נועם ירושלמי על כתובות א:ו:ב

(ה"ו) מתניתין הנושא את האשה ולא מצא לה בתולים היא אומרת משארסתני נאנסתי ונסתחפה שדהו והוא אומר לא כי אלא עד שלא ארסתיך והי' מקחי מקח טעותר"ג ור"א אומרים נאמנת ור' יהושע אומר לא מפיה אנו חיין אלא הרי היא בחזקת בעולה עד שלא תתארס והטעתו עד שתביא ראי' לדברי' ובגמרא ר' ירמי' בעי מעתה אין טענת בתולים לא כר"ג וכר"א אלא כר' יהושע וחזר ואמר יש טענת בתולים כר"ג וכר"א בשותקת ואפי' תימא במדברת באומרת מצא ואיבד. ותהא נאמנת (ונראה לפרש שאומר ותהא נאמנת פי' אם מדברת תהא נאמנת) ע"ז אומר לית יכיל דאמר ר' אלעזר מצא פתח פתוח אסור לקיימה משום ספק סוטה (פי' וא"כ ניחא אפי' לר"ג ור"א יש טענת בתולים דהא דאמרי ר"ג ור"א דנאמנת הוא רק לענין כתובתה אבל לקיימה אסור משום ספק סוטה): [והנה כבר ביארתי לעיל (ה"א) דלא כהפ"מ שהוכיח מהרמב"ן שהירו' אינו סוב' כן להלכה. והא שאומר הכא איתמר נאמנת והכא איתמר אינה נאמנת תמן שניהם מודים כשהפתח פתוח. וביארתי שזהו לענין בוגרת דסובר הירושלמי דאסורה לבעלה משום ספק סוטה. אך הני מילי בשותקת אבל במדברת שזהו מחמת שהיא בוגרת נאמנת אפי' לר' יהושע וע"ז אומר הכא איתמר נאמנת והכא איתמר אינה נאמנת וע"ז משני תמן שניהם מודים כשהפתח פתוח וע"כ נאמנת במדברת אבל ר"א סובר להלכה דר"ג ור"א נמי מודים שאסורה לבעלה משום סוטה ולקמן סוף פירקין יתבאר עוד בזה. ודלא כמו שפי' הר"ן דהא דאמר דהכא איתמר נאמנת והכא איתמר אינה נאמנת היינו במתני' דיש טענת בתולים וע"ז משני תמן שניהם מודים כשהפתח פתוח (פי' דמתני' מיירי במכחישתו ואומרת מצא ואיבד וע"כ שוי' אנפשיה חתים דאיסורא וא"כ משמע מזה דבלאו"ה נאמנת ומותרת לבעלה ג"כ אנא כמו שביארתי ומה שכ' הפ"מ ומצינו ג"כ דלא תלינן איסורא בממונא ואפי' במקום דטענתו לענין כתובה הוא מ"מ אינה אסורה עליה כגון באשת ישראל כו'. [והירו' לטעמיה דלענין כתובה נאמנת אבל לא לענין איסורא משום ספק סוט' וכמו שביארתי (פ"ו דסוטה ה"א) שיטת הירו' דאמר ההן פרקא משהתרה בה ואמר לה אל תסתרי עם איש פלוני כו'. וביארתי שם דהירושלמי סובר דאם קינא לה ונסתרה ואינו יכול להשקותה א"כ אסורה לבעלה אף שלא יוכל להשקותה וכמו דתנן מי שקינא לה ונסתרה אפילו שמע מעוף הפורח יוציא ויתן כתובה וסתמא דמתני' חולקת על ב"ה דסברי דכיון שאינה שותת אינה נוטלת כתובה וביארתי שם דע"ז אומר שם אמר ר' חזקיה ר' אבהו בשם ר"א כל מקום ששנה רבי מחלוקת וחזר ושנה סתם וכא הוא אמר הכין. וביארתי שם שמקשה דא"כ אליבא דר"א הלכה כסתם דמי שקינא לה ונסתרה ושמע מעוף הפורח שאינו יכול להשקותה אעפ"כ אמרי' יוציא ויתן כתובה ע"ש וע"כ אמר הכא ר"א דנאמנת שלא להפסידה כתובתה אבל אעפ"כ אסורה עליה משו' ספק סוטה]:

ועוד אפשר לומר דהא דאמר הכא איתמר נאמנת והכא איתמר אינה נאמנת תמן שניהם מודים כשהפתח פתוח קאי אהא דקאמר לקמן בירושלמי (פ"ב ה"ב) מודה ר' יהושע באומר לחבירו שדה זו של אביך הית' ולקחתיה ממנו נאמן כו' וקאמר בגמ' מודה ר' יהושע ואין פליג בקדמיתא (פי' שהוא כמו דאמרי' בכתובות (ד' ט"ז) דר' יהושע אמיגו קאי ואפירקא קמא קאי כו' אלא אהא הנושא את האשה ולא מצא לה בתולים היא אומרת משארסתני נאנסתי ונסתחפה שדהו והוא אומר לא כי אלא עד שלא ארסתיך ר"ג ור"א אומרים נאמנת ור' יהושע אומר כו' דמיגו דאי בעי אמרה מוכת עץ אני תחתיך דלא פסלה נפשה מכהונה וקאמרה נאנסתי דפסלה נפשה מכהונה משום הכי קאמ' ר"ג דמהימנא וקאמר ר' יהושע לר"ג בהאי מיגו דהכא מודינא לך בההיא מיגו דהתם פליגתא עילויך מכדי האי מיגו והאי מיגו מ"ש האי מיגו מהאי מיגו הכא אין שור שחוט לפניך התם הרי שור שחוט לפניך וע"ז אומר הירושלמי הכא איתמר נאמנת והכא איתמר אינה נאמנת (פי' התם איתמר דנאמנת (והוא ט"ס וצ"ל דנאמן) פי' ר' יהושע סובר שם דנאמן כמו דאמרינן ומודה ר' יהושע באומר לחבירו שדה זו של אביך היה ולקחתיה ממנו נאמן והכא איתמר אינה נאמנת דהא ר' יהושע סובר דאינה נאמנת (או הא דאמר נאמנת אגב דאמ' אח"כ אינה נאמנת) ע"כ אמר נאמנת (פי' כיון דר' יהושע סובר דאמרי' מיגו א"כ נאמנת) וע"ז משני תמן שניהם מודים כשהפתח פתוח (פי' הכא ונתחלף במקום הכא תמן) וכה"ג כתבו הראשונים בירושלמי (ספ"ו דשבועות) תמן יש חילול כו' וכתבו שם דמוחלפת שיטה זו דמאי תמן הכא בשמעתין ומאי הכא תמן שזה דרך הירושלמי בכמה מקומות עיי"ש בפ"מ) וע"ז אומר דהכא כ"ע מודו שהפתח פתיח והוא כמו דמשני בכתובות (ד' ט"ז) מ"ש האי מיגו מהאי מיגו הכא אין שור שחוט לפניך התם הרי שור שחוט לפניך וכמו שכתבו התוס' בכתובות (שם) דהתם הרי שור שחוט לפניך דהרי אין לה בתולים ואינה יכולה לומר בתולה אני כמו בשר שחוט שאין יכול לומר חי הוא ולהכי בין שאומרת משארסתני נאנסתי בין אומרת מוכת עץ אני תחתיך לא מהימנא הכא אין שיר שחוט לפניך ונאמן במיגו דאי בעי אמר לא היה של אביך מעולם וע"ז אומר תמן שניהם מודים הפתח פתוח (פי' דשור שחוט לפניך דאינה יכולה לומר בתולה אני. וע"כ סובר ר' יהושע דלא מהימנא במיגו אבל התם אין שיר שחוט לפניך ונאמן במיגו דאי בעי אומר לא היה של אביך מעולם]: