נועם ירושלמי על כתובות א:ג:ד

(ה"ג) בתולה הנבעלת מן הקטן וממי שאינו איש כשירה לכהונה תני ר' חלפתא בר שאול כשירה אפי' לכה"ג (ופי' הפ"מ ממי שאינו איש מבהמה כשירה לכהונה כדאמר ביבמות (ד' נ"ט) דאין זנות לבהמ') ר"י ור' אמי מקשי מה בינה לבין הנבעלת באצבע אלו הנבעלת באצב' שמא אינה פסול לכהונה (ופי' הפ"מ שמא אינה פסולה לכה"ג הא לאו בתולה היא ולא יהא ביאת קטן או בהמה חשובה כנבעלת באצבע ולי נראה שעיקר הקושי' מהא דנבעלת לבהמה אבל מקטן אמרינן תחילה בירושלמי שאין בו כח ליגע בסימנים) אמר ר' חגי תפתר שבא עלי' שלא כדרכה בעי ר' חגי מיהדר בי' א"ל ר' אבא לא תהדר בך (ופי' הפ"מ רצה ר' חגי לחזור בו ממה שפי' דשלא כדרכה מיירי מטעמא דמפרש לקמי' וא"ל ר' אבא לא תחזור בך דר' אבא לא ס"ל כו' דעל שלא כדרכה קאי אלא כר"מ ס"ל דאמר ביבמות (ד' נ"ט) דלמעט בוגרת אתי כו' בתולה אפי' מקצת בתולים במשמע בתולי' עד דאיכא כל הבתולים בבתולי' דווקא כדרכה אבל שנא כדרכה אינה פסולה לכה"ג) ולקמן יתבאר שהפ"מ שגה בזה בפירושו ולמה בעא ר' חגי מיהדר בי' מן הדין דכתי' והוא אשה בבתולי' יקח עד שתהא בתולה משני צדדין ודכותה בתולה ואיש לא ידעה בתולה מכדרכה ואיש לא ידעה שלא כדרכה אמר ר' יצחק בן אלעזר אפי' בידי' לא תבע בה שנאמר לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים מה עביד לה ר' חגי עד שלא יחזור בו פתר לה בהעריי' ולמה לית רב יוסף (צ"ל ר' יוסי) פתר ליה בעריי' א"ר ר' מנא דהיא צריכא לי' ר' יוסי בעא העריי' בזכור מהו העריי' בבהמה מהו כד שמע ר' ירמי' הדא דר' חגי אמר לא על הדא הוה ר' אמי מקשי:

והנה בפי' הירושלמי הזה נדחקו בעל שדה יהושע והק"ע והפ"מ והאריכו בדחוקים ע"כ נראה לי לבאר והוא דאמרינן בתולה הנבעלת מן הקטן וממי שאינו איש דהיינו מן הבהמה כשירה לכהונה ותני ר' חלפתא בר שאול כשירה אפי' לכה"ג ר"י ור' אמי מה בינה לבין הנבעלת מן הבהמה מ"מ השירה בתולי' וא"כ פסולה לכה"ג ולא גרוע ממוכת עץ (וכמו דתנן ביבמות (ד' נ"ט) ולא ישא את מוכת עץ) וע"ז משני אמר ר' חגי תיפתר שבא עלי' שלא כדרכה (ובשלא כדרכה לא הוי מוכת עץ כיון דלא השיר בתולי' וכמו דאמרינן ביבמות (ד' נ"ט) א"כ אין לך אשה שכשירה לכהונה שלא נעשת מוכת עץ ע"י צרור בעי ר' חגי מיהדר בי' א"ל ר"א לא תהדר בך ולמה בעי ר"ח מיהדר ביה מן הדין דכתיב והוא אשה בבתולי' יקח עד שתהא בתולה משני צדדים (פי' וא"כ כיון דבעולה שלא כדרכה פסולה לכה"ג וע"ז קשי' לי' דא"כ אי אפשר לתרץ דמיירי בשלא כדרכה הא מ"מ אעפ"י שלא השיר בתולי' אעפ"כ פסולה מצד בעולה) ור' חגי הוי סבר כמו דאמרינן ביבמות (ד' נ"ט) אמר רב יוסף כגון שנבעלה לבהמה דהתם משום בעילה איכא משום זונה ליכא. א"ל אביי ממה נפשך אי בעולה הוי זונה נמי הוי ואי בעולה לא הוי זונה נמי לא הוי ור' חגי הי' סבור כמו שסובר ר' יוסף דאע"ג דאין זנות לבהמה מ"מ בעולה הוי וע"כ הוי בעי ר' חגי מיהדר בי' דאיך יתרץ הברייתא דנבעלה למי שאינו איש כשר לכה"ג הא מ"מ פסולה מחמת בעולה וע"ז אמר לי' ר' אבא לא תיהדור בך (פי' שר' אבא סובר כמו אביי בש"ס דילן (ד' נ"ט) דא"ל אביי ממה נפשך אי בעולה הוי זונה נמי הוי לא תהדור בך משום שיפה תירץ דמיירי בשלא כדרכה וא"כ ליכא משום השרת בתולין ואע"ג דכתיב והוא אשה בבתולי' יקח עד שתהא בתולה משני צדדים וא"כ הוי בעולה ופסולה לכה"ג). אך כיון דאין זנות לבהמה א"כ בעולה נמי ליכא וכמו דאמרינן ביבמות (ד' נ"ט) ממה נפשך אי בעולה הוי זונה נמי הוי ואי זונה לא הוי בעולה נמי לא הוי ולא כפירוש הפ"מ דסובר כר"מ דבעילה שלא כדרכה שרי דא"כ אמאי קאמר בתולה הנבעלת לקטן ולמי שאינו איש כשירה לכהונה דא"כ אם בעולה שלא כדרכה כשירה לכהונה א"כ אפי' בעילה ממש שלא כדרכה נמי שרי אלא ודאי כמו שפירשתי דלא קשה מהא דכתיב והוא אשה בבתולי' בין כדרכה בין שלא כדרכה דהתם הוא מחמת בעולה אבל הנבעלת לקטן ולמי שאינו איש דכיון שאין זנות לבהמה בעולה נמי לא הוי:

וע"ז אומר למה בעא ר' חגיי מיהדר בי' מן הדין דכתיב והוא אשה בבתולי' יקח כו' וסובר דאע"ג דאין זנות לבהמה אעפ"כ בעולה מיהת הוי וע"כ רצה ר' חגי לחזור בו מהא דתירץ דמיירי שלא כדרכה וע"ז אומר מה עביד לה ר' חגי עד שלא יחזור בו (פי' דבעי דמה רצה ר' חגי לחזור בו ולתרץ תירוץ אחר) עד שלא יחזור בו (פי' קודם שא"ל ר' אבא שלא יחזור) והוא משום דאי זונה לא הוי מבהמה בעולה נמי לא הוי אבל ר' חגי קודם ששמע מר' אבא והוא רצה לחזור מן התירוץ שנבעלה שלא כדרכה דמ"מ פסול משום בעולה וא"כ איך רצה לתרץ הברייתא והא דקאמר עד שלא יחזור בו (פי' קודם שאמר לו ר' אבא שלא יחזור בו כמו שביארתי) ע"ז אומר פתר לה בהעריי' (פי' שיתרץ דמיירי בהעראה וא"כ כשר מצד השרת בתולין דמיירי שלא השירו בתולי' ומצד העריי' שהיא כבעולה לא נתרבתה בבהמה) וע"ז אומר ולמה לית ר' יוסי (כצ"ל) פתר לה בהערי' א"ר מנא דהיא צריכא לי' ר' יוסי בעא העריי' בזכור מהו העריי' בבהמה מהו וע"כ כיון דמיבעי' לי' אם יש העריי' בבהמה וא"כ לפי מה שסברי דאפי' דאין זנות לבהמה אעפ"כ יש בעילה לבהמה ור' יוסי מיבעי' לי' אם יש העריי' בבהמה כו' וא"כ אם יש העריי' בבהמה א"כ פסולה לכה"ג מטעם בעולה וע"כ לא מוקי לה בהעריי' כד שמע ר' ירמי' הדא דר' חגי אמר לא על הדא הוה ר' אמי מקשי (פי' דר' אמי לא הוי מקשה על הדא דעיקר הקושי' הי' מה בינה לבין הנבעלת באצבע אילו הנבעלת באצבע שמא אינה פסולה לכהונה וא"כ בהעריי' דליכא השרת בתולין לא קשה ומחמת בעילה אפשר דסובר דאין העריי' בבהמה וא"כ אינה פסולה מטעם בעולה). וע"ז אומר על הדא לא הוי ר' אמי מקשה אלא ר' יוסי דר' יוסי הי' מקשה ע"ז דלפסול מחמת בעולה דהא ר' יוסי בעי העריי' בזכור העריי' בבהמה מהו (והש"ס דילן ביבמות (ד' נ"ה) מסיק דהעראה בזכור והמערה בבהמ' חייב וע' תו' שם ד"ה בזכור מהו) וכ"ז הוא קודם שאמר ר' אבא לא תיהדר בך אבל לאחר שאמר לר"א לא תהדר בך היינו משום דסובר כמו אביי ביבמו' (דנ"ט) דכיון דאין זנות לבהמ' ה"נ לא מיפסלא מחמת בעילה לבהמה וא"כ אפשר לתרץ כמו שתירץ ר' חגי תיפתר שבא עלי' שלא כדרכה והמפרשים הק"ע והפ"מ נדחקו בפי' הירושלמי הזה ולפי מה שביארתי מבואר היטב ודו"ק

[ ומה שכתב שם הק"ע בד"ה כשירה אפי' לכה"ג כתב הגאון בעל מ"ל בה' א"ב (פי"ז ה"ג) בד"ה מצוה על כה"ג וכו' ויש להסתפק אם בעולה זו שאסר הכתוב אם היינו דוקא כשנבעלה והוציא דם דאין לה בתולים דמבתולים נפקא כל שבתולותי' קיימין אף שנבעלה שרי לכהן מדין בעולה ותמיהני דלא פשיטא לי' מהכא דהא כשנתעברה מקטן ודאי דביאתו ביאה ואפ"ה שרי לכה"ג לפי שאין לו כח ליגע בבתולי' וכן מפורש ברא"ש בפרקין דקטן שבא על הגדולה דשרי לכה"ג כו' ושגה בזה דהא דאמרינן דקטן שבא על הגדולה דכשירה לכה"ג היינו קטן פחות מבן ט' דאין ביאתו ביאה והא דקאמר בירושלמי (שם) ואפי' תימא בכדרכה קטן ביאתו ביאה אבל אין כח ליגע בסימנים וכתב הפ"מ כלומר דביאה מ"מ היא ולי נראה דקאמר לב"ש דאמרינן בסנהדרין (ד' ס"ט) ת"ש המסוללת בבנה קטן והערה בה ב"ש אומרים פסלה מן הכהונה וב"ה מכשירין (וכן אמרינן בירושלמי (פ"ח דגיטין ה"ח) המסלדת בבנה ב"ש פוסלין וב"ה מכשירין) אמר ר' חייא כו' הכל מודים בבן ט' שנים ויום א' בביאתו ביאה פחות מבן שמונה שאין ביאתו ביאה לא נחלקו אלא בבן שמונה דב"ש סברי דגמרינן מדורות הראשונים וב"ה סברי לא גמרינן מדורות הראשונים ודורות הראשונים מנלן דביאתו ביאה (פי' אפי' לב"ש הוא רק ביאתו ביאה בבן שמנה אבל כתובתה מאתים) אבל זהו ודאי דבעולה לכה"ג פסולה מחמת שהיא בעולה ואעפ"י שלא השיר בתולי' מחמת בעולה דלא גרע מכשלא כדרכה דליכ' השרת בתולי' ופסולה וכמו דמסיק שם המ"ל וכמו שמיישב הא דאמרינן בחגיגה (ד' י"ד) שאלו את בן זומא בתולה שעיברה מהו לכה"ג מי חיישינן לדשמואל כו' א"כ משמע דבעולה אם לא השיר בתולי' מותרת לכה"ג דאיפשר דסובר דבנבעלה שלא כדרכה דכשירה לכה"ג כו' עיי"ש וא"כ לפי מה שביארתי הירושלמי א"כ מוכח דסובר דדווקא הנבעלת מן הקטן וממי שאינו איש אבל הנבעלת מאיש אפי' שלא כדרכה נמי פסולה מחמת בעולה לכה"ג ודו"ק]: