נועם ירושלמי על כתובות א:י:ד

שם (ה"י) אמר ר' אילא בשם ר' ינאי תוכה שבציפורין בעל וכתבו הק"ע והפ"מ דמשיטת' דהכא משמע כפירש"י דדוקא בתוכה של עיר ובשעת קרונות הבאים לתוכה של עיר אבל לא כשפירש מציפורי לחוץ. אבל דעת הרמב"ם דדוקא כשבעל בפרשת דרכים או בקרונות שבשדות דאז מסייע רוב סיעה לרוב כשירין שבעיר כו' עיי"ש רבא בשם ר' ינאי ראו אותו פירש מציפורין ובעל חזקה שפוסל ששם בעל ופירשו הואיל וראוהו פירש ממקום הקבועות כו' אך שצריך לבאר דא"כ קשה מהירושלמי על הרמב"ם שפסק דדוקא כשבעל בפרשת דרכים:

ע"כ נראה לי שיש (ט"ס בירושלמי וכצ"ל) ר' אילא בשם ר' ינאי אמר תוכה (והוא ט"ס וצ"ל) הוכח שבציפורן בעל [והוכח הוא כמו שביארתי בספרי נחלת יהושע (סוף חלק א') על הא דאית' בירושלמי (רפ"ב דשבועות) א"ר יוחנן כל ספק רה"ר ספיקו טהור ואין מתירין לו לעשות והא תנינן כל ספק הטהור לתרומה טהור לחטאת אמר ר' זעירא מתניתין בדבר שאינו בא מחמת הזבח מה דמר ר' יוחנן בדבר הבא מן הזבח והפ"מ פירש מחמת הזבח קאי על מי חטאת ופי' בדוחק וכן הק"ע וכתבתי שם שהוא טעות הדפו' וצ"ל מתניתא בדבר שאינו בא מחמת הוכח מה דמר ר' יוחנן בדבר הבא מחמה הוכח (פי' בשני שבילין וכמו דאיתא פ"ק דנדה (ד' ז')שלא תאמר בהוכחות שנינו ופירש"י בספק טומא' מוכחת (פי' דבס' טומאה מוכחת שא' בודאי נטמא) וע"כ אומר כל ס' רה"ר ספיקו טהור ואין מתירין לו לעשות כו' מתניתא בדבר שאינו בא מחמת הוכח וא"כ הוא טהור לגמרי ומתירין אותן [ובזה יתבאר הא דאית' התם הכל מודין שאם עבר ועשה טהור מיחלפא שיטתי' דר' יוחנן תמן אמר עבר ועשה טמא וכא אמר עבר ועשה טהור כאן ברה"י כאן ברה"ר (פי' דברה"י ספיקו טמא ע"כ אפי' עבר ועשה טמא אבל ברה"ר אע"ג דבספק טומאה הבאה מחמת הוכח אין מתירין לו לעשות לכתחילה אעפ"כ אם עבר ועשה טהור ואפי' תימר כאן וכאן ברה"ר) (והוא חסר בדפוס ולא סיים התירוץ). אך לפי מה שביארתי ניחא דהא דא"ר יוחנן אין מתירין לו לעשות הוא בספק הבא מחמת הוכח וע"כ אם עבר ועשה טהור אך זהו דוקא לענין אם נגע בטהרות אדם שהלך בשני שבילין והשני נגע בטהרות אחרות אבל אם שניה' נגעו בטהרות א' א"כ טמא ממ"נ וכמו שכתבו התוספות בכתובות (ד' כ"ז) והלך בא' מהן ועשה טהרות להכי נקט ועשה טהרות דלענין האדם אנו מזקיקין שניהם לטבול טהרות פן יבואו לידי טומאה ודאי אם יגעו שניהם בספק א' לכך אמר להו זילו טבילו דהא נהרא קמייכו וע"ז אומר דהא דאמר ר' יוחנן אין מתירין לו לעשות היינו בספק הבא מחמת הוכח ואם עבר ועשה טהור היינו אם נגע לבדו בהטהרות אבל אם נגעו שניהם טמא וע"כ אמר ר' יוחנן דאין מתירין לעשות והוא משום דבא מחמת הוכח כיון דא' משניהם ודאי טמא ואם יגעו שניהם בהטהרות ודאי טמאין וע"כ אם עבר ועשה טמא או לענין אם נגע זה בטהרות והשני בטהרות אחרות שלא יאכל אדם אחד דא"כ יאכל ודאי טומא' וכמו שכתבו התוספות בכתובו' (ד' כ"ו) בד"ה אם נשאל זה בפני עצמו וזה בפ"ע לא שיאכל אדם א' דא"כ יאכל ודאי טומאה כו' ואפשר דצריך להגיה כאן וכאן בר"ה כאן לאחד כאן לשנים]:

והכי איתא בירושל' (רפ"ג דעירובין) תמן תנינן ספקו טהור ר' יוסי מטמא אמר ר' יונה לא טימא ר' יוסי אלא משום הוכח וכן בירושלמי (ריש פ"ח דשקלים) כל הכלים הנמצאים דרך ירידה לבית הטבילה טמאין וקאמר לא כן אמר ר' אבהו בשם ר' יוחנן לא גזרו על הכלים שבירושלים ומשני מכיון שנמצאו דרך ירידה לבית הטבילה נעשו הוכח (פי' שיש הוכחה שטמאין) (וכל מקום שאומר הוכח היינו שבהתערובות יש פסול או איסור ודאי) וכמו דאיתא בירושלמי וריש ביצה) נתערבה באלף כולן אסורות מה כמ"ד ספק הכן אסור ברם כמ"ד ספק הכן מותר מודה הוא הכא שאסור נשרין ספק מהיו' נשרו ספק מאתמול נשרו (פי' וא"כ מותר הספק אפי' בדבר שיש לו מתירין) ברם הכא יש כאן אחת לאסור והיא מוכחת על כולן (פי' שע"כ לא בטל בתערובות אם הוא דשיל"מ משום שיש כאן הכא אחת לאסור והיא מוכחת על כולן:

וכן בירו' (ספ"ז דתרומות) א' טמאה ואחד טהורה אני אומ' לתוך טמאה נפלה כו' רשב"ל משו' בר קפר' והוא שיש בשני' רוב ר"י אמר אעפ"י שאין בשני' רוב וכה"ג פליגי בש"ס דילן ביבמו' (ד' פ"ב) ואמ' ר"ל והוא שרבו חולין על התרומ' כו' מחלפ' שיטתי' דר"ל תמן הוא אומר ספיקן בטל ברוב והכא אמר הכין תמן בשם גרמי' והכא בשם בר קפרא מיחלפא שיטתי' דר' יוחנן תמן הוא אומר נעשו הוכח והכא אמר הכין שני' היא הכא שיש לו במה לתלות והנה המפרש פי' בדוחק והענין הוא שמקשה על הא דפליגי ר"י וריש לקיש (פ"ד דתרומות) דאמרי' שם היו לפניו עשרים תאנים ונפלה א' לתוכן ואבדה א' מהם ר"ש בן לקיש אומר ספיקן בטל ברוב ר' יוחנן אמר כולן נעשו הוכח והיינו שאם נפלה תאנה באופן שהיא אינה בטילה שהוא מכל שדרכו למנות ועיין בביצה (ד' ד') אך כיון שנפלה א' מהן ע"כ סובר ר"ל דלא נעשו הוכח (פי' שהוכח נקרא מה שיש בודאי האיסור בתוכו) וע"כ כיון שנפלה אח' מהם אין כאן הוכח ור' יוחנן סובר דאעפ"כ היה הוכח אף ע"פ שאפשר שההוכח נפל מתוכו וע"כ מקשה אדר' יוחנן והכא שאומר אע"פ שאין בשני' רוב דהא הכא הוי נמי הוכח כמו ב' שבילין שביארתי שנקרא הוכח וא"כ ה"נ יש הוכח ואעפ"כ אמר ר' יוחנן דאע"פ שאין בשני' רוב. וע"ז משני הכא שני' היא הכא שיש לו במה לתלות כיון דאחת טמאה ואחת טהורה אמר לתוך טמאה נפלה וע"כ כיון שיש בשעת נפילה במה לתלות ע"כ לא הוי הוכח משא"כ בהא דעשרים תאנים שנעשו תחילה הוכח ע"כ אף ע"פ שאבדה א' מהם אעפ"כ הוי הוכח]:

ומעתה יתבאר הירו' אמר ר' אילא בשם ר' ינאי תוכה. (ולפי הגהתי צ"ל הוכח) שבציפורין בעל (פי' דאם לא הוי בשעת קרונה של ציפורי לא אזלינן בתר רובא ורוב כשירים אלא תלינן דהפסול בעל והטעם משום דהוי קבוע וע"כ אומר הירו' דהפסול שנתערב ע"כ אמרינן דהוכח שבציפורן בעל וע"כ בעינן תרי רובא וכמו דאמרינן בכתובות (ד' ט"ו) והיכי דמי אי דאזלי אינהו לגבה כל דפריש מרובא פריש לא צריכא דקא אזלא איהו לגביי' דה"ל קבוע ואמר ר' זירא כל קבוע כמחצה על מחצה דמי וע"ז אומר הוכח שבצפורין בעל (פי' אעפ"י שהוא פסול א' אך כיון שהוא בתוך ציפורין ע"כ אמרי' הוכח שבציפורין בעל) ובזה יתבאר הא דאמרינן לקמן הי' ציפורין נעולה ר' יוסי אומר עד שיוכיח ונדחקו הק"ע והפ"מ בהא דקאמר עד שיוכיח ולפי מה שביארתי יתבאר לקמן:

עוד שם ר' בא בשם ר' ינאי ראוהו אותו פירש מציפורין חזק' שפסול ששם בעל (והו' כיון דראוהו בשע' שפי ממקו' הקביעו' הוי כפירש וע"כ הוי קבוע ואיפשר דע"כ חיישינן בחד רובא דילמא ראוהו פירש ממקום הקביעות) פלטי' מהו ר' ירמי' בר ווא ר' יוסי אומר כרוב הנה הק"ע נדחק בזה והגיה גם הפ"מ נדחק בזה ול"נ שצ"ל ר' ירמי' בר ווא כרוב ואפשר דהא דא' בר ווא הוא (ט"ס וצ"ל) כרוב ר' יוסי אמר אינו כרוב (פי' שר' ירמי' בר ווא אמר שפלטי' הוי כרוב וקבוע לא הוי אלא בבתים) ור' יוסי אמר אינו כרוב ונקרא ג"כ קבוע והוא כמו שכתבו התוס' בכתובות (ד' ט"ו) בד"ה דילמא אזלא איהי לגביי' (פי' לתוך ביתם) דאפי' בתוך העיר לא הוי קבוע וכן גבי תינוק מושלך בעיר לא הוי קבוע הואיל ולא נמצא בבית כו' וע"ז אומר חייליה דר' ירמיה מן הדא דמר ר' חייא בשם ר' יוחנן מבוי שכולה עובדי כוכבים וישראל א' דר בתוכו ונפל בתוכו מפולת מפקחין עליו בשביל ישראל ששם (והוא משום דהוי קבוע) ופלטי' הולכין אחר הרוב אלמא דקבוע לא מקרי רק בבתים ומהו דאמר ר' בא בשם ר' ינאי ראוהו אותו פירש מציפורין ובועל חזקה שפסול ששם בעל על דעתי' דר' ירמי' והן שראוהו פירש מן הבתים (והוא משום דקבוע לא הוי רק בבית) ועל דעתי' דר' יוסי אפי' בפלטי' דר' יוסי סובר דאפי' פלטי' הוי ג"כ קבוע (ואיפשר לומר דהא דאמרינן לקמן סוף פרקין מעשה בתינוקת שראו אותה מושלכת לאשפה אתא עובדא קומי ר' ישמעאל בר יוסי (כצ"ל) ואמר תיטפל לעיסה ר' ירמי' סבר, מימר לעיסה כשירה ולית ר' ישמעאל בר יוסי חלוק על אביו אמר ר' יוסי ואפי' תימר לעיסה פסולה לית ר' יוסי חלוק על אביו למה כשירים מזנים ופסולים משליכים וע"כ אפשר לומר דההוא אשפה הי' בתוך העיר ור' ירמי' לטעמי' דקבוע לא הוי רק בבתים ור' יוסי לטעמי' דקבוע הוי אפי' בפלטי'. והא דאמר כשירים מזנים ופסולים משליכים אף דלר' יוסי לטעמי' לא הוי כרוב. אך דקאמר ור' ירמי' אפי' תימא לעיסה פסולה ואפי' לטעמי' דר' ירמי' דקבוע לא הוי רק בבתים אפ"ה אמר לעיסה פסולה מ"ט כשירים מזנים ופסולים משליכים וע"כ כיון דנמצא מושלך באשפה וניכר שהוא פסול ע"כ אמר תיטפל לעיסה פסולה ויתבאר לקמן עוד בזה]:

עוד שם היתה ציפורין נעולה ר' יוסי אומר עד שיוכיח (פי' כיון דציפורין נעולה ע"כ חולין ברובה דהא לית כאן הוכח כיון דציפורן נעולה ע"כ לא אמרינן הוכח שבציפורין בעל). וע"ז מתמ' וכא ר' יוסי אומר כרוב (פי' דבפלטי' נמי אמרינן כיון דהולכין מן הבתים לפלטי' ע"כ הוי קבוע) והכא קאמר עד שיוכיח (פי' עד שיודע שהלך א' מן ציפורין לכאן (ואף דכל דפריש מרובא פריש אך גזרינן אטו אם איהי אזלא לגביי') אך ה"מ אם ידעינן שא' מן ציפורין הלך וא"כ אפשר לומר שההוכח שבציפורין הלך אבל אם לא ידעינן שא' מציפורן הלך כשר (והוא דלא כהק"ע והפ"מ) וע"ז אומר חיילי' דר' יוסי מן הדא דמר ר' זעירא ר' יוסי בשם ר' יוחנן נתחלפו פיתו אצל הטוחן אם הוחזק עם הארץ להיות טוחן שםאותו היום חושש ואם לאו אינו חושש מה בינה ולסרקי לא כן תנא סורקי שהיא מסתפקת יום א' מן האיסור נעשה אותו היום הוכיח לכל הימים סירקית אפשר לה שלא להסתפק וא"כ אותו היינו נעשה הוכיח לכל הימים וכא אני אומר לא הוחזק עם הארץ להיות טוחן שם באותו היום וחושש (פי' בתמי') וכא אני אומר לא ירד הפסול אלא למלאות שם באותו היום וחושש (פי' בתמי') ואע"ג דביום אחר אין ציפורין נעולה אעפ"כ אינו נעשה אותו היום הוכח לכל הימים: