נועם ירושלמי על הוריות ב:ג:ב

שם (ה"ג) ר' זעירא בשם רב ירמי' מתניתא. דר"מ או דייק ר' מאיר אמר ר' יוסי ר"י דו אמר חובת ב"ד היא א"ר מנא כר' מאיר הני תמן הורו ב"ד ועשו קהל מת א' מב"ד פטורין מת א' מן הציבור חייבין אמ' להם ר"מ אם לאחרי' הוא פוטר לא כש"כ על עצמו אמרו לו יפטור לאחרים שיש להם במה לתלו' ואל יפטור לעצמו שאין לו במה לתלות והנה הפ"מ נדחק בזה גם בהא דאמר או דייק ר' מאיר נדחק ג"כ:

ולי נראה שהוא כמו שביארתי לעיל (פ"ב ה"ח) ונתחלפו השורות (וכצ"ל) הורו ב"ד ועשו קהל מת א' מב"ד פטורין מת א' מן הציבור חייבין ובכאן צ"ל ר' זעירא בשם רב ירמי' מתניתא דר"מ (פי' דר"מ אומר דב"ד חייבין וע"כ אם מת א' מב"ד פטורין דה"ל חטאת השותפין שמתו בעלי' וע"כ פטורין) מת א' מן הצבור חייבין דהא לר"מ אין הציבור מביאין והא דקאמר ר"מ היא היינו דלא אתי כר' שמעון וכמו שביארתי שם והבאתי הא דאיתא בהוריות (ד' ה') דאמר ר"ח אמר ר' ירמי' אמר רב רבי מאיר היא כו' מתקיף לה רב יוסף ונוקמי כר' שמעון דאמר ב"ד עם הציבור כו' וע"ז אמר דר"מ היא (ולא כר' שמעון וכמו שביארתי לעיל) וע"ז אומר או דייק ר' מאיר (והוא ט"ס וצ"ל איידן ר' מאיר) (פי' איזה ר"מ) ע"ז אומר ר"מ אמר חובת ב"ד היא וע"כ מת א' מב"ד פטורין דה"ל חטאת השותפין שמתו בעלי' אבל בציבור חייבין דהא ב"ד מביאין וע"ז אומר אמר ר' מנא כר"מ פי' דאתי כר"מ אך הא איפשר לאוקמי מתניתין כר"ש וכמו דאיתא בהוריות (ד' ו') מתקיף לה רב יוסף ונוקמי כר"ש דאמר ב"ד עם הציבור מת א' מן הציבור חייבין דאין ציבור מתים מת א' מב"ד פטורין כדאמרינן דחטאת השותפין היא. וע"ז אומר אמר ר' מנא כר' מאיר וכאן צ"ל דתני תמן אמר להן ר"מ אם לאחרים הוא פוטר הוא עצמו לא כש"כ (פי' שהוא כמו שביארתי לעיל דכיון דלענין סמיכה הוי ב"ד כבעלים והכא נמי ליהוי כבעלים שיפטרו מלהביא קרבן בפני עצמם ואמרו לו יפטור לאחרים שיש להם במה לתלות ואל יפטור לעצמו שאין לו במה לתלות (פי' שאע"ג שבסמיכ' פוטר לאחרים מפני שהם הבעלים וכמו שכתבו התוס' במנחות (ד' צא) כיון דעל ידיהן נעשה החטא אעפ"כ אין נפטרים בפר שמביאין הציבור מפני שיש להם במה לתלות ואל יפטו' לעצמן שאין לו במה לתלות וע"כ צריכים ב"ד להביא פר בפני עצמו וא"כ מדתני בברייתא אמ' להן ר' מאי' אלמא דרישא ר"מ היא דאמר ב"ד מביאין ולא הציבור) וע"ז אמר ר' מני כר' מאיר דמוכח דר"מ היא:

והא דבש"ס דילן בהוריות (ד' ו') מוכיח דלא אתי כר"ש דהא לר"ש חטאת השותפין אינה מתה וא"כ לא אתי כר' שמעון אך הירושלמי לא רצה להוכיח מזה דהא לר' שמעון אע"ג דחטאת השותפין אינה מתה מכל מקום היא רועה וכמו שהקשו תוס' ביומא (ד' נ') בד"ה חטאת ציבור היא ולא למית' אזלא וכתבו התוס' תימא דאכתי תקשי נהי דלא אזלא למיתה הא רועה היא דהא ר"ש דאמר לקמן דאין חטאת ציבור מתה קאמר ירעו עד שיסתאבו ונראה לי דיש לומר דההוא רעי' מדרבנן היא ולא גזרו אלא בענין ההוא דלקמן דנתכפרו בעלי' באחר לגמרי כיון דכיוצא בה בחטאת יחיד מתה אבל הכא דלא מתו כל הבעלים לגמרי שהרי אחיו הכהנים קיימים כו' אינה רועה והכא נמי לא מתו הבעלים לגמרי דהא א' מב"ד מת. אך הירושלמי לא נראה לי' לחלק בכך וא"כ אתי כר"ש נמי דאמר רועה היא ואינם יכולים להקריבו ע"כ מוכיח מהא דאמרו לו וכמו שביארתי ועיין בתוס' תמורה (ד' טו) בד"ה וקא קרבה עיי"ש ודו"ק: