נועם ירושלמי על כתובות י:א:ה

עוד שם והחוב ממעט ודכותה החוב מרבה כבר ביארתי דהירושלמי סובר (דלא כהש"ס דילן (ד' צ') דאמר רבה ואמינא להו אנא בבע"ח כ"ע לא פליגי דהוי מותר דינר) אלא דפליגי בזה אם בע"ח נעשה מותר דינר וא"כ סובר ר"ע דבע"ח אינו נעשה מותר דינר וא"כ החוב ממעט ולפי מה שביארתי דהטעם הוא דלמפרע הוא גובה א"כ החוב מרבה ג"כ. וכמו דאמרינן בב"ב (ד' ק"מ) ב"ח מהו שימעט בנכסים מי אמרינן כיון דכי מיית נמי אית לי' ממעיט או דילמא כיון דמחוסר גוביינא לא ממעיט וכן אמרינן לקמן בירושלמי (פי"ג ה"ג) כמה דאת אמר חוץ מכתובתה חוץ מקבורתה חוץ ממלוה בעדים שש חוץ ממלוה בשטר אלמא דלענין נכסים מועטים בע"ח ממעיט וע"ז בעי לה החוב ממעט (פי' דאנו רואים כאילו נגבה מתחילה) (ודכותה החוב מרבה) האיך עבידא הי' שם שדה והיא עתידה לחזור ביובל את רואה אותן כאלו היא מוחזרת). והנה המפרשים הק"ע והפ"מ פירשו דהאיך עבידא קאי אהא דקאמר בתחילה ודכותה החוב מרבה וע"ז אומר האיך עבידא הי' שם שדה והיא עתידה לחזור ביובל והוא שהוקשה להם דהא תנן לקמן (ה"ג) היו שם נכסים בראוי אינה כבמוחזק ופי' הרע"ב במשניו' כגון עסקא שביד אחרים או הלוה אך זה לא קשה דאע"ג דגבי בכור הוי מלוה ראוי אעפ"כ לא לענין כל הדברים הוי מלוה ראוי וכמו שכתבו התוס' בכתובות (ד' פ"ד) בד"ה לכתובת אשה תימא דהא דתנן בבכורות (ד' נ"ב) דאין אשה נוטלת בראוי ומלוה הוי ראוי לרבנן וצריך לחלק דדוקא גבי בכור הוי מלוה ראוי ולא לכתובת אשה ועוד לפי מה שביארתי (פ"ד דכתובות ה"ב) דלשיטת הירושלמי לא הוי מלוה ראוי לגבי בכור נמי וכמו דאמרינן בב"ב (ד' קכ"ד) שלחו מתם בכור נוטל פי שנים במלוה אבל לא בריבית כו' לעולם רבנן ומלוה כמאן דגבי דמי' וע"ז אומר ודכותה החוב מרבה כיון דהוה מעיקרא כמאן דגבוי דמי והא דתנן לקמן היו שם נכסים בראוי אינו כבמוחזק היינו כמו שפירש"י שראוי ליפול להם ירושה מאבי אביהם אחר מות אביהם והא דקאמר האיך עבידא הי' שם שדה והיא עתידה לחזור ביובל את רואה אותן כאלו היא מוחזרת היא בעי' בפני עצמה: