נועם ירושלמי על כתובות י:ד:ב

שם (ה"ד) מי שהי' נשוי לשלש נשים ומת כתובתה של זו מנה ושל זו מאתים ושל זו שלש מאות ואין שם אלא מנה חולקות בשוה כו' ובגמ' שמואל אמר שודא דדייני לשני שטרות שיצאו על שדה אחת איזה מהם שירצו ב"ד להחליט מחליטין מתניתא פליגא על שמואל אין שם אלא מנה חולקות בשוה לא שודא דדייני את אמרת והא תני היורשין שירשו שט"ח הבכור נוטל פי שנים עוד יצא עליהן שטר חוב הבכור נוטל פי שנים עוד הא לשודא דדיינא את אמרת והנה הרי"ף כתב (פ' הכותב) דהא דאמר שמואל בשני שטרות היוצאים ביום א' שודא דדייני לאו שטרי בעלי חובות נינהו אלא שטרי קרקעות נינהו כו' אבל בשטרי הודאות והלואות לא אמר שמואל שודא דדייני דהא תנן היו כולן יוצאות בשעה אחת ואין שם אלא מנה חולקות בשוה וליכא למימר דשמואל פליג אמתניתין דאם איתא דפליג שמואל אמתניתין אדמותבינן עלה מברייתא דתני שני שטרות היוצאות בשדה אחת ופריך הא מני ר' מאיר דאמר עידי חתימה כרתי לותבי' ממתניתין אלא ודאי מדלא אותבי' ממתניתין שמעינן דלא פליג שמואל אמתניתין אלא דשמואל לחוד ומתניתין לחוד ואע"ג דחזינן בירושלמי דאקשו בה על שמואל וקאמר הכין מתניתין פליגא על שמואל דאמר מי שהי' נשוי כו' אין שם אלא מנה חולקות בשוה ולית תמן שודא דדיינא והר"ן כתב בפרקין על הירושלמי מתניתין פליגא על שמואל דתנינן ואם אין שם אלא מנה חולקות בשוה ומפרקינן ולא שודא דדיינא את אמרת כלומר הא שמואל לא קאמר אלא במקום שיש להכריע ליפות כחו של זה מזה ומתניתין במקום שאין להכריע מיירי שלא בא התנא אלא ללמוד דין חלוקתם. ובסוף כתב הר"ן ואעפ"י שאין ראיותי' מכריעות דינו נראה כו' דבהודאות והלואות לא שייכא הך פלוגתא אלא לעולם חולקין דאפי' לוה מזה תחילה וכתב ומסר לו ואח"כ כתב ומסר לאחר אפ"ה חולקין לפי שאין שיעבוד השטר חל אלא משעה שמוכיח מתוכו דהיינו מסוף היום כו' עיין שם.

וכן כתבו התוס' בכתובות (ד' צ"ד) דאמרינן איתמר כל שטרות היוצאים ביום א' רב אמר חולקין ושמואל אמר שודא דדיינא וכתבו התוס' (פי' של מכר או של מתנה) ושמואל אמר שודא דדייני דלא דמי להא דתנן היו כולם יוצאות בשעה אחת חולקות בשוה דהתם בשיעבוד איירי ואין השיעבוד חל אלא משעה שמוכיח מתוך השטר כשהתחיל השיעבוד דהיינו ממחרת יום שכתב דביום שכתב אין מוכיח מתוך השטר מתי התחיל בבוקר או בערב אבל מתנה או מכר כל הקודם באותו היום זכה. עוד כתבו שם התוס' בד"ה לימא כו' ונראה לרבי דמיירי הכא במתנה או במכר במקום שכותבין את השטר דבמקום שאין כותבין שהקרקע נקנה בכסף ובחזקה ובחליפין והשטר אינו עומד אלא לראיה התם כ"ע מודו דאמרינן שודא דדייני דאין צריך התם שיהא ניכר מתוך החתימה איזה קנה תחילה הואיל ואינו אלא לראיה בעלמא. והנה צריך לבאר במאי פליגי הירושלמי והבבלי שבירושלמי הקשה על זה ממתניתין דתנן היו כולם יוצאות ואין שם אלא מנה חולקות בשוה ובבבלי לא מקשה ע"ז ממתניתין]:

וע"כ נראה לי לבאר במה שביארתי תחילה (ה"א) על הא דאמרינן שם ימים שבנתיים פלוגתא דר"מ ורבנן על דעתין דר"מ בשטר נתחייבו הנכסים על דעתין דרבנן בכסף נתחייבו וביארתי שם דר"מ דאית לי' אחריות לאו טעות סופר הטעם הוא משום שסובר דבשטר נשתעבדו הנכסים וא"כ אפי' אם אחריות ט"ס הוא מ"מ כיון שלא נכתב אחריות בשטר לא נשתעבדו הנכסים אבל לרבנן דאמרי אחריות ט"ס היינו משום דאע"ג דלא נכתב האחריות בשטר מ"מ עיקר השיעבוד הוא בכסף:

ומה שהקשיתי דא"כ כיון דבכסף נשתעבדו הנכסים א"כ איך משתעבדי ע"י דאיקני ואמרינן לקמן (ה"ו) בדלא כתב דאיקני וא"כ משתעבד בדאיקני וכתבתי דהירושלמי לטעמי' שסובר דהמקדש במלוה מקודשת א"כ יוכל להשתעבד ע"י כסף בדאיקני ג"כ. אך מהירושלמי דקידושין (פ"ב ה"ה) ר' חייא בשם ר"יבקידושי מלוה לחומרין ובקרקעות לא קנה א"כ מוכח דרבי יוחנן סובר דבמכר לא קנה במלוה וא"כ לרבנן דאמרי דשיעבוד נכסים אינו רק בכסף א"כ לא קנה בדאקני:

ע"כ נראה לי דהירושלמי סובר דאיקני לא קנה כיון דשיעבוד הנכסים הוא בכסף וליתא לכסף אח"כ: [ובזה יתבאר הא דאמרינן בב"ק (פ"ט הלכה א') אמר שמואל דאקני אינו גובה ממשועבדין (ותמה על זה הפ"מ דבב"ב (ד' קנ"ו) מיבעיא לי' לשמואל אי כתוב דאיקני אי מהני לגבי לקוחות ופי' דאקני היינו לשון דיוק ושגה בזה דודאי הפי' הוא דאיקני אינו גובה והוא דלשיטת הירושלמי דעל דעתין דרבנן בכסף נתחייבו הנכסים א"כ איך יהא מהני דאקני וכן אמרינן בב"מ (פ"א ה"י) שמואל אמר דאיקני אינו גובה ממשועבדין דלא מהני דאיקני לחכמים כיון דליתא לכסף שישתעבד בו וע"ז אומר הא מבני חורין גבי ופריך הכא את מר גובה והכא את מר אינו גובה ופי' שמקשה לשמואל דלר"מ שאומר דבשטר נשתעבדו הנכסים וע"כ סובר ר"מ דאחריות לאו ט"ס והא דיחזיר הוא משום שסובר דשטר שאין בו אחריות נכסים אינו גובה לא ממשעבדי ולא מבני חורין (פי' כיון שאין בו אחריות ולא נשתעבדו הנכסים ע"כ אינו גובה מבני חורין ג"כ) וע"ז מקשה דהא אמר שמואל דאיקני אינו גובה ממשועבדי והוא משום דשיעבוד הנכסים בכסף. וא"כ אמאי אמר דאינו גובה ממשעבדי הא מבני חרי גבי וע"ז אומר הכא את מר גובה והכא את מר אינו גובה וע"ז אומר לא דמי מי ששיעבד מקצת למי שלא שיעבד כל עיקר (פי' התם שיעבד במקצת דהא מועיל לנכסים שקנה כבר וע"כ לנכסים שקנה אח"כ אע"ג שאינו מועיל מ"מ מועיל לגבות מבני חרי משא"כ לר"מ שאומר דאחריות לאו ט"ס הוא א"כ לא שיעבד כלל כיון שאין מפורש השיעבוד בשטר] וא"כ לשיטת הירושלמי סובר שמואל כחכמים דאמרי דבכסף נתחייבו הנכסי' (וע"כ אמר שמואל דאיקני לא קנה) וא"כ השטר אינו אלא לראיה משום דבשטר אית ליה קלא וע"כ לשיטת הירושלמי סובר שמואל דבשטרי הלואות נמי אמרינן שודא דדייני וכמו שכתבו התוס' בכתובות (ד' צ"ד) ונראה לרבי דמיירי הכא במתנה או במכר שכותבין את השטר דבמקום שאין כותבין שהקרקע נקנה בכסף ובחזקה כו' והשטר אינו עומד אלא לראיה התם כ"ע מודו דאמרינן שודא דאין צריך התם שיהא ניכר מתוך עידי חתימה איזו קנה תחילה הואיל ואינו אלא לראיה בעלמא וא"כ לשיטת הירושלמי אליבא דשמואל דעיקר השיעבוד הוא בכסף א"כ אין השיעבוד מכח השטר וא"כ אם שני שטרי הלואות שנכתבו ביום אחד א"כ יש לומר שודא מחמת שיש ספק לאיזה הלוה תחלה ולמי נשתעבד תחלה ע"י כסף:

אך כל זה הוא לשיטת הירושלמי אבל לשיטת הש"ס דילן הא דפליגי באחריות ט"ס לא משום דפליגי במה הוא השיעבוד אלא אם ט"ס הוא אבל הוא רצה לשעבד הנכסי' אי דלא הוי ט"ס וכיון דלא נכתבו האחריות בשטר מסתמא לא רצה לכתוב אחריות אבל לא פליגי כלל אם השיעבוד נכסים הוא בכסף או בשטר ואדרבא בב"ב (ד' קנ"ז) אמרינן בעי שמואל דאיקני וקנה מהו ליבא דר"מ דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם לא תיבעי' לך דודאי קנה אלא כי תיבעיא לך אליבא דרבנן וא"כ לר"מ דאיקני מהני משום שסובר דאדם מקנה דבר שלא בא לעולם ולרבנן מיבעי' ליה אי דאיקני מהני משום דהוי דבר שלא בא לעולם או דבשיעבוד יכול אדם לשעבד אעפ"י שלא בא לעולם אבל לא תלי בהא אם בכסף או בשטר וא"כ ודאי דסובר דבשטר נשתעבדו הנכסים וע"כ הא דאמר שמואל שודא דדייני לא הוי בשטרי הלואות כמו שכתבו הרי"ף והר"ן והתוס' וע"ז אומר מתניתא פליגא על שמואל אין שם אלא מנה חולקות בשוה לא שודא דדייני את אמרת (ואפשר לפרש כפי' הרי"ף דבזה צריך להיות שודא דדייני) ועוד אפשר לומר לפי מה שביארתי דזה תלוי בהא דלרבנן דאמרי דבכסף נשתעבדו הנכסי' וע"כ סברי דאחריות ט"ס הוא א"כ צריך להיות שודא דדייני אך איפשר לומר כיון דהכא ליכא כסף א"כ משתעבד בהשט"ח וע"כ ליכא בזה שודא דדייני אך לפי מה דאמרינן בירושלמי (פ"ד דכתובות ה"ט) לא כתב לה כתובה בתולה גובה מאתים ואלמנה מנה מפני שהוא תנאי ב"ד כו' מתניתא דר"מ דר"מ אומר כל הפוחת לבתולה ממאתים ולאלמנה ממנה ה"ז בעילת זנות (פי' וא"כ אתי מתניתין כר"מ) וע"ז אומר למי נצרכה לר"מ אע"ג דר"מ אומר שטר שאין בו אחריות נכסים אין גובה מודה הוא הכא שגובה ובש"ס דינן בכתובות (ד' נ"א) מני ר"מ היא דאמר כל הפוחת לבתולה ממאתים ולאלמנה ממנה ה"ז בעילת זנות כו' אימא סיפא כתב לה שדה שוה מנה תחת מאתים ולא כתב לה כל נכסים דאית לי אחראין לכתובתך חייב שהוא תנאי ב"ד אתאן לר' יהודה אחריות ט"ס הוא כו' וכ"ת כולי' ר"מ היא ושאני ליה לר"מ בין כתובה לשטרי ומי שני לי' כו' וא"כ לשיטת הירושלמי דבכתובה מודה דאחריות ט"ס הוא וא"כ משמע דאינו משתעבד בכתובה אך אפשר לומר דבמקום שכותבין הכתובה משתעבד ע"י הכתובה כיון דהכא ליכא כסף שישתעבדו הנכסים בזה וע"כ כיון דמשתעבד בשטרא א"כ ליכא בזה שודא דדייני כיון דהשיעבוד הוא ע"י השטר וביום שנכתב אינו מוכיח מתוך השטר מתי התחיל בבוקר או בערב וע"כ אפי' לשיטת הירושלמי ליכא בזה שודא דדייני:

עוד שם תני היורשין שירשו שט"ח הבכור נוטל פי שנים עוד יצא עליהן שט"ח הבכור נותן פי שנים וא"כ מוכח דלא כשמואל דאמר שודא דדייני ע"ז משני עוד הכא לשודא דדייני את אמרת (פי' דבהא ליכא שודא דדייני דהכא ליכא קדימה ולא אמר אלא בשטרי מקח במקום שאין כותבין השטר או בשטרי הלואות משו' דבכסף נשתעבדו הנכסי' לשיט' הירו' וכמו שביארתי):

עוד שם ר' אבין בשם שמואל לא שנו בין שני שטרות שיצאו על שדה אחת דהיינו משני שטרות מקח או משני שטרי בע"ח לפי שיטת הירושלמי בין שטר א' שיצא על שני שדות דהיינו שטר א' שיצא על שתי שדות של שני לקוחות ואינו ידוע איזהו שלקח ראשון וא"כ אינו יכול לגבות ממנו דהא יכול לומר הנחתי לך מקום לגבות ממנו אך כיון שהם ביום א' ובמקח במקום שאין כותבין השטר א"כ קונה בכסף ע"כ אמרינן בזה שודא דדייני וכמו שכתבו התוס' בכתובות (ד' צ"ד) דבמקום שאין כותבין שטר שהקרקע נקנית בכסף והשטר אינו עומד אלא לראי' התם כ"ע מודו דאמרינן שודא וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ק דקדושין הל' ה') בכסף ר' בא סבר מימר בכסף ע"מ שלא יכתוב אונו אבל בכסף ע"מ לכתוב לו אונו לא קנה עד שיכתוב כו' אתי דר' בא כשמואל כו' ודו"ק:

ועוד איפשר לומר דהא דאמרינן לקמן בירושלמי (רפי"ב הל' א') הנושא את האשה ופסק עמה כו' ופריך במה הוא מתחייב לה ר"י ורשב"ל תריהון אמרין הכותב שט"ח על חבירו בחזקת שהוא חייב לו ונמצא שאינו חייב לו אינו חייב ליתן לו ובש"ס דילן אמרינן בכתובות (ד' ק"א) איתמר האומר לחבירו חייב אני לך מנה בשטר ר"י אומר חייב ור"ל אמר פטור כו' והכא במאי עסקינן דא"ל חייב אני לך מנה בשטר ר"י אומר חייב אלימא מילתא דשטרא כמאן דאמר להו אתם עדים דמי ר"ל אמר לא אלימא מילתא ובירושלמי אמרינן דר"י ור"ל תרווייהו סברי דהמתחייב עצמו בשטר בחזקת שהוא ונמצא שאינו חייב אינו חייב ליתן לו הוא משום דהירושלמי לטעמי' אזיל דלרבנן השיעבוד נכסים אינו אלא בכסף ולא בשטר וע"כ כיון דליכא שיעבוד נכסים לא אלימא מילתא דשטרא וע"כ אפי' מבני חורין לא גבי (והכי סובר ר"מ דשטר שאין בו אחריות נכסים אינו גובה לא ממשעבדי ולא מבני חרי וכמו שהבאתי הירושלמי דפ"ק דב"מ (ה"י) שמואל אמר דאקני אינו גובה ממשועבדים הא מבני חרי גבי הכא את מר גובה והכא את מר אינו גובה (פי' כיון דאינו גובה ממשועבדים לא גבי נמי מבני חורין) וע"ז משני לא דמי מי ששיעבד מקצת למי שלא שיעבד כל עיקר וכמו שביארתי דבאיקני אע"ג דלא משתעבדי דהא ליכא כסף אפ"ה מועיל לנכסים שקנה כבר וע"כ אע"ג שאינו גובה ממשועבדים אבל אעפ"כ גובה מבני חורין משא"כ למי שלא שיעבד כל עיקר הכא נמי כיון דלא חייב לו א"כ ליכא כסף ולרבנן משתעבדי הנכסים בכסף וע"כ אינו חייב ליתן לו אפי' מבני חורין וכל זה הוא לשיטת הירושלמי אבל לשיטת הש"ס דילן לא תלי הך פלוגתא דר"מ ורבנן באחריות ט"ס אם בשטר נשתעבדו הנכסי' או בכסף וכמו שביארתי ודו"ק: