק (שם) לימא רב דאמר כר"מ פי' דאמר דקנסו בין בגופן בין בשבחן וזעירא אמר בשבחן אבל לא בגופן) אמר לך רב אנא דאמרי אפי' כרבנן עד כאן לא קאמרי רבנן התם אלא קרן דבהתירא קא אתי לידיה אבל הכא קרן גופא קא מזיק וזעירי אמר לך אנא דאחרי אפי' לר"מ עד כאן לא קאמר ר"מ התם אלא דמשעת כתיבה עביד ליה שומא אבל הכא מי יימר דמזיק וא"כ איפשר דהירושלמי סובר דהטעם של ר"מ הוא משום דבשטר נתחייבו הנכסים וע"כ כיון דבהשטר יש בו ריבית וא"כ בטל השיעבוד אפי' לגבי הקרן נמי כיון דצריך לקרוע השטר וכמו דאמרי' בב"מ (ד' ס"ב) לא מאי קום עשה לקרוע שטרא מאי קסבר אי קסבר שטר העומד לגבות כגבוי דמי והא עבדי איסור' ואי לאו כגבוי הא לא עביד ולא כלום לעולם קסבר שטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי והא קמל"ן דשומא מילתא הוא וזהו לר"מ דאומר דבשטר נתחייבו הנכסים וע"כ קניס הקרן אטו הריבית אבל לרבנן דבכסף נתחייבו הנכסים וע"כ כיון שעיקר החיוב הוא בכסף וע"כ אומרים דגובה את הקרן ואינו גובה הריבית ועיין בתוס' ב"ק דגובה את הקרן אפי' ממשעבדי והוא משום דסברי דבכסף נתחייבו הנכסים וע"כ גובה את הקרן ואינו גובה את הריבית ובפ"ק דקידושין יתבאר הירושלמי באופן אחרן: