נועם ירושלמי על הוריות ב:ד:ב

שם (ה"ד) ולית סופי' דרבי כו' מעיני מעיני דלא כן מנן לי' היחיד והנשיא והמשיח לא מעיני מעיני דלא כן מנן לי' הוריית ב"ד גדול הוריית ב"ד קטן לא מעיני מעיני כו': [והנה הפ"מ נדחק בזה וע"כ נראה לי שנתחלפו השורות ובכאן צריך להיות א"ל מה את בעי דרבי אמר משיח בשגגת מעשה הוא וא"כ הא דכתיב אח"כ ואם נפש אחת תחטא לא קאי אהא דכתיב בתחילה דהא המשיח חייב בעבודת כוכבים בשגגת מעשה ואח"כ צריך לגרוס אמר ר' חנינא קומי ר' מנא ולית סופי' כו' מעיני מעיני דלא כן מנן לי' הוריית ב"ד גדול הוריית ב"ד קטן לא מעיני מעיני עד לקיים מקצת ולבטל מקצת לא מעיני מעיני ואין כתיב זדון שגגה ליחיד אלא בב"ד בלבד (נראה לי שהוא ט"ס וצ"ל אלא בשאר מצות בלבד) (פי' כל החילוקי' אם הוא בזדון או בשגגה וכן ביחיד דהיינו אם תלה בב"ד דפטו' אלא בשאר מצות) ובעבודת כוכבים בציבור גמרינן משאר מצות ע"י גזירה שוה דמעיני מעיני וא"כ אפי' רבי נמי סובר להאי ג"ש]:

שם אותו מיעט קרבנו למצות יחידית שלא יכנס דמו לפנים מה כרבי דרבי אמר משיח בשגגת מעשה הוא ואין כרבנן כו' אמר רב הונא על דרבנן נצרכה שלא תאמר הואיל והוא בהכרת יכנס דמו לפני ולפנים (צ"ל לפנים) לפום כן צריך מימר אותו מיעטקרבנו למצוה יחידית שלא יכנס דמו לפנים ברייתא היא בת"כ בפרשת כהן משיח:

והנה הפ"מ כתב ולקח הכהן המשיח מדם הפר והביא אותו אל אוהל מועד ודרש אותו למעט קרבנו למצוה יחידית שלא ינתן מדמו על מזבח הזהב מצוה יחידית קרי לה לע"ג דיצתה מן הכלל וכתובה למצוה בפני עצמה לקרבנה (בפ' שלח) דאינו מביא מדמו אל אוהל מועד אלא מדם הפר שמביא על שאר המצות ולא מדם השעירה מה שמביא על ע"ג וכתב שם במראה הפנים והרמב"ם לא סמך עצמו על האי ברייתא דת"כ אלא כסתמא דמתניתין דאיזהו מקומן דשעירים הנשרפים טעונים הזאה על הפרוכת ועל מזבח הזהב וכמ"ש (בפ"ה דה' מעשה הקרבנות ה"ו) שעירי ע"ג והן שעירין הנשרפין לא נתפרש בתורה כיצד הוא נותן דמן ולהיכן הוא נותן אלא לפי שהן חטאת הקהל דינם כדין פר העלם שהוא חטאת הקהל כו':

והנה שגה בזה הפ"מ ונתחלף לו בין שעירת כהן משיח שהוא מקריב כמו היחיד ובין שעירי עבודת כוכבי' שהוא חטאת הציבור והוא שעיר דזה ודאי דשעירי עבודת כוכבים שהן חטאות של ציבור דמן נכנס לפנים (וכמו דאיתא בירושלמי לעיל (פ"ק דהוריות ה"ח) וסמכו ידיהם על ראש הפר פר טעון סמיכה אין שעירי עבודת כוכבים טעונין סמיכה דברי ר' יודה ר' שמעון אומר פר טעון סמיכה בזקנים אין שעירי עבודת כוכבים טעונים סמיכה בזקנים שר' שמעון אומר כל חטאת ציבור שדמה נכנס לפני' טעונה סמיכה אבל מה שהמשיח מביא שעירה כדין הדיוט ע"ז אומר בירושלמי שאין דמן נכנס לפנים כיון שהוא מתכפר בשעירה כהדיוט וע"כ קרי לה מצוה יחידית שהוא כמו דאמרינן בהוריות ד' ח') ואם נפש אחת ובפ' שלח לך) וע"כ קרי לה יחידית דמרבינן מדכתיב אם נפש אחת א' יחיד ואחד נשיא וא' משיח וע"כ קרי לה מצוה יחידית והוא דכתיב בתורה ואם נפש אחת והיינו שא' היחיד וא' הנשיא וא' המשיח אבל שעירי עבודת כוכבים של ציבור בודאי דמן נכנס לפנים כמו דתנן בפ' איזהו מקומן שעירים הנשרפים טעונים הזאה על הפרוכת ועל מזבח הזהב. וע"ז אומר שם בירושלמי מה כרבי דאמר משיח בשגגת מעשה הוא (פי' וא"כ בודאי אין דמו נכנס לפנים) ע"ז אומר על דרבנן נצרכה שלא תאמר הואיל והוא בהכרת יכנס דמו לפנים לפום כן צריך מימר אותו מיעט קרבנו למצוה יחידית שלא יכנס דמו לפנים (והא דאמר על דרבנן נצרכה שלא תאמ' הואיל והוא בהכרת (צ"ל הואיל והוא בהכנס) פי' שפר של כהן משיח נכנס דמו לפנים וע"כ איפשר שהשעיר כהן משיח נמי דמו נכנס לפנים אך זהו דווקא לרבנן דאמרי בהעלם דבר אבל לרבי שאמר בשגגת מעשה א"כ בכה"ג ליתא בהכנס דהא בשגגת מעשה פטור בפר הבא על כל המצות וע"ז אומר שאין דמה של השעיר של משיח נכנס לפנים אבל שעירי ציבור בודאי דמן נכנס לפנים: